ריאן או'קונל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריאן או'קונל
Ryan O'Connell
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 2 בספטמבר 1986 (בן 37) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ריאן או'קונל (באנגלית: Ryan O'Connell) הוא סופר, שחקן, במאי, קומיקאי, פעיל זכויות להט"ב וזכויות נכים אמריקאי.[1] הוא ידוע בשל ספר זיכרונותיו מ-2015, I'm Special: And Other Lies We Tell Ourselves,‏ על חייו כגבר הומו עם שיתוק מוחין. את הספר עיבד לסדרת הטלוויזיה מיוחד של נטפליקס, שיצאה לראשונה באפריל 2019.[2]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

או'קונל גדל במחוז ונטורה (אנ'), קליפורניה. הוא נולד עם שיתוק מוחין (CP), אשר משפיע על הצד הימני של גופו וגורם לו לצליעה ניכרת.[3] בשל כך, או'קונל עבר כעשרה ניתוחים בילדותו, בילה רבות בבית החולים והיה מטופל בפיזיותרפיה.[4][5]

כשהתבגר, ביקש או'קונל לכתוב תסריטים לטלוויזיה. בשביל ללמוד כתיבה, הוא ביקש לקבל תסריטים של סדרות כמתנת חג המולד ונהג לצפות בתוכניות עם כתוביות ללקויי שמיעה על-מנת לדמות קריאת תסריט. במהלך הצפייה היה מנתח את העלילה, את עלילה המשנה, ואת מבנה התסריט. הוא אהב גם להופיע, ושיחק בכל הצגות חטיבת הביניים והתיכון.[6] בהמשך, הוא הפסיק להופיע על במה, כשראה שהוא אינו מיוצג בתרבות הפופולרית. הוא למד בתיכון הטכנולוגי פוטהיל (אנ')‏.[7]

כשיצא מהארון, או'קונל אמר כי:[4][8][9][10]

הרגע שבו הבנתי שאני הומו היה - באמת - [כשראיתי] את התחת של ראיין פיליפה ב-"משחקי פיתוי". אני זוכר שראיתי את התחת של ראיין פיליפה וחשבתי 'זה הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי.' ואז חשבתי 'אה, תזיין אותי: אני גיי ונכה; זה כל כך גס'.

הוא היה בארון עד לגיל 17, והרגיש שהוא צריך לצאת מהארון, לרדוף אחרי ילד אחר שכבר היה מחוץ לארון. משפחתו תמכה כאשר עשה זאת; אחותו, דודו וסבו כבר הזדהו כלהט"בים.[5]

בגיל 20 הוא נפגע ממכונית, ונאלץ לעבור ארבעה ניתוחים בידיו.[11][12] התאונה גרמה לתסמונת המדור, והשפיעה בעיקר על ידו השמאלית. תשעה חודשים לאחר מכן, הוא עבר לניו יורק כדי ללמוד בניו סקול. חבריו ללימודים הניחו כי צליעתו נגרמה מתאונת הדרכים, והוא בחר שלא לתקן אותם. באותה התקופה הוא הרגיש שאינו שייך לקבוצת האנשים עם מוגבלויות ולא לקבוצת האנשים ללא מוגבלויות. בנוסף, היה מוטרד מכך שייצוג הנכים בתרבות הפופולרית כמעט ולא היה קיים.[5]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

או'קונל עבד כבלוגר במשך 3 שנים, ובשנת 2011 ערך את מגזין הרשת Thought Catalog (אנ'). הוא כתב גם ל-Vice‏, BuzzFeed ומגזינים אחרים, כולל הניו יורק טיימס ומדיום.[13][14] חלק מהטורים שפרסם הפכו לוויראליים, וכשהיה בן 25, הוצע לו חוזה לכתיבת ספר עבור ההוצאה לאור סיימון אנד שוסטר. באותה תקופה, הוא הסתיר את מוגבלותו. בשנת 2015 כתב טור ל-Thought Catalog בשם "יוצא מארון הנכות" ("Coming Out of the Disabled Closet") על כך שהסווה את הנכות שלו כפגיעה בתאונת דרכים. טור זה היה הבסיס לספרו, בו הוא חשף בפומבי את מוגבלותו. במהלך כתיבת הספר הוא עבר לגור בלוס אנג'לס, קליפורניה, ובגיל 27,[12] החל לכתוב תסריטים לטלוויזיה כשכתב לסדרת הטלוויזיה "אוקוורד" של MTV.‏

בשנת 2015 יצא לאור ספרו I'm Special: And Other Lies We Tell Ourselves‏, במקביל לשידור העונה השנייה של "אוקוורד". באפריל 2015, ג'ים פרסונס, קרא את המאמר של או'קונל מ-Thought Catalog, והציע לאו'קונל להפוך את הספר לסרט בעזרת חברת הפקות של פרסונס ובעלו, טוד ספיווק, That's Wonderful Productions‏.[15][16] או'קונל קיבל הבטחה מפרסונס וספיווק, שהסרט שיופק לא ייעלם מהר. בסוף 2015, או'קונל תואר כגיי אייקון על ידי המגזין אאוט.

2016 ומיוחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2016, או'קונל קיבל אישור מ-Stage 13 לפתח תסריט ל-"מיוחד", על בסיס זכרונותיו, עם שמונה פרקים בני 15 דקות לנטפליקס.[17] הפורמט של הסדרה שבה נבחרה, לא השאיר מקום לעלילות משנה לצד העלילה הראשית.[6] "מיוחד" נכתבה בסופי שבוע.[16] בדצמבר 2016, הוא השלים את הכתיבה, אך עדיין היו מכשולים להפיק אותה בשל זווית הנכות.[2] הוא החל לעבוד בעבודה תקשורתית בשביל "מיוחד", בזמן שכתב במשרה מלאה ל-"בוורלי הילס 90210".[18][19] הוא ציין שהיה מאוד קשה להשיק סדרה ראשונה לטלוויזיה, עם דמות ראשית הומוסקסואלית ונכה. לדבריו, "אני חושב שהוליווד אינה מעוניינת במידה רבה באנשים עם מוגבלות מפני שהם לא רואים בנו 'סקסיים' או 'מגניבים'." הוא גם אמר כי: "1 מכל 4 אנשים מזדהים כנכים, ויש רק שתי תוכניות (אני ו-This Close (אנ')) באוויר שמכילים אנשים עם מוגבלות."

הסדרה "מיוחד" מבוססת, במידה רבה, על חייו של או'קונל.[1] הוא משתמש בתוכנית כדי "לחקור את יכולתו המופנמת ואת חוסר הביטחון שלו להיות בקהילה הגאה".[19] מחקר של קרן משפחת רודרמן מ-2016 מצא כי "כ-95% מהדמויות עם המוגבלות בטלוויזיה מוצגות על ידי שחקנים בעלי יכולת".[20] הכללת שחקנים עם מוגבלות עדיין נדירה בתעשיות הבידור; ב-2018, השחקנית האמריקאית, אלי סטרוקר (אנ'), הייתה "האדם הראשון בכיסא גלגלים שזכה בפרס טוני". ביולי 2019, מארוול עשתה היסטוריה בכך שהכריזה על גיבור על חירש ראשון. גם "המתים המהלכים" של AMC ו-"השנים" של HBO היו מבין הבודדים שהכריזו על ייצוג נכים בתוכניות הטלוויזיה שלהם.[21]

אף על פי שחיפש שחקן, בסופו של דבר הוא לקח את התפקיד בעצמו בגלל אילוצי תקציב. העונה בת שמונה הפרקים צולמה למשך 19 יום.[22] הסדרה צולמה באוסטין, טקסס גם בשל אילוצי תקציב.[6] הוא מצא במיוחד כי סצינות המין מחייבות רגשית, אם כי הופעה של אנשים עם מוגבלות שמקיימים יחסי מין (אנ') נראים לעיתים נדירות, ובקרב הקהילה הגאה נדירים אפילו עוד יותר. או'קונל גם "יצא לתאר סקס על המסך בצורה אותנטית, דבר שמוצג לעיתים נדירות אצל להט"בים".[23] לדבריו, "אני גם רוצה לחיות בעולם בו לא פורץ דרך להראות סצנת מין מדויקת בין שני גברים." "מיוחד" הראה גם את הדמות הראשית, ריאן, מאבד את בתוליו לעובד מין גברי. או'קונל תיאר את הסצנה כ-"סצנת מין כנה ומתוקה להפליא ". Digital Spy ציין כי "זו ככל הנראה תוכנית הטלוויזיה הראשונה אי פעם שמתמודדת עם יחסי מין הומוסקסואליים, מוגבלים באותנטיות, תוך הצגה של עבודת מין במקביל." USA Today כינה את הפרק כציון דרך עבור ייצוג נכות וציין "תקוותו של או'קונל מציגה את הדה-סטיגמה של עבודת יחסי מין עם הסצנה הגרפית, אלא גם לנרמל יחסי מין הומוסקסואליים לקהל המיינסטרים שאינו רגיל לראות אותו בסרטים הוליוודיים או בתוכניות הטלוויזיה הפופולריות".[24] או'קונל וסדרת הטלוויזיה זכו לשבחים על "ההופעה הבולטת והפרוזה המוזרה שלו".

2017 והלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

או'קונל כתב ל-"Daytime Divas" (אנ') ב-2017. לאחר מכן, עבד כעורך סיפורים בכיר לסדרת הטלוויזיה "ויל וגרייס", שלימדה אותו לשמור על סיפורים מעוגנים בדמויות גם אם הפעולה תהיה "מטורפת".[19]

במאי 2019, או'קונל זכה בפרס הנראות של HRC על ידי קמפיין זכויות האדם.[13] ביוני 2019, או'קונל הנחה את מצעד הגאווה בלוס אנג'לס (אנ').[14] באותו חודש, המגזין Queerty (אנ') כינה אותו כאחד מ-50 "האנשים שעוקבים אחר הדרך שמבטיחים באופן פעיל את החברה, ונותרים להתקדם לשוויון, קבלה וכבוד לכל האנשים הקווירים."[25]

ביולי 2019, "מיוחד" היה מועמד לארבע קטגוריות בפרס אמי.[26][27]

באוגוסט 2019, הוכרז כי או'קונל והבמאית האוסטרלית, אנה דוקוזה, יופיקו את השקת Digital Originals באוסטרליה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

או'קונל יוצא עם ג'ונתן פארקס-ראמג' מאז 2015. הם נפגשו במסיבת יום ההולדת של גריימס בלוס אנג'לס.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Johannes, Alamin. "#Pride50: Actor, producer and disability advocate Ryan O'Connell". NBC News. ארכיון מ-2020-02-13. נבדק ב-2020-05-11.
  2. ^ 1 2 Galassi, Josh (2019-06-15). "Ryan O'Connell has received a "surplus of DM's from hot men in Brazil" since becoming a Netflix star". Queerty. ארכיון מ-2019-06-17. נבדק ב-2019-06-18.
  3. ^ 1 2 "Has Ryan O'Connell got cerebral palsy?" (באנגלית). ארכיון מ-2019-06-18. נבדק ב-2019-06-18.
  4. ^ 1 2 Fernandez, Maria Elena (12 באפריל 2019). "Ryan O'Connell on Special, gay culture, and cerebral palsy". Vulture. ארכיון מ-2021-04-13. נבדק ב-2021-04-13. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 "Monica, Ryan O'Connell". Fox.
  6. ^ 1 2 3 Elwood, Gregory (9 באוגוסט 2019). "Special's Ryan O'Connell on problematic auditions and extra Emmy nods". The Playlist. ארכיון מ-2019-08-13. נבדק ב-2019-08-20. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Berman, Miranda (14 בדצמבר 2015). "High School with Miranda Berman: High School With Ryan O'Connell". High School with Miranda. ארכיון מ-2021-04-13. נבדק ב-30 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Romano, Nick (11 באפריל 2019). "Ryan O'Connell on Netflix's Special and the importance of his sex scene: 'Gay sex is a TED talk'". Entertainment Weekly (באנגלית). ארכיון מ-2019-06-18. נבדק ב-2019-07-04. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Li, Shirley (21 במרץ 2019). "Cruel Intentions cast spills all the details on making the seductive teen drama". Entertainment Weekly. Exclusive. ארכיון מ-2019-07-13. נבדק ב-2019-07-04. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Grant, David (2019-03-22). "Ryan Phillippe is the latest celeb to flex 'power bottom energy'". Queerty. ארכיון מ-2019-04-04. נבדק ב-2019-07-04.
  11. ^ Yandoli, Krystie Lee. "Ryan O'Connell from Netflix's Special revealed the terrifying pressure he felt representing gay people with disabilities". BuzzFeed News. ארכיון מ-2020-09-18. נבדק ב-2020-05-11.
  12. ^ 1 2 Thorne, Will (2019-04-05). "Specials' Ryan O'Connell talks centering a TV series on character with cerebral palsy". Variety. ארכיון מ-2020-09-03. נבדק ב-2020-05-11.
  13. ^ 1 2 Tran, Viet (26 באפריל 2019). "HRC Announces Rep. Lucy McBath, Cynthia Erivo, & Ryan O'Connell to headline the 2019 HRC Atlanta gala" (Press release) (באנגלית). Human Rights Campaign. ארכיון מ-2019-05-18. נבדק ב-2020-05-11. {{cite press release}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 "Ryan O'Connell, Star of Netflix 'Special', Will Be LA Pride Parade Grand Marshal". WEHOville (באנגלית אמריקאית). 2019-05-30. ארכיון מ-2019-06-18. נבדק ב-2019-06-18.
  15. ^ Goldberg, Lesley (2 במאי 2019). "Ryan O'Connell on Why Jim Parsons is "Revolutionary" in Hollywood: "He's America's Sweetheart and Gay"". The Hollywood Reporter (באנגלית). ארכיון מ-2019-06-18. נבדק ב-2019-06-18. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 Grobar, Matt (20 באוגוסט 2019). "'Special' Creator/Star Ryan O'Connell On The "Blood, Sweat And Queers" That Went Into Making Emmy-Nominated Short-Form Series". Deadline Hollywood (באנגלית). ארכיון מ-2019-08-20. נבדק ב-2019-08-21. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ . NPR.
  18. ^ "BH90210". IMDb. ארכיון מ-2019-09-06. נבדק ב-2019-05-29.
  19. ^ 1 2 3 Moser, Joey. "Ryan O'Connell is gaving a gay ole' time with Special". Awards Daily (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2019-06-18. נבדק ב-2020-05-11.
  20. ^ Hod, Itay (2019-04-12). "Special creator Ryan O'Connell is changing Hollywood". TheWrap (video) (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2020-02-24. נבדק ב-2020-05-11.
  21. ^ Reid, Tashauna (11 באוגוסט 2019). "How actors with disabilities are changing the narrative in Hollywood". CBC News. ארכיון מ-2020-11-08. נבדק ב-2021-04-13. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Villarreal, Yvonne (22 ביולי 2019). "Netflix's Special lands Ryan O'Connell a surprise Emmy nomination: 'I'll take it, honey!'". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2019-07-22. נבדק ב-2019-07-23. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Masters, Jeffrey (14 במאי 2019). "Special's Ryan O'Connell wants to "show the humanity in sex work"". The Advocate (באנגלית). ארכיון מ-2020-09-30. נבדק ב-2020-05-11. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Ryan, Patrick (12 באפריל 2019). "Special creator on show's gay, disabled sex: 'People don't acknowledge we're sexual beings'". USA Today (באנגלית). ארכיון מ-2019-07-02. נבדק ב-2019-07-02. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ "Queerty Pride 50 2019 honorees". Queerty (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2019-08-26. נבדק ב-2019-06-18.
  26. ^ Jarvey, Natalie (16 ביולי 2019). "Emmys: Netflix's Special nabs 3 short-form nominations in category dominated by established IP". The Hollywood Reporter (באנגלית). ארכיון מ-2019-07-17. נבדק ב-2019-07-18. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ O’Connell, Michael (19 ביולי 2019). "Emmys: 'State of the Union', Special score surprise noms after 'Saul' short form disqualification". The Hollywood Reporter (באנגלית). ארכיון מ-2019-07-22. נבדק ב-2019-07-20. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ריאן_או%27קונל&oldid=35027379"