שואן דיו

שואן דיו
Xuân Diệu
לידה	2 בפברואר 1916; בין דינג, וייטנאם
פטירה	18 בדצמבר 1985 (בגיל 69); האנוי, וייטנאם
שם לידה	נגו שואן דיו
מדינה	וייטנאם
לאום	וייטנאם
מקום קבורה	Mai Dịch Cemetery
שפות היצירה	וייטנאמית
תחום כתיבה	שירי אהבה, סיפורים קצרים, מאמרים וביקורת ספרותית.
יצירות בולטות	Thơ thơ ו-Gửi hương cho gió
בן או בת זוג	Bạch Diệp
פרסים והוקרה	Hồ Chí Minh Prize

נגו שואן דיו (בוייטנאמית: Xuân Diệu; 2 בפברואר 1916 – 18 בדצמבר 1985), הידוע יותר בשם העט שואן דיו, היה משורר וייטנאמי בולט. הוא דמות חשובה בספרות הווייטנאמית (אנ') המודרנית. כתב כ-450 שירים (בעיקר בכתב יד), במיוחד שירי אהבה, כמה סיפורים קצרים, והערות רבות, מאמרים וביקורת ספרותית.

חַיִים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שואן דיו נולד בגו-בו, קומונת טונג ג'ין, מחוז טוי פץ', פרובינציית בינה-שן, וייטנאם (מולדת האם). אביו היה נגו שואן ת'ו, מורה, ואמו הייתה נגויון ת'היפ. הוא למד בהואה, ומאוחר יותר בהאנוי (1938–1940) בירת וייטנאם. הוא קיבל תואר בהנדסה חקלאית בשנת 1943 ועבד זמן מה במרכז מו תו (אנ') הנמצא באזור הדלתא של נהר המקונג בדרום וייטנאם, לפני שחזר להאנוי.

בשנת 1943 הוא הצטרף לארגון וייט מין והפך לאחד המשוררים המובילים שכתבו שירה כדי לקדם התנגדות כנגד הצרפתים.

אף על פי שהיה ידוע בשירי האהבה שלו, הוא היה נשוי חצי שנה בלבד לפני שהתגרש מאשתו ומת רווק. אנשים רבים מאמינים שהוא היה הומוסקסואל וחי יחד עם חברו לכל החיים המשורר המפורסם הוי קון (אנ')‏,^[1] כפי שמוצג באמצעות שיריו הרבים על אהבה המוקדשת (וכנראה מופנית לגברים שונים). שירים אלה כוללים את "Tình trai" ("אהבת האדם", על רומן האהבה בין המשוררים הצרפתים ארתור רמבו ופול ורלן ) ו-"Em đi" ("אתה עוזב", שיר לבבי שהוקדש לאדם צעיר יותר שאתו המשורר שמר קשר וחלק בית במשך מספר שנים). בספר זיכרונותיו שהתפרסמו ב-1993, אישר הסופר טו הואי כי שואן דיו ננזף בעודו בוויאט מין על שהטריד גברים אחרים במיטה.

עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כל הקריירה שלו היה שואן דיו ידוע כמשורר רומנטי, "המשורר הגדול ביותר בין המשוררים החדשים", ו"מלך שירי האהבה" (הוא עצמו העניק למשוררת הו שואן הונג (אנ') את הכינוי "מלכת שירת צ'ו נום (אנ')").

הוא היה חבר בתנועה הספרותית Tự Lực Văn Đoàn (התנועה הספרותית של העצמאות) ואחד ממנהיגי תנועת Thơ Mới (מילולית: שירה חדשה). עבודות ייצוגיות שכתב בתקופה זו כוללות: Thơ Thơ (שיר שירה, 1938), Gửi Hương Cho Gió (בושם מתנדף עם הרוח, 1945), והסיפור הקצר Phấn Thông Vàng (אבקת אורן הזהב, 1939).

אוספי השירה שלו Thơ thơ ו- Gửi hương cho gió נחשבים ליצירות המופת שלו. הם מהללים אהבה, חיים, אושר ואהבת חיים. בכך הוא גם מהלל את הנעורים, האביב והטבע כערש האהבה. הוא גם התאבל על הזמן שחלף, על מצוקת החיים והראה צימאון לחיי נצח.

עבודותיו נלמדות לעיתים קרובות על ידי תלמידי בתי ספר תיכוניים בווייטנאם. רחוב בהאנוי הבירה הווייטנאמית נקרא על שמו.