רכס איטרניטי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה |
3,239 מ'  |
| מיקום | אזור הברית האנטארקטית, |
| קואורדינטות | 69°46′00″S 64°34′00″W / 69.766666666667°S 64.566666666667°W |
|
(למפת חצי האי האנטארקטי רגילה) | |
  | |
רכס איטרניטי (באנגלית: Eternity Range) הוא רכס הרים, המשתרע בכיוון צפון–דרום באזור ארץ פאלמר, באמצע חצי האי האנטארקטי, שבאנטארקטיקה.
שיא גובהו של הרכס 3,239 מטרים מעל פני הים.
אורכו של הרכס 45 קילומטרים.
רכס איטרניטי מחולק לשלושה רכסים עיקריים, כאשר הפסגות העיקריות בכל אחד מרכסים אלה, מצפון לדרום הם הר פיית', הר הואופ, ו-הר צ'ריטי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילוי הרכס[עריכת קוד מקור | עריכה]
לינקולן אלזוורת' גילה את הרכס מהאוויר, עת שטס מעליו ב-21 בנובמבר וב-23 בנובמבר 1935.
חקר ומיפוי הרכס[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך נובמבר 1936, הרכס נסקר על ידי ג'ון ריידוך ריימיל שהיה חלק מהמשלחת הבריטית אל ארץ גרהאם.
שנתן את השם "הר וייקפילד" להר המרכזי ברכס. בשל אי ודאות לגבי המיקום המדויק של האתרים להם נתן אלזוורת' שם, קשה היה לחוקרים לדעת לאיזה הר ניתן איזה שם.
בעקבות מיפוי שבוצע על ידי משלחת של השירות האנטארקטי של ארצות הברית בין השנים 1939–1941, ניתן בטעות השם "רכס איטרניטי" (Eternity Range) או "הרי איטרניטי" (Eternity Mountains) לרכס הרי ולץ' (המצויים 100 קילומטרים דרומה יותר).
מחקר מדוקדק של הדוחות המקוריים, המפות והתצלומים, והשוואה עם מידע שנאסף על ידי משלחות מאוחרות יותר, ובהן משלחת רון לחקר אנטארקטיקה בשנת 1947, וכן ממצאי משלחת מחקר מטעם סקר שטחי חסות איי פוקלנד, בשנת 1960, הובילו למסקנה שהרכס שתואר על ידי ריימיל, הוא בעצם רכס איטרניטי, ומתוך כבוד לריימיל, השם שנתן הועבר לרמת וייקפילד הסמוכה.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמו של רכס איטרניטי וכן של ההרים הר פיית', הר הואופ, ו-הר צ'ריטי ניתנו להם על ידי לינקולן אלזוורת'. אלזוורת' גילה את הרכס ואת ההרים מהאוויר, עת שטס מעליהם ב-21 בנובמבר וב-23 בנובמבר 1935. ג'ון ריימיל נתן את השם הר וייקפילד להר המרכזי ברכס.
