רצח אברהם שטרן (יאיר)

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רצח אברהם שטרן
הנרצח, אברהם שטרן (יאיר)
הרוצח, ג'פרי מורטון
תאריך 12 בפברואר 1942
מקום בית יאיר (כיום מוזיאון לח"י), פלורנטין, תל אביב, פלשתינה (א"י)
מטרה אברהם שטרן (יאיר)
קואורדינטות 32°03′24″N 34°46′10″E / 32.0566038°N 34.7695263°E / 32.0566038; 34.7695263
סוג רצח עריכת הנתון בוויקינתונים
נשק אקדח
הרוגים 1 (אברהם שטרן (יאיר))
מבצע קצין הבלשים במשטרת המנדט הבריטי ג'פרי מורטון
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רצח אברהם שטרן (יאיר) אירע ב-12 בפברואר 1942 ב"בית יאיר" (כיום מוזיאון לח"י) בשכונת פלורנטין בתל אביב. שטרן, שהיה אז מפקד הלח"י נרצח על ידי קצין הבלשים במשטרת המנדט הבריטי ג'פרי מורטון שירה בו שלוש יריות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אברהם שטרן (יאיר)

אברהם שטרן ("יאיר") (23 בדצמבר 1907, י"ח בטבת ה'תרס"ח – 12 בפברואר 1942, כ"ה בשבט ה'תש"ב) היה לוחם מחתרת ומשורר יהודי, מייסדו ומפקדו הראשון של ארגון "לוחמי חרות ישראל" (לח"י). נודע גם בכינויו המחתרתי "יאיר" (על שם אלעזר בן יאיר, ממפקדי המרד הגדול נגד הרומאים ומפקד הקנאים במצדה).

שטרן, פעיל באצ"ל, עמד בשנת 1940 בראש קבוצת פורשים שהסתייגו מהתמתנות גישתו של הארגון בכל הקשור למאבק בשלטון המנדט הבריטי והתפלגו לארגון עצמאי שלימים נקרא לח"י. לכל אורך הדרך נרדפו חברי הארגון, ושטרן בראשם, בידי הבולשת הבריטית, שראתה מטרה עליונה בחיסול פעילותו. המצוד הלך והתהדק סביב שטרן, עד שבפברואר 1942 נתפס בידי אנשי הבולשת ונרצח בירייה עם לכידתו.

הימים לפני הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבולשת הבריטית השקיעה זמן ומאמצים רבים על מנת למצוא את מקום היחבאו של שטרן. הוא דחה שתי הצעות להסתירו עד סוף המלחמה – הצעה אחת הגיעה בשם התנועה הרוויזיוניסטית, שאף הציעה לנקום את דם נרצחי דיזנגוף 30, והצעה אחרת הגיעה מפי גיסו, נחמיה ברוש (אחיה של רוני, אשתו), שהיה מפקד ב"הגנה". הוא נימק החלטתו כך:

אין ראש מחתרת יכול לקיים בידו את זכות המנהיגות אם יעדיף את ביטחונו האישי על צרכי התנועה.

— לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות

בשלהי חייו החליף שטרן את מקום מגוריו לעיתים קרובות, מתוך חשש שיתפסוהו. הוא התחבא, בין השאר, בשלוש דירות שונות. ב-30 בינואר פורסמה תמונתו של שטרן בעיתונים ועל לכידתו הובטח פרס של אלף לירות ארץ-ישראליות.[1] שלושה ימים אחר כך פורסמו בעיתונים תמונתו יחד עם תמונותיהם של חמישה מחברי הארגון, בהם בנימין זרעוני וחנוך קלעי.[2] לבל ייתפס, הוצע לשטרן לעבור במשאית בבגדי אישה לירושלים, ויחיה חיים בדויים כתלמיד ישיבה בבתי אונגרין שבירושלים כתלמיד ישיבה. שטרן התנגד לרעיון זה והעדיף להישאר בתל אביב, עקב רצונו להמשיך בארגון התנועה, והתכנית לא יצאה אל הפועל.[3] עם זאת, אשתו של יאיר, רוני, אמרה כי באחד הפתקים שכתב לה בימים האחרונים טרם מותו, הוא ביקש ממנה שתשאיל לו בגדים כדי שיוכל להתחפש לאישה. ארגון "ההגנה" הציע לשטרן להתחבא באחד הקיבוצים וארגון "האצ"ל" הציע לו להסתתר בכפר סבא, אך שטרן סירב מאותה הסיבה.[4] כדי שהבריטים לא ירדפוהו, הפיצו חברי הלח"י שמועה שלפיה שטרן ברח לחוץ לארץ.[5]

בשלושת השבועות האחרונים לחייו התגורר שטרן בדירתם של טובה ומשה סבוראי, ברחוב מזרחי ב' (לעתיד רח' שטרן שבהמשך שד' וושינגטון) 8 בשכונת פלורנטין בתל אביב, לאחר זמן מה שלא מצא מקום מגורים.[6] דירתם נחשבה כפסולה מטעמי ביטחון – משה סבוראי היה אסיר נמלט באותם ימים והיה לדמות מבוקשת על ידי המשטרה. טובה סבוראי התחזתה לאישה חולה אשר בעלה נעדר לעיתים קרובות מביתם, וחיסיה שפירא, שהייתה המקשרת של שטרן, התחזתה לעוזרת של טובה, הדואגת לסידורים השוטפים של תחזוק הבית. שטרן נהג להעביר את זמנו בקריאה, בניסוח רעיונות פוליטיים שהרהר לגביהם ובמענה על דואר שקיבל בעזרת המקשרת שלו חיסיה.

