רחל נדב

רחל נדב

רחל נדב
לידה	1912
פטירה	2003 (בגיל 91 בערך)
מדינה	ישראל

רחל נדב (1912 – 2003), "הפרימה בלרינה הישראלית הראשונה", הייתה רקדנית בלט ומחול תימני.

תולדות חייה

נדב נולדה בעדן שבתימן, במהלך מסע העלייה של משפחתה מהעיר איב לארץ ישראל. לאחר שהגיעה משפחתה לארץ ישראל התיישבה ביישוב נחליאל שליד חדרה.

בשנת 1933 הפגיש אותה יהודה צדוק עם הרקדנית והכוריאוגרפית רינה ניקובה, שחיפשה נערות תימניות על מנת לצרפן ללהקת הבלט שלה. ניקובה בחנה את נדב והתרשמה מתנועותיה ומכשרונה. כאשר הקימה ניקובה את "להקת הבלט התימני" שלה הייתה נדב ליד ימינה ולרקדנית הראשית. ניקובה ערכה עבור הלהקה כוריאוגרפיה משולבת קלאסית-תימנית ייחודית. רוב הבלטים ייצגו תמונות בניחוח תנ"כי. בין הריקודים היו "רות ונעמי" (בביצוע רחל ואחותה מזל נדב), "על נהרות בבל", "אליעזר ורבקה", "בני הנביאים" (לפי הבלדה של שאול טשרניחובסקי על אודות שמואל הנביא ושאול המלך) ועוד.

בשנת 1935 הופיעה הלהקה בין היתר בארמון הנציב העליון בירושלים (ארמון הנציב) ובאוניברסיטה האמריקאית בביירות, כמו כן הופיעה ברחבי הארץ בתוכניות שונות למבוגרים ולילדים ונטלה חלק ב"יריד המזרח".

בשנת 1937 יצאה הלהקה למסע הופעות בן שנתיים באירופה, שהחל עם הזמנתו של הברון מוריס דה רוטשילד להופעה בפריז. הלהקה זכתה להצלחה ולהתלהבות בשל השילוב האמנותי האוריינטלי-תנ"כי והמשיכה במסע ברחבי אירופה. "לא צריך להיות מומחה גדול בבלט, כדי להתמוגג מהריקודים האלו שמדברים אלינו בשפה כל כך מובנת." כתב מבקר הטיימס ב-1938, "הנשיות - הגראציה, החיות ובעיקר יכולת הביטוי של הרקדניות הצעירות הללו ביחד עם המיזוג שבין דראמה ושמחת חיים לצד להט המזרח משכנעים אותך שכנוע מלא".

בראשית שנות הארבעים נפרדה נדב מניקובה והקימה את "להקת רחל נדב", ששילבה, בדומה לאסכולת ניקובה, בלט קלאסי ומחולות עם תימניים. בשנת 1944 הוזמנה עם להקתה להשתתף בכנס המחולות הראשון בקיבוץ דליה. שנה לאחר מכן הזמינה אותה גורית קדמן להדריך בקורס למדריכי ריקודי עם. אחת התוכניות שהעלתה הייתה "ערב תנ"ך" בו הקריא אריה דוד אריאלי פרקי תנ"ך ונדב ביטאה את תוכן הפרק במחול.

בשנת 1948 הועלה רסיטל המחולות הראשון של רחל נדב בתל אביב. בין היצירות שהועלו היו המחולות "רועת הצאן", "מרים" ו"אקסטזה". יצירות נוספות שיצרה נדב באותה תקופה כללו את מחזור "שיר השירים" שכלל שלושה ריקודים "שחורה אני ונאוה", "אני ישנה ולבי ער" ו"חביבי מחבוב".

ב-1954 הצטרפה נדב ללהקת "קדמה" וב-1956 יצא למסע הופעות ארוך בארצות הברית. מרתה גרהם שצפתה בה העניקה לה מלגת לימודים ושנת הופעות יחד עם להקתה. נדב שהתה בניו יורק עד סוף 1961.

עם שובה לישראל פעלה נדב בקרב עולים חדשים, בפרט במושב אביעזר, שם עבדה עם עולים מהודו ויצרה להקת מחול מבוססת על מחול הודי.

לקריאה נוספת

• יעל שי, מחוללת פלאים: סיפורה של רחל נדב, נתניה: אגודה לטיפוח חברה ותרבות, תיעוד ומחקר, תשס"א.
• צבי פרידהבר, 'רחל נדב – רקדנית – כוריאוגרפית: ממניחי היסוד לצעדה התימנית בריקודי-העם הישראליים', רוקדים (המגזין לריקודי עם ומחול) 10 (1991), 6–7.

קישורים חיצוניים

• ירון מרגולין, רחל נדב: הפרימה בלרינה הישראלית הראשונה, IsraelDance,‏ 1 בדצמבר 2001