רחוב חב"ד (העיר העתיקה)
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| עיר | ירושלים |
| רובע | הרובע היהודי |
| קואורדינטות | 31°46′30″N 35°13′51″E / 31.774944444444°N 35.23075°E |
  | |
רְחוֹב חַבָּ"ד הוא רחוב עיקרי והארוך ביותר ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. קרוי על שמה של חסידות חב"ד, ובו בית הכנסת ובית המדרש של חב"ד.
הרחוב, ומקבילו (הנמוך ממנו) רחוב היהודים, בנויים לאורך ציר הקארדו של העיר העתיקה ומעליו; הם גבוהים בכ-2–5 מטר ממפלס החיים בתקופה הרומאית והביזנטית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית התקופה העות'מאנית, במאה ה-16, הוקם ברחוב מבנה גדול (הממוקם בקרן הרחובות חב"ד-אור החיים הצפון-מערבית; על גבי המבנה תוספת משנות ה-70 של המאה ה-20). ההתיישבות היהודית ברחוב התגברה בשנות ה-50 של המאה ה-19[1].
במאה ה-19, היה רחוב חב"ד מרכז מסחרי, שכלל חנויות רבות ויריד קבוע בשם "ח'אן חברון", אליו היו תושבי חברון הערבים מביאים תוצרת חקלאית: ירקות, ביצים ועופות למכירה; יהודים אנשי הגליל מצפת ומטבריה היו מביאים אליו: שמן זית, גבינה צפתית, דגי טבריה, וקצת מרכולת מדמשק, שהייתה עוברת דרך טבריה - פירות יבשים וכדומה. כן הם היו קונים שם "גליונות לשנה טובה", לוחות שנה, "מחצית השקל", קבלות מוזהבות, "מזרחים", מפיות לחלות וכיוצא בזה", מבתי הדפוס בירושלים[2].
בשנת 1918 ערך המשרד הארצישראלי מפקד ברחוב ומצא שהתגוררו בו 781 נפש[3].
במלחמת העצמאות נהרס רוב הרחוב, לאחר שהלגיון הערבי כבש אותו, ותושביו היהודים נכנעו ונאלצו לעזוב; ולאחר תקופת שבי בירדן, עברו להתגורר בשכונות המערביות של ירושלים.
לאחר מלחמת ששת הימים בשנות ה-70 של המאה ה-20, שומרו ושופצו הבתים הישנים ושרידיהם, ונבנו בתים חדשים למגורים כחלק משיקום הרובע היהודי כולו. בראשית המאה ה-21, הרחוב משמש בעיקר למגורים ופועלות בו חנויות אחדות, למזון, מזכרות לתיירים ועתיקות.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר"
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה, א, ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, עמ' 358.
- ^ גד פרומקין, דרך שופט בירושלים, עמ' 42.
- ^ המשרד הארץ-ישראלי של ההסתדרות הציונית, ספירת יהודי ארץ ישראל, חוברת א, יהודה, יפו תרע"ח, עמ' 5.
