רות וודסמול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רות וודסמול
Ruth Woodsmall
לידה 20 בספטמבר 1883
אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 במאי 1963 (בגיל 79)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק האומות המאוחדות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רות פראנסס וודסמולאנגלית: Ruth Frances Woodsmall, ‏ 20 בספטמבר 18831963) הייתה מחנכת, מיסיונרית נוצרית ופעילה חברתית והומניטרית אמריקאית, שנודעה, בין השאר במחקריה על מעמד הנשים במזרח התיכון. הייתה מורה לאנגלית בהכשרתה. הייתה מראשי איגוד הצעירות הנוצריות YWCA האמריקאי והעולמי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות וודסמול נולדה באטלנטה שבג'ורג'יה כבת הצעירה מבין שלושת ילדיו של עורך הדין והמורה הריסון ס. וודמול ושל המורה לאמנות מרי אליזבת לבית האוס. היא גדלה באינדיאנפוליס שבאינדיאנה, שם למדה בבתי ספר מקומיים, כולל מכללת פרנקלין ואוניברסיטת אינדיאנה. בהמשך למדה זמן מה באוניברסיטת היידלברג. ב-1905 סיימה תואר ראשון באוניברסיטת נברסקה ואחר כך בשנת 1906 את התואר השני במכללת וולזלי לנשים בבוסטון.

בשנים 1917-1906 עבדה רות וודסמול כמורה לאנגלית ומנהלת בית ספר בבתי ספר תיכון במדינות נבדה וקולורדו. בהמשך החזיקה תפקידים במסגרת הארגון YWCA (ארגון הצעירות הנוצריות) הלאומי והעולמי.

בימי מלחמת העולם הראשונה ארגנה מטעם YWCA בתי הארחה לשם הפגשת החיילים עם בני משפחתם בארצות הברית - בקמפ פייק, ארקנסו, ובצרפת. מאוחר יותר פעלה באיסטנבול בארגון סיוע לפליטים רוסים ויוונים. אחרי המלחמה, בשנים 1920-1918 עברה זירת פעילותה לשטחים כבושים בגרמניה, אחר כך בפולין, במדינות הבלטיות ובארצות הבלקן. לאחר מכן, בשנים 1928-1920 התגוררה באיסטנבול, בה פעלה כמזכירה של הארגון YWCA במזרח הקרוב והתיכון.

ב-19281930 קיבלה מלגת מחקר מקרן רוקפלר ובחסות האוניברסיטה האמריקאית בביירות, על מנת לחקור שינויי מעמד האשה במזרח התיכון, כולל פרס ובהודו. בעקבות המחקר פרסמה דו"ח הנקרא "נשים מוסלמיות נכנסות לעולם חדש".

בשנת 1930 הייתה רות וודסמול מעורבת בפרויקט מחקר של הכנסיות הפרוסטנטיות לגבי מידת הצלחת המיסיונרים בהשגת התנצרות אוכלוסיות לא מערביות.

בשנים הבאות התקדמה וודסמול בהייררכיה של הארגון YWCA העולמי ובשנת 1935 התמנתה למזכירה הכללית של מועצת YWCA העולמי שישבה בז'נבה. כיהנה בתפקיד זה עד שנת 1947. בשנים 1948-1947 שהתה בשליחות הארגון ביפן.

בשנים 1952-1949 התמנתה לראש המחלקה לענייני נשים של הממשל הצבאי האמריקאי, ולאחר מכן של הנציבות העליונה של האומות המאוחדות בגרמניה הכבושה. השתתפה פעמיים מטעם מזכירות המדינה של ארצות הברית כיועצת בישיבות הוועדה למעמד האישה של האו"ם - בביירות ובז'נבה (ב-1949 ו-1952). פעלה בשנת 1951 כחברה בקבוצת העבודה של אונסקו למען שוויון גישת הנשים לחינוך.

אחרי יציאתה לגמלאות, המשיכה רות וודסמול במחקרים ובכתיבה.

רות וודסמול לא הייתה נשואה. היא נפטרה ב-1963 בניו יורק. לפי בקשתה האחרונה, אפר גופתה פוזר ביערות שליד העיר ז'נבה בשווייץ, בה בילתה שנים רבות מלאות סיפוק.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1962 - צלב מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית גרמניה, בדרגת מפקד

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1933 - Eastern Women Today and Tomorrow (נשים מזרחיות היום ומחר)
  • 1936 - Moslem Women Enter a New World (נשים מוסלמיות נכנסות לעולם החדש)
ספרה הידוע ביותר, שבו תארה וניתחה את הגישה כלפי נשים בחברה המוסלמית. להערכתה, חבישת הרעלה (ולא מידת האלימות במשפחה כלפי נשים) הפכה בארצות שביקרה - מטורקיה ועד להודו, ל"ברומטר של השינוי החברתי". וודסמול התעודדה מהמדיניות נגד חבישת הרעלה שננקטה על ידי אטאטורק בטורקיה, השאה רזה פהלווי באיראן ואמנוללה שאה באפגניסטן והאמינה כי יש סיכוי מסוים בשינוי איטי להורדת הרעלה אף בחברות מוסלמיות אחרות.
עד לימינו ספרה מהווה מעין "סדין אדום" בעיני חסידיהם של האיסלמיזם ושל הצורות השמרניות של דת האסלאם.[1]
הספר, המחולק לשישה פרקים, דן במקום הנשים במישור החינוך, התעסוקה והבריאות, השינויים החברתיים, היחסים בין הנשים והדת, והתרחבות ספירת תחומי העיניין של הנשים בחברות המוסלמיות. הספר מאויר בתשעה-עשר צילומים שהמחברת צילמה בזמן מסעותיה בטורקיה, בסוריה, בארץ ישראל ובעבר הירדן, במצרים, בפרס ובהודו.
להערכת רות וודסמול, להפצת המצרכים והאופנה שבאו ממערב היו השלכות חברתיות - למשל הריהוט והמזון המערביים הקשו על טקסי האירוח המזרחי, חנויות הבגדים המגוונים בסגנון מערבי דחפו יציאתן של נשים למסעות קניות במרחב הציבורי שלא היו נחוצים לגבי אופנת הלבוש המסורתית, המיוצר בעבודת יד. בשנים שבהן נכתב הספר, גם התספורת הנשית הקצרה שנשאלה מאופנות במערב נעשתה לסמל למודרניזציה, פחות שנוי במחלוקת מאשר נשיאת מכנסיים על ידי נשים. בפרק המוקדש לרפורמות בחינוך בטורקיה המחברת מתרשמת ממדיניות המשטר של אטאטורק לאפליה מתקנת של החינוך לבנות, מהנהגת חינוך מעורב לבנים ולבנות, מכניסה מסיבית של בנות לבתי ספר תיכון ולאוניברסיטאות, מדחיקת הדת מתחום החינוך בבית הספר למישור הביתי האינדיבידואלי, תוך דגש על חינוך חילוני לאומי.
  • 1955, - Study of the Role of Women, Their Activities and Organizations in Lebanon, Egypt, Iraq, Jordan, and Syria

1960 Women and the New East

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]