שבלולית המדבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: בלבול בין מין טקסונומי וסוג לזוויג.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: בלבול בין מין טקסונומי וסוג לזוויג.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
קריאת טבלת מיוןשבלולית המדבר
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: רכיכות
מחלקה: חלזונות
סדרה: שבלולי יבשה
תת־סדרה: Helicina
משפחה: Geomitridae
סוג: Xerocrassa
מין: שבלולית המדבר
שם מדעי
Xerocrassa seetzeni
Pfeiffer, 1847
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שבלולית המדבר (שם מדעי: Xerocrassa seetzeni) היא מין של חילזון בענף שבלולי יבשה החיה באזורים מדבריים. מין זה מצוי גם בישראל וחי בנגב.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום מחיה, מזון וזמני פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מחקרים מקיפים שנערכו באזור שדה בוקר נמצא כי שבלולית המדבר שוכנת באזור זה בשיחים ובעקבות בדיקת תוכן הקיבה נמצא כי הם ניזונים בעיקר מצמחים עילאיים. במשך הקיץ הם שרויים בתרדמה על השיחים וכשמגיע הגשם הראשון הם מתעוררים ויורדים לקרקע להטלת ביצים.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטלת ביצים של השבלולית מתרחשת כאשר הקרקע לחה כדאי לאפשר חפירה נוחה ותנאים נוחים לביצים. כדי לקיים צריכים אלו נחוצה כמות גשם של 3 מ"מ לפחות. עומקו של הבור צריך להיות 3.5 ס"מ. יש שם לפחות כ-25–40 ביצים והן עומדות בתנאי יובש וזה דבר חיובי אצלם. מיד לאחר בקיעתם הצעירים עוזבים את הבור ומטפסים אל פני השטח ומתפזרים. במשך השנתיים הראשונות לחייהם הם גדלים מהר יחסית, לאחר מכן פוחת קצב הגידול. משך חיי השבלולית הוא שלוש שנים או יותר. לקראת האביב כל השבלולים נכנסים למצב תרדמה.

הגורמים להישרדות השבלולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים העיקריים שמשפיעים על הישרדות השבלולים הם גורמי האקלים וטריפה על ידי מכרסמים. הבעיות האקלימיות החמורות ביותר הם הטמפרטורות הגבוהות השוררות במדבר שבלולית המדבר עשויה להגיע ל-55 מעלות צלזיוס וזו דרגת חום קטלנית. כדי להימלט מהטמפרטורות הגבוהות הן נוהגות לטפס על שיחים כאן מגיעות הטמפרטורות עד 40 מעלות צלזיוס בלבד. השבלולים יכולים להתמודד עם טמפרטורה זו בכך שהם מטפסות על השיחים, יש גם את החזר קרינת השמש שמבהירה אותן עד צבע לבן. 80% מאוכלוסיית השבלולים שנבדקו באזור שדה בוקר מרבית צבעי הקונכיות של הצעירים היו כהים ואילו מרבית הבוגרים היו בהירים שינוי זה בצבע משקף את השינויים במקומות החיות מכיוון שהצעירים אינם חשופים לקרינת השמש בכך שהם מסתתרים לעומת זאת לבוגרים קיימת יכולת לטפס על השיחים ששם יש קרינה ישירה. במשך הקיץ נראה כי השבלולית מנצלת את מאגרי המזון שבגופה כדי לשפר את מאזן המים.

טורפי השבלולים ודרכי ההתמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבלוליות המדבר נטרפות לרוב על ידי מכרסמים כמו גרביל סלעים ונמנן. נמצאו ערמות של קונכיות שמונחות בפתחי מערות המכרסמים, ישנה תופעה נפוצה שלעיתים נמצאים כ-240 קונכיות ליד מערות. באזור שדה בוקר נמצא שגרביל סלעים טורף מדי חודש 20 קונכיות ובמשך השנה הם עשויים לטרוף כ-40% מהאוכלוסייה. נמנן יכול לחסל 200 קונכיות בשבועיים ופגיעה זו קשה יותר מן הפגיעה של גרביל הסלעים. אחת הדרכים שבאמצעותן הן מתגוננות הוא טיפוס לגובה מחוץ להשיג ידם של מכרסמים.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת התפוצה של השבלוליות מרמזת על כך שבנגב הם מסתתרים מתחת לאבנים.

מינים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שני מינים שונים של שבלולית המדבר: לבנונית המדבר ולבנונית קמוטת-פה הם דו מיניים בו זמנית כלומר מתפקדים כזכרים וכנקבות באותה עונת פעילות. הם פעילים רק כ-5% מימות השנה-בחלק מחודשי החורף. בתקופה קצרה זו הם מקיימים את כל תפקודי החיים וצריכים להיות מוכנים מבחינה רבייתית לשם המשכת המין בחודשי הקיץ הם בתרדמת והם נמצאים מתחת לקרקע או מתחת לאבנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שבלולית המדבר בוויקישיתוף