רומולה
 | |
| עטיפת המהדורה הראשונה של הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ג'ורג' אליוט  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| מקום התרחשות |
פירנצה |
| תקופת התרחשות |
המאה ה־15 |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1862 |
| סדרה | |
| ספר קודם |
סילס מרנר |
| הספר הבא |
George Eliot, the Radical |
  | |
רוֹמוֹלָה (באנגלית: Romola) הוא רומן היסטורי פרי עטה של ג'ורג' אליוט, שעלילתו מתרחשת בפירנצה של המאה ה-15. הרומן הוא מחקר מעמיק של החיים בפירנצה מנקודת מבט אינטלקטואלית, אמנותית, דתית וחברתית. הרומן פורסם לראשונה בהמשכים בכתב העת "קורנהיל מגזין" החל מיולי 1862 ועד אוגוסט 1863. בסיפור משולבים אירועים אמיתיים ודמויות מתקופת הרנסאנס בפירנצה.
תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנת 1492 בפירנצה: כריסטופר קולומבוס שט לעבר העולם החדש ובפירנצה מתאבלים על מותו של המנהיג האגדי לורנצו דה מדיצ'י. סוחר פלורנטיני פוגש איש צעיר שניצל מספינה טרופה. הזר מציג את עצמו כטיטו מלמה, מלומד ממוצא איטלקי-יווני. טיטו מתוודע לכמה מבני העיר בהם הספר נלו ונערה בשם טסה. כמו כן הוא מוצג בפני מלומד עיוור בשם ברדו דה בארדי ובפני בתו רומולה. טיטו מתיישב בפירנצה, מסייע לברדו העוסק בלימודים קלאסיים, ומתאהב ברומולה. טסה מתאהבת בטיטו, ובאחת מפגישותיהם הם "מתחתנים" בטקס נישואים מדומה.
נזיר דומיניקני בשם האח לוקה, מספר לטיטו שאביו המאמץ נמכר לעבדות ומבקש את עזרתו. טיטו מתלבט בין חובתו לאביו ובין שאיפותיו להצלחה בפירנצה. לבסוף הוא מחליט שמאמץ לשחרר את אביו יהיה חסר תועלת. הוא מוכר רכוש ששייך לאביו וזה סולל את הדרך לנישואיו עם רומולה. האח לוקה, שהוא אחיה של רומולה שעזב את הבית, נופל למשכב, ולפני מותו הוא מבקש לדבר עם רומולה. על אף שהוא אינו מודע לתוכניותיה להינשא, האח לוקה מזהיר אותה. הוא מספר על חזון שראה, בו היא מתחתנת עם זר מסתורי שיגרום סבל ומכאוב לה ולאביה. אחרי מותו של האח לוקה, טיטו מתייחס בביטול אל החזון, ומבקש מרומולה לבטוח בו. עם סיום הקרנבל טיטו ורומולה מתארסים, ובכוונתם להתחתן בתקופת הפסחא עם חזרתו של טיטו מרומא.
הרומן מדלג אל נובמבר שנת 1494, יותר משנה וחצי אחרי חתונתם של טיטו ורומולה. תקופה קשה עוברת על פירנצה כאשר ברקע מתחוללת מלחמת צרפת איטליה.[1] ג'ירולמו סבונרולה מטיף בפני בני העיר לטהר את הכנסייה ואת העיר מפגע השחיתות, ולתמוך ברפובליקה החדשה. פיירו דה מדיצ'י, בנו ויורשו של לורנצו דה מדיצ'י, סולק מן העיר בשל כניעתו המבישה למלך צרפת שארל השמיני. הארמון של משפחת מדיצ'י נבזז, והמשפחה הוגלתה באופן רשמי מן העיר. טיטו, שכעת הוא אדם מוערך בחברה הפלורנטינית, משתתף בקבלת הפנים שנערכת לכבוד הפולשים הצרפתים. אסיר נמלט נתקל בטיטו, ולהפתעתו זהו אביו המאמץ, בלדסארה. טיטו שנבהל ממראה אביו ומתבייש מעט במעשיו, מתכחש לאביו, ומכנה אותו משוגע. בלדסארה נמלט לתוך הכנסייה ונשבע לנקום בבנו הבוגדני. טיטו מתחיל לחשוש, ומתכנן לעזוב את פירנצה. הוא מוכר את הספרייה של חותנו ברדו, שמת כמה חודשים לפני כן. ברדו, לפני מותו, ביקש מפורשות לשמר את הספרייה שלו, ובמכירתה בוגד טיטו בברדו וברומולה. מעשה זה מבהיר לרומולה את טבעו האמיתי של בעלה. היא עוזבת בסתר את פירנצה, אך סבונרולה משכנע אותה לחזור אל בעלה ולמלא את התחייבויותיה כאישה נשואה. עם זאת פגה האהבה ששררה בין רומולה לטיטו.