לפי תאורי משפחת סבוראי, התקרב שטרן בתקופה זו אל היהדות.[7] מאז שפורסמו תמונותיו בעיתונים ועל גבי לוחות המודעות, הוחלט שיפסיק לצאת לטיוליו הליליים על אף החושך ששרר ברחובות בתקופה זו של מלחמה. כמו כן שוּנה מקום היחבאו בתוך הבית. בכל פעם שנשמעה דפיקה על הדלת היה נכנס שטרן למטבחון, ועתה הוחלט שמוטב שייכנס לארון הבגדים וטובה סבוראי תסגור את דלת הארון אחריו. לרוני אשתו כתב באיגרת קצרה:

לא יכולתי ולא רציתי ללכת בדרך אחרת מזו שהלכתי בה. אינני מתחרט אף לרגע קט, ולעולם לא אצטער על כך.

— לח"י אנשים: סיפור חייהם של 840 לוחמים ולוחמות

הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום 12 בפברואר 1942, כ"ה בשבט ה'תש"ב, בשעה 06:00 בבוקר, הגיעה חיסיה שפירא לדירה בה שטרן הסתתר. שפירא הביאה את הדואר ועזבה את הדירה לאחר שעתיים.[6] לאחר הביקור חש שטרן כי מתבוננים בביתם דרך שלבי התריס הפתוחים.[5] טובה סבוראי, שהסתירה את שטרן בדירתה, סגרה את השלבים במחשבה שאלו הם בעל הבית ואשתו התולים את כביסתם על הגג. לאחר מכן שטרן אכל ארוחת בוקר ופנה לכתיבה כהרגלו מדי יום ביומו. מספר דקות אחר כך, בשעה 09:30 בבוקר לערך,[6] נשמעה דפיקה קלה בדלת. שטרן פנה ישירות לארון, וטובה ניגשה לפתוח את הדלת לאחר שסגרה את הארון אחריו. בפתח עמד הקצין הבריטי תומאס ג'יימס וילקין, ששלט היטב בשפה העברית, ביחד עם שני בלשים אנגלים. וילקין הודיע לטובה כי הגיע על מנת לקחת עמו מספר פרטי לבוש עבור משה בעלה שיעבור היום לבית הסוהר המרכזי בירושלים (משה סבוראי שכב פצוע בבית החולים לאחר שנפצע באירוע "דיזנגוף 30"). טובה נכנסה לחדר הפנימי, אספה מספר לבנים וחליפה שתלו על דלת החדר, והגישה אותם לוילקין.[8] וילקין ניסה לפתח שיחה עם טובה באשר לפעילותו של בעלה, וכאשר זו השיבה בשלוות נפש איבד וילקין את קור רוחו ובבת אחת התפרץ ואמר כי סוף "אנשי שטרן" יהיה דומה לסופם של נרצחי "דיזנגוף 30". לשמע שמותיהם של הנרצחים השיבה טובה לקצין כי היא עוד תזכה לראות את הבריטים בורחים מהארץ.

החדר בו נרצח שטרן, ניתן לראות כתם דם על הרצפה. כמו גם את חור הקליע בצד ימין של מסגרת החלון, שטרן הסתתר בארון הבגדים (מימין)

וילקין הורה לפתוח בחיפוש בתוך הבית. שני הבלשים החלו בחיפוש, ווילקין ניגש לשולחן בו ישב שטרן לפני מספר דקות וקרא את תוכן הפתקים שהיו עליו.[9] אחד מהבלשים עלה לגג והביא עמו שתי שכנות שהתגוררו בבניין.[10] אחד הבלשים פנה לחפש בארון הבגדים הגבוה, תחב את ידו לארון, נתקל בגופו של שטרן ומיד משך אותו החוצה.[10] טובה הבחינה בבלש מושיט יד אל אקדחו, קפצה ממקומה ונעמדה בין הקצין לשטרן. "לא לירות, לא לירות או שתירה בי",[10][11] הפצירה טובה בבלש. וילקין הגיע מיד למשמע השיח והבחין בשטרן. לאחר שהבלש השיב את שטרן על ספה בחדר, וילקין הושיב גם את טובה עליה, ולאחר מכן שטרן ביקש מטובה להביא לו את נעליו.[10] כעבור מספר דקות הגיעו שני בחורים צעירים ובידם כבלים. אחד הבלשים מיהר לכבול את שטרן בעוד שאקדחו ואקדח הבלש השני מופנים אליו. וילקין מצא מספר עיתונים בארון הספרים בהם מופיעים תמונות של שטרן, העיתונים הוצגו בפני השכנות שהובאו מעליית הגג. לאחר מכן אמר וילקין לשכנות: "זה הרוצח, סוף סוף תפסנו אותו". טובה הפצירה בשכנות לא לסמוך על וילקין, וכי שטרן הוא "אדם יקר ויהודי גדול האוהב את עמו וארצו." אך שטרן טען בפני סבוראי כי לא הייתה צריכה להשיב לו.[10] מהר מאוד התמלא הבית בבלשים אנגלים, בהם ג'פרי מורטון,[6] מפקד הבולשת הבריטית באזור תל אביב.[12] את טובה סבוראי הובילו החוצה לאחר שנערך עליה חיפוש והיא החליפה את בגדיה. טובה ושתי השכנות שהובאו מעליית הגג הובאו לניידת משטרה שהייתה במקום, ובסמוך אליה עמד וילקין.

