רות לינדנר (תרזה קוז'מינסקה)
 | |
| רות לינדנר חסידת אומות העולם עם בנה הפעוט, בעלה ויז'י קוז'מינסקי בנה החורג | |
| לידה |
7 ביוני 1918 פולין  |
|---|---|
| פטירה |
24 בפברואר 1999 (בגיל 80) |
| מקום קבורה | חלקת חסידי אומות העולם בית הקברות קריית שאול תל אביב |
| מדינה |
פולין |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| סטטוס היסטורי | שרדה |
| שנות הפעילות | ? – 24 בפברואר 1999 |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (16 בפברואר 1965) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | רות לינדנר |
  | |
רות לינדנר (תרזה קוז'מינסקה) (בפולנית: Teresa Koźmińska; 7 ביוני 1918 – 24 בפברואר 1999) הייתה חסידת אומות העולם מפולין, שהצילה יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחר המלחמה קשרה את גורלה עם מדינת ישראל.
פעילותה להצלת יהודים בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרזה קוד'מינסקה, אחות במקצועה, הייתה נשואה למהנדס מבוגר ממנה בשנים רבות ואם לתינוק, שהתגוררה בוואוור, פרבר של העיר ורשה, יחד עם יז'י קוז'מינסקי בנה החורג בן ה-18.
בסוף שנת 1942 פנה נציג ארגון ז'גוטה ליז'י שהיה פעיל במחתרת הפולניתארמייה קריובה, וביקש ממנו להסתיר יהודים שברחו מגטו ורשה. יז'י הסכים, ובאפריל 1943, בעקבות מרד גטו ורשה וחורבן הגטו, הגיעו אליהם בני משפחת גלזר שהכירו את יז׳י כאשר נהג להביא מזון לגטו. הם הוסתרו בבונקר מוסתר היטב שהוכן במיוחד עבורם מתחת לבית משפחת קוז'מינסקי. במשך הזמן הגיעו למחבוא פליטים יהודים נוספים, והסתתרו במקום לרוב לתקופות קצרות. תרזה, שהייתה אז אם לתינוק, ויז'י טיפלו ביהודים שהסתתרו ועשו כל שביכולתם להבטיח את שלומם תוך סיכון חייהם. הם הונחו על ידי התחושה שיש צורך להילחם באויב משותף ומעולם לא ציפו לתמורה כלשהי.
בתחילת 1944 נעצר יז'י ונשלח, לאחר שנחקר ועונה, לאושוויץ ולמטהאוזן. תרזה המשיכה לטפל לבד ביהודים אשר במחבוא. בספטמבר 1944, באותו הזמן אזל כספה, והיא נאלצה למכור חפצי בית כדי שתוכל להמשיך לטפל ביהודים. כאשר הגיע הצבא האדם לפאתי וורשה ועם נסיגת הגרמנים הם פקדו על התושבים לפנות את האזור. בעלה ואביה של תרזה עזבו, אך היא לא נשמעה לצו והחליטה להישאר יחד עם בנה הפעוט ועם היהודים שהסתתרו בבונקר. תוך כדי ההפצצות והשריפות ועם נסיגת הגרמנים, היא יצאה באומץ מביתה כדי למצוא מזון עבור היהודים שהסתתרו אצלה.[1]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יז'י שרד את המחנות וחזר לוורשה, עיר הולדתו, תרזה נפרדה ממנו לאחר המלחמה והיהודים שהוסתרו בדירתה של תרזה שרדו ושוחררו על ידי הצבא האדום בספטמבר 1944, ולאחר המלחמה עלו רובם לישראל.
בשנת 1964 הוזמנה לישראל לבקר את משפחת גלזר, והחליטה להישאר. היא התגוררה בנתניה ועבדה כאחות בבית חולים מאיר בכפר סבא. ב-1966 השלימה תהליך גיור, החליפה את שמה לרות ונישאה ליהודי. בנה, שנותר לאחר המלחמה בפולין, עלה בעקבותיה ב-1976 והקים משפחה בישראל.[1]
רות לינדנר נפטרה ב-24 בפברואר 1999, בגיל 81.
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-16 בפברואר 1965 הכיר יד ושם ברות לינדנר (תרזה קוז'מינסקה) כחסידת אומות העולם. שמה נחקק בקיר הכבוד, ביד ושם בירושלים, והיא השתתפה גם בטקס חנוכת הכיכר ע"ש חסידי אומות העולם בתל אביב בנוכחות שבח וייס. בשנת 1987, הוכרה כיקירת העיר תל אביב, והיא מונצחת באתר אינטרנט שהקים נכדה אדם.[1]
סיפורה של רות לינדנר נחקר גם במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב), נחקר גם סיפורה של רות. קברה אותר בבית הקברות קריית שאול בתל אביב בחלקת חסידי אומות העולם.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אודות "חסד אחרון" – סיפורם של חסידי אומות העולם שחיו ונקברו במדינת ישראל, אתר יד ושם
- פרויקט חסידי אומות העולם, הארגון הישראלי למדריכי טיולים בחו"ל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 משפחת קוז'מינסקי – חסידי אומות העולם, באתר "פולין – לא מה שחשבתם"
- ^ אור הלר, "חסד אחרון": המבצע של שב"כ ויד ושם להנצחת חסידי אומות העולם, באתר רשת 13