שוב דילוג קדימה בזמן מחג המולד של 1494 לאוקטובר 1496. באותה עת, פירנצה סובלת מתהפוכות פוליטיות, מלחמות ורעב. להט דתי סוחף את התושבים בהנהגתו של סבונרולה, והוא מגיע לשיאו ב"מדורת ההבלים". הליגה של ונציה מכריזה מלחמה על המלך הצרפתי ועל פירנצה, בן בריתו האיטלקי. רעב ומגיפות משתוללות בעיר. רומולה, שהיא עכשיו תומכת בסבונרולה, מגישה עזרה לחולים ולעניים. בינתיים טיטו מעורב בתחבולות פוליטיות ובנאמנויות כפולות לשליטים החדשים של פירנצה. בנוסף מצליח טיטו להימלט פעמיים מבלדסארה המנסה להתנקש בחייו ולחשוף את פרצופו האמיתי. הוא ממשיך בקשר הנישואים עם טסה והיא יולדת לו שני ילדים. רומולה מתריסה בפני טיטו, ומנסה לסכל את תוכניותיו. היא נתקלת בבלדסארה שמספר לה על עברו של טיטו ומוביל אותה אל טסה.
בפירנצה מתרחשת מהומה פוליטית. חמישה מתומכי בית מדיצ'י נתפסים והם נידונים למוות. אחד מהחמישה הוא ברנרדו דל נרו, הסנדק של רומולה. מתברר לה שלטיטו היה יד במעצרם. רומולה מתחננת בפני סבורנולה ומבקשת את התערבותו אך הוא מסרב לעשות זאת. אמונתה של רומולה בסבונרולה ובפירנצה מתערערת, והיא עוזבת שוב את העיר. בינתיים, האפיפיור לוחץ לגרש את סבונרולה. הוא נעצר על ידי פורעים, שפונים לעבר האליטות הפוליטיות של העיר, בהם גם טיטו. הוא מצליח לברוח מההמונים וצולל לתוך נהר הארנו. כשהוא יוצא מהנהר, בלסדארה שכל הזמן אורב לו, הורג אותו.
רומולה עושה את דרכה לעבר החוף, בדומה לגוסטנצה מסיפורי "דקאמרון" מאת בוקאצ'ו. היא נסחפת לים בסירה קטנה ומבקשת למות. הסירה מגיעה לחוף שבו כפר קטן הנגוע במגפה, ורומולה עוזרת לניצולים. ניסיון זה נותן טעם חדש לחייה והיא חוזרת לפירנצה. שם סבונרולה נאשם בכפירה, נשפט ומועלה על המוקד. רומולה לוקחת תחת חסותה את טסה ושני ילדיה, בעזרת דודניתה. הסיפור מסתיים בשיחה בין רומולה לבנו של טיטו, בו היא נותנת לילד עצה המבוססת על ניסיונה וסיפור חייה.
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רומולה דה ברדי - בתו של המלומד ברדו ד'ברדי החי בפירנצה. היא גדלה מבודדת, החינוך שלא אינו דתי, וכולל לימודים קלאסיים. היא מתאהבת בטיטו מלמה ומתחתנת איתו. כשהיא מגלה את אופיו האמיתי של טיטו היא מתמרדת. מאוחר יותר היא מושפעת רבות מג'ירולמו סבונרולה.
- טיטו מֶלֶמָה - צעיר יפה תואר, ממוצא איטלקי-יווני מגיע לפירנצה לאחר שספינתו נטרפה. הוא מפקיר את אביו המאמץ, שנפל בשבי, ובונה לעצמו חיים חדשים בפירנצה. הוא נושא לאישה את רומולה, ומצליח לפלס את דרכו לחוגים בעלי השפעה בפירנצה. הוא גם "מתחתן" עם טסה בטקס מדומה. תחושת החובה שלו כלפי אחרים מתחלפת בשאפתנות וברצון להגן על עצמו. בעקבות כך רומולה חשה כלפיו בוז, ואביו המאמץ, בלדסארה, חש כלפיו כעס ורצון לנקום.
- בלדסארה קאלבו - אביו המאמץ של טיטו מלמה. בהתקפה על הספינה בה שטו טיטו ואביו, בלדסארה נתפס נמכר לעבדות באנטיוכה. בסופו של דבר הוא מגיע לפירנצה כאסיר כבול בשלשלאות, ומצליח להימלט. הוא נתקל בטיטו המתכחש לו ומכנה אותו משוגע. בלדסארה חלוש אך עדיין נלהב, נשבע להתנקם בטיטו.