קברו של אברהם שטרן, בבית הקברות נחלת יצחק

ג'פרי מורטון, אחד מהבלשים שהגיעו לדירה מאוחר יותר, הורה לשטרן להתקרב לכיוון החלון. שטרן נשמע למורטון ולפתע נשמעו שלוש יריות. טובה, שהייתה בניידת המשטרה שמעה את היריות, והבינה מיד ששטרן נרצח[11] ופרצה בזעקות ברחוב ”יהודים, יאיר נרצח!”. גופתו של שטרן הורדה לרכב הצלב האדום והלווייתו נערכה לפנות ערב בבית העלמין בנחלת יצחק שבתל אביב. אנשי משפחה ספורים נכחו בהלוויה תחת אבטחה כבדה של המשטרה הבריטית, שחששה מניסיון פעולה מצד המחתרת.

ב-14 בפברואר, יומיים לאחר הרצח, שלח מפקד "המרכז המודיעיני של המזרח התיכון" (The Middle East Intelligence Center) מכתב ברכה לארתור פרדריק ג'יילס, מפקד הבולשת הבריטית, על הריגת שטרן.

שנים רבות לאחר הרצח, מסר סרג'נט דניאל דיי לאיש הלח"י מתתיהו שמואלביץ', בשמו של השוטר טנאנט אשר היה היחיד שנותר בחדר עם מורטון ושטרן, תיאור של האירוע:

לאחר שציווה מורטון על כולם לעזוב את הדירה ולקחת איתם את טובה סבוראי, נשארנו עם שטרן רק שנינו, מורטון ואני. ואז ניגש מורטון אל מאחורי גבו של שטרן, דחף אותו אל החלון וירה בראשו. שטרן נפל ומורטון המשיך לירות בחזה. אחר כך הפנה את ראשו אליי ואמר: אתה ראית שהוא ניסה לברוח.

— לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות

בתחילה הכחיש מורטון את מעשיו, וטען כי ביצע זאת משום ששטרן ניסה לברוח.[12] אולם בספרו של מורטון, "Just the Job – Some experiences of a Colonial Policeman" שיצא ב-1957, טען כי ירה בשטרן בשל הפחד כי שטרן יפוצץ עצמו באמצעות מוקש[6] או חגורת נפץ.[13]

ב-1948 ברח משה סבוראי מבית הסוהר המרכזי בירושלים, והפציר במרכז לח"י להקים ועדת חקירה שתחקור את הסיבות והדרך בה הגיעו הבלשים אל מקום המסתור של יאיר.[14] בקשתו של סבוראי סורבה, והמרכז טען כי "אין צורך בחקירת הנושא".[15]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה החמישית של הסדרה היהודים באים, פורסמה סדרת מערכונים המתארים את תקופתו של שטרן כמפקד הלח"י, וגם את הרגעים שקדמו לרצח, כשאת שטרן מגלם יוסי מרשק.[16]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו לדוגמה בעיתון דבר מ-30 בינואר 1942.
  2. ^ ראו לדוגמה בעיתון הארץ מ-3 בפברואר 1942.
  3. ^ בן-תור, עמ' 272.
  4. ^ בן-תור, עמ' 275.
  5. ^ 1 2 בן-תור, עמ' 277.
  6. ^ 1 2 3 4 5 יצחק שרגיל, הרצח בדירת-הגג, באתר ynet, 10 בדצמבר 2009
  7. ^ מאצ"ל ללח"י, משה וטובה סבוראי, 1989.
  8. ^ בן-תור, עמ' 278.
  9. ^ בן-תור, עמ' 279.
  10. ^ 1 2 3 4 5 בן-תור, עמ' 280.
  11. ^ 1 2 ימיו האחרונים של יאיר - אברהם שטרן
  12. ^ 1 2 בן-תור, עמ' 281.
  13. ^ אייל לוי, ‏המבוקש: סיפור רציחתו של אברהם שטרן (יאיר), מנהיג לח"י, באתר מעריב אונליין, 11 בפברואר 2017
  14. ^ בן-תור, עמ' 282.
  15. ^ בן-תור, עמ' 283.
  16. ^ היהודים באים עונה 5 | יאיר שטרן חלק א' - מתוך פרק 7, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 04:12)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רצח_אברהם_שטרן_(יאיר)&oldid=38427830"