רות מינסקי סנדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רות מינסקי סנדר
לידה 3 במאי 1926 (בת 97)
לודז', רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Rifkele Riva Minska עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רות מינסקי סנדרוביץ' (נולדה ב-3 במאי 1926) היא סופרת וניצולת שואה. היא כתבה שלושה ספרים על קורותיה בשואה: "הכלוב", "החיים" "וגברת השואה".

ראשית חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבקל'ה ריבה מינסקה נולדה בלודז' שבפולין לאברומלה ונחה מינסקה. ריבה נולדה ב-3 במאי 1926. היא הייתה הרביעית מבין שבעה ילדים: שאנלה, יענקלה ומלה קדמו לה; האחים מוטלה, מוישל'ה ולייבלה צעירים ממנה. אביה של ריבה, אברומלה מינסקה נפטר זמן קצר לאחר לידתו של מוישלה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הפלישה לפולין, אחיה הגדולים של ריבה ברחו לרוסיה כדי להימלט מעבודות כפייה. ריבה, אמה ואחיה הקטנים גורשו לגטו לודז', שם חלה האח הצעיר לייבל'ה בשחפת. ב־10 בספטמבר 1942 גורשה אמם מהגטו במהלך פשיטה של החיילים הנאצים והשאירה את ריבה לטפל באחיה הצעירים. היא אימצה אותם כדי לשמור על המשפחה, שנמשכה עד שמת האח לייבל'ה. ריבה, מוט'לה ומויש'לה רוכזו עם היהודים שנותרו בגטו ונשלחו לאושוויץ. ריבה ואחיה הופרדו בשערי המחנה.

לאחר שבוע הועברה ריבה למחנה עבודה במיטלשטיין. שם היא לקתה בהרעלת דם מחיתוך ידה, ומכיוון שהעניקה השראה לאחרים סביבה לעבוד קשה יותר, היא אושפזה במקום להיהרג. כשהחלימה היא נשלחה למחנה העבודה במחנה הריכוז גראפנורט עד סוף המלחמה. המחנה שוחרר על ידי הצבא האדום. היא עברה לארצות הברית והקימה משפחה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השחרור חזרה רות עם חברים מהמחנה ללודז'. הם גילו כי בתיהם לשעבר היו מאוכלסים על ידי אנשים שרכשו את הבתים לאחר שהיהודים גורשו למחנות. רות וחברותיה החליטו לברוח לאחר שנודע להן כי ניצולי המחנות היהודים הם יעדים לרצח. הם שהו בדירה נטושה עם ניצולים אחרים.

היא הכירה את בעלה לאחר המלחמה. הזוג הטרי התארגן להובלה למחנה עקורים בגרמניה, שם ילדו בני הזוג שני בנים. גם בזמן שהותה במחנה, התאחדה רות עם אחיה ואחיותיה (שאנלה, יענקל'ה ומלה) שנמלטו לרוסיה.

לאחר מכן המשפחה היגרה לארצות הברית, שם נולדו שני ילדים נוספים. המשפחה התיישבה בקומאק, ניו יורק ושם היא עדיין מתגוררת עם בעלה.[1][2] מדי פעם היא מספרת את קורות חייה בפני תלמידים.[3]

יצירות שפורסמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הכלוב (מקמילן, 1986)
  • לחיים (מקמילן, 1988)
  • גברת השואה (מקמילן, 1999)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sender, Ruth Minsky (1988-03-27). "LONG ISLAND OPINION; A Survivor's Duty Is Not to Forget". New York Times. Ruth Minsky Sender lives in Commack.
  2. ^ "About The Author". Simonandschuster.com. נבדק ב-3 יולי 2020. She lives with her husband in Commack, New York. She had three grown sons and a daughter and several grandchildren. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Smithtown Students Inspired By Survivor's Story". Simonandschuster.com. 3 אפר' 2019. נבדק ב-3 יולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)