- ג'ירולמו סבונרולה - מטיף דומיניקני כריזמטי. הוא מטיף לאדיקות דתית, ומנבא מהפך קרוב בכנסייה ובפירנצה. יש לו השפעה רבה על רומולה והיא מקבלת על עצמה את הנחייתו. בהתחלה סבונרולה מעורר השראה באנשי פירנצה, אך עד מהרה בעקבות המצוקה הנמשכת, הם פונים נגדו.
- טסה - בת איכרים צעירה ותמימה. חייה היו טרגיים עד שפגשה את טיטו. הוא "מתחתן" איתה בטקס נישואים מדומה, אך אחר כך מתייחס אליה כאל אשתו. ככל שדועכת מערכת היחסים בין טיטו ורומולה, הוא מבקש יותר את חברתה של טסה, ולבסוף מעדיף אותה על פני רומולה המוסרית והאינטליגנטית.
- ברדו דה בארדי - אביה העיוור של רומולה. הוא מומחה בלימודים קלאסיים וחי בפירנצה. בנו דינו התנכר אליו והפך נזיר. בתו רומולה חיה איתו. ברדו הוא צאצא למשפחת בארדי שהייתה פעם בעלת השפעה. הוא חי בעוני עם בתו, העוזרת לו בלימודיו. ברדו הוא בעל ברית של משפחת מדיצ'י. ברשותו ספרייה גדולה, ומטרתו לשמר את הספרייה אחרי מותו.
- נלו הספר - סַפָּר פלורנטיני המחשיב את המספרה כמקום מפגש לאינטליגנציה של פירנצה ופורום לדיון בנושאים פוליטיים ופילוסופיים. הוא תומך נלהב בטיטו מלמה.
- פיירו די קוזימו - אמן אקסצנטרי המתגורר בפירנצה. הוא מצייר את טיטו ורומולה בדמותם של בכחוס ואריאדנה (שונה בסגנונו מהציור "בכחוס ואריאדנה" של טיציאן). הוא אינו בוטח בטיטו, במיוחד אחרי שכבש את לבם של פלורנטינים רבים ובעיקר נלו הספר. הוא נשאר חבר טוב של רומולה.
- דינו דה ברדי (ידוע גם בשם האח לוקה) - בנו של ברדו דה בארדי שהתנכר לאביו. ברדו קיווה שדינו יעסוק אף הוא בלימודים קלאסיים, אך הוא הפך לנזיר דומיניקני, והתרחק ממשפחות הלא-דתית. לפני מותו, הוא מזהיר את רומולה מפני נישואים עתידיים שיסכנו אותה.
- בְּרָטִי פֶרָבֵקִי - סוחר גרוטאות ברזל (מכאן שמו). הוא פוגש את טיטו מלמה עם הגיעו לפירנצה. דמויות שונות בסיפור קונות ומוכרות דרכו חפצים, ביניהם טיטו.
- ניקולו מקיאבלי - ברומן, מקיאבלי משוחח לעיתים קרובות עם טיטו ואנשי פירנצה אחרים (בעיקר במספרה של נלו) על אודות נושאים פוליטיים ופילוסופיים. בהערותיו ניתן למצוא פרשנות לאירועים המתרחשים בעיר.
כתיבה והוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
"רומולה" הוא הרומן הרביעי שכתבה ג'ורג' אליוט. רומן זה שונה משאר ספריה כי העלילה בו מתרחשת באיטליה של תקופת הרנסאנס, בעוד שמקום ההתרחשות של האחרים הוא באנגליה של המאה ה-19. בנוסף לכך הספר יצא לאור ופורסם בהמשכים אצל "סמית', אלדר ושות", מו"ל אחר מזה שפרסם את שאר ספריה. ההוצאה שילמה לאליוט 7,000 פאונד עבור הספר, אך בסופו של דבר לא היו מרוצים מסך המכירות.[2] ריצ'רד האטון, מבקר מהמאה ה-19, כתב במגזין "The Spectator" ש"רומולה" לא יהיה מהרומנים הפופולריים ביותר. עם זאת הוא תיאר את הרומן כ"אחד היצירות הגדולות של הספרות המודרנית... כנראה היצירה הגדולה ביותר של הסופרת".[3]
אליוט עצמה תיארה את הקושי בכתיבת הרומן, במכתב היא אומרת "יכולתי להשבע בכל משפט שהוא נכתב במיטב דמי, כפי שהוא, ובהקפדה מרובה לשמירה על אמיתות הדברים כמיטב יכולתי".[4] היא הקדישה 18 חודשים של מחשבה ומחקר עבור הרומן.[5] בתקופה זