רעידת האדמה בדמע'אן (856)
 | |
| תאריך התרחשות | 22 בדצמבר 856 |
|---|---|
| שעה | בשעות הלילה |
| מגניטודה | 7.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט |
| במדינות או באזורים | איראן |
| מוקד | קרוב לעיר דמע'אן |
| הרוגים | 200,000 |
| קואורדינטות | 36°12′N 54°18′E / 36.2°N 54.3°E |
  | |
רעידת האדמה בדמע'אן או רעידת האדמה בקומיס התרחשה ב-22 בדצמבר 856. רעידת האדמה הייתה בעוצמה משוערת של 7.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט, ועוצמה מרבית של X (נוראה) בסולם מרקאלי. האזור המייזוסמלי (אזור הנזק המרבי) השתרע על פני כ-350 קילומטרים לאורך הקצה הדרומי של הרי אלבורז המזרחיים לאיראן של ימינו כולל חלקים מטבריסטאן וגרגאן. לפי ההערכות, מוקד רעידת האדמה קרוב לעיר דמע'אן (אנ'), שהייתה אז בירת המחוז הפרסי קומיס. היא גרמה לכ-200,000 מקרי מוות ונרשמה על ידי ההסקר הגאולוגי של ארצות הברית כרעידת האדמה השישית הקטלנית ביותר בהיסטוריה המתועדת.[1] קיים ויכוח בנוגע למספר ההרוגים.[2]
מאפיינים טקטונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
איראן שוכנת בתוך אזור של התנגשויות יבשתיות בין הלוח הערבי והלוח האירואסייתי, המשתרע מחגורת ביטליס-זגרוס בדרום להרי הקווקז, אבשרון-בלקן והרי קופט-דאג בצפון.[3] מוקד הרעידה ממוקם ברכס הרי אלבורז, שבו התקצרות קרום אלכסונית מצפון לדרום מתאפיינת בשילוב של העתקי דחיקה (אנ') והעתקי חילוף שמאליים.[4]
המבנה הפעיל העיקרי באזור קומיס הוא מערכת ההעתקים בשאהרוד, המשתרעת על פני מאות קילומטרים. אזור זה של העתקי חילוף שמאליים כוללת מספר גדילי ההעתקים, כולל העתק דמע'אן, העתק דמע'אן הצפוני ומערכת ההעתקים אשטנא, כולם נמצאים באזור מוקד הרעידה ומהווים עדות לתזוזה במהלך הרביעון.[4]
מאפייני רעידת האדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רעידת האדמה התרחשה בלילה.
הארוכה ביותר מבין המועמדים האפשריים למקור רעידת האדמה היא מערכת ההעתקים אשטנא באורך של כ-150 ק"מ. חפירה לאורך אחד ממקטעי מערכת העתקים זו סיפקה עדות לרעידת אדמה משמעותית לאורך ההעתק שהתרחשה הרבה אחריי 600 לפני הספירה ולפני 1300 לספירה, מה שמתאים לרעידה ב-856.[4]
רעידות משנה בעקבות רעידה זו השפיעו על האזור במשך מספר שנים, ככל הנראה כולל רעידת אדמה מזיקה במערב ח'וראסאן.[5]
נזק[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור הנזק המשמעותי השתרע לאורך האלבורז במשך כ-350 קילומטרים, כולל העיירות אחבנו, אשטן, תאש, בסטאם ושאהרוד, כאשר כמעט כל הכפרים באזור ניזוקו קשות. הקאטומפילוס, הנקראת כיום שהר-י קומיס, הבירה לשעבר של האימפריה הפרתית, נהרסה. גם חצי מדמע'אן ושליש מהעיר בסטאם נהרסו. רעידת האדמה פגעה קשות באספקת המים באזור קומיס, בין היתר עקב התייבשות מעיינות ופוגארות, אך גם בגלל נפילת סכרי נחלים. דווח כי מספר ההרוגים הכולל ברעידת האדמה הוא 200,000, עם 45,096 נפגעים במחוז דמע'אן בלבד.[5]
השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוז שהר-ה קומיס ניזוק כל כך עד שנראה שהוא ננטש בעקבות רעידת האדמה. השפעות רעידת האדמה עדיין נראו באזור שבין בסטאם לדמע'אן 46 שנים מאוחר יותר.[5]
סכנה ססמית עתידית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתוצאות חפירת תעלות באתר בודד לאורך העתק אשטנא, נאמד כי רעידה חוזרת תתרחש בתקופה של כ-3,700 שנים מאז רעידת 856 ולא נרשמו רעידות אדמה גדולות באזור דמע'אן עד כה. עם זאת, יש צורך במחקרי תעלות נוספים כדי לקבוע אם כל אורך ההעתק בדרך כלל מעורב בתזוזה, או שקטעים קצרים יותר עשויים להיות אחראים לרעידות אדמה חלשות יותר (אם כי מזיקות) עם תקופת חזרה קצרה יותר.[4]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ USGS (14 באפריל 2011). "Earthquakes with 50,000 or More Deaths". אורכב מ-המקור ב-5 ביוני 2013. נבדק ב-18 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sorkhabi, Rasoul (21 בדצמבר 2017). Tectonic Evolution, Collision, and Seismicity of Southwest Asia: In Honor of Manuel Berberian's Forty-Five Years of Research Contributions (באנגלית). Geological Society of America. p. 146. ISBN 978-0-8137-2525-3.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Morteza Talebian, James Jackson, A reappraisal of earthquake focal mechanisms and active shortening in the Zagros mountains of Iran, Geophysical Journal International 156, 2004-03, עמ' 506–526 doi: 10.1111/j.1365-246X.2004.02092.x
- ^ 1 2 3 4 James Hollingsworth, Hamid Nazari, Jean-François Ritz, Reza Salamati, Morteza Talebian, Abbas Bahroudi, Richard T. Walker, Magali Rizza, James Jackson, Active tectonics of the east Alborz mountains, NE Iran: Rupture of the left-lateral Astaneh fault system during the great 856 A.D. Qumis earthquake, Journal of Geophysical Research 115, 2010-12-09, עמ' B12313 doi: 10.1029/2009JB007185
- ^ 1 2 3 Nicholas Nicholas, ... Ambraseys, A history of Persian earthquakes, New York: Cambridge University Press, 2005, ISBN 978-0-521-02187-6