רות לוביץ'

רות לוביץ'
לידה	1 בדצמבר 1906
פטירה	27 ביולי 2010 (בגיל 103)
מדינה	ישראל
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה, המפלגה הקומוניסטית הישראלית

רות לוביץ' (1 בדצמבר 1906 – 27 ביולי 2010) הייתה פעילה חברתית בארץ ישראל ומראשי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, רק"ח וחד"ש.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוביץ' נולדה בוורשה שבפולין למשפחת ורשביאק. אביה היה סוחר דתי. בשנת 1922 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר בוורשה. בשנת 1929 עלתה לארץ ישראל במסגרת השומר הצעיר והתיישבה עם הקיבוץ שהקים את גן שמואל ועין שמר בהכשרה בבנימינה. בעקבות אי תמיכת הקיבוץ וההסתדרות בשובתים ערבים בבנימינה, החליטה לעזוב את הקיבוץ, ובשנת 1931 הצטרפה לשורות המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה, ובה נותרה חברה על גלגוליה השונים עד פטירתה בשנת 2010. תחת המנדט הבריטי פעלה המפלגה במחתרת ולוביץ' נאסרה מספר פעמים בגין פעילותה. בתקופה זו עמדה בראש ארגון "עזרה אדומה" שסייע למשפחות קומוניסטים שנאסרו. בשנת 1946 בקשה להתמודד בראש רשימה קומוניסטית בבחירות למועצת ראשון לציון אולם מועמדותה נפסלה בידי קצין מחוז תל אביב והפסילה אושרה על ידי בית הדין העליון^[1].

הייתה ממקימי הארגון להגשת סיוע לברית המועצות במלחמתה בנאצים ("ליגה וי") ובהמשך הייתה שותפה להקמת ליגת הידידות ישראל-ברית המועצות.

בעת הקמת המפלגה הקומוניסטית הישראלית בשנת 1948, הייתה לחברת הוועד המרכזי של המפלגה. בשנת 1949 השתתפה בכנס הפדרציה העולמית של הנשים הדמוקרטיות במוסקבה^[2]. בפילוג בשנת 1965, הייתה לוביץ' ממקימי רק"ח, יחד עם תופיק טובי, מאיר וילנר, אמיל חביבי וסשה חנין. בין השנים 1969–1990 כיהנה כחברת לשכת המפלגה, ובין היתר מילאה תפקידים כיו"ר ועדת הביקורת המרכזית^[3] ונציגת המפלגה במועצת הסתדרות העובדים הכללית^[4], נעמת והפדרציה העולמית של נשים דמוקרטיות. לוביץ' הייתה ממייסדות ארגון הנשים הדמוקרטיות היהודיות והערביות, נבחרה בשנת 1952 למזכירתו הכללית ומאוחר יותר הייתה נשיאתו^[5]. כן הייתה לוביץ חברה בנשיאות הוועד למען השלום^[6].

בשנת 1971 הוענק ללוביץ' אות לנין מטעם הסובייט העליון.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייתה נשואה לזרח לוביץ' עד למותו ב-1984^[7] ואם לשניים, גיסה היה מרדכי אורן.

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורותיה של ידידות, תל אביב: תנועת הידידות ישראל – ברית המועצות, 1984.
בחרתי לחיות במאבק: פרקי חיים, עריכה (משה בן-חורין), תל אביב: שחר, 1985.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכיון של רות לוביץ', באתר הארכיון האינטרנט המרקסיסטי (בעברית)

רות לוביץ'(הקישור אינו פעיל) באתר מק"י
דב חנין, בחרה לחיות במאבק / הספד לרות לוביץ', 1906 - 2010
מידע על רות לוביץ' בקטלוג הספרייה הלאומית
האדומה האחרונה – עם מותה של רות לוביץ', מתוך מקור ראשון, 6 באוגוסט 2010
טל בשן, רות האדומה, מעריב, 20 בדצמבר 1985
רוני אוסלנדר, רות לוביץ' באתר פוליטיקלי קוראת, 7 בספטמבר 2017
חגית כהן, חוויות המאסר של אסירות פוליטיות בכלא בית לחם: רות לוביץ' וצילה עמידרור (הלר) כמקרה מבחן, באתר כתב העת מסכת, חוברת יח, תשפ"ג–תשפ"ד 2023

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ הבחירות בראשון לציון ביום ג', דבר, 10 בפברואר 1946
קומוניסטית נפסלה כמועמדה לבחירות ראשל"צ, הצופה, 12 בפברואר 1946
^ רות לוביץ', מועצת הפדרציה העולמית של הנשים הדמוקרטיות במוסקבה, קול העם, 1 בפברואר 1950
^ הרכב ועדת הביקורת, על המשמר, 6 באוקטובר 1950
^ שכר הפועל ורמת חייו במרכז הדיונים בוועידת ההסתדרות, על המשמר, 26 במאי 1949
^ שרית ילוב, פגישה עם נשים משם, דבר, 13 במרץ 1950
^ הרכב הוועד הארצי למען השלום, על המשמר, 13 במרץ 1950
הוועד למען השלום מגנה את ברה"מ על חידוש הניסויים, דבר, 11 בדצמבר 1961
^ אתר "Billiongraves"

[1] הבחירות בראשון לציון ביום ג', דבר, 10 בפברואר 1946
קומוניסטית נפסלה כמועמדה לבחירות ראשל"צ, הצופה, 12 בפברואר 1946

[2] רות לוביץ', מועצת הפדרציה העולמית של הנשים הדמוקרטיות במוסקבה, קול העם, 1 בפברואר 1950

[3] הרכב ועדת הביקורת, על המשמר, 6 באוקטובר 1950

[4] שכר הפועל ורמת חייו במרכז הדיונים בוועידת ההסתדרות, על המשמר, 26 במאי 1949

[5] שרית ילוב, פגישה עם נשים משם, דבר, 13 במרץ 1950

[6] הרכב הוועד הארצי למען השלום, על המשמר, 13 במרץ 1950
הוועד למען השלום מגנה את ברה"מ על חידוש הניסויים, דבר, 11 בדצמבר 1961

[7] אתר "Billiongraves"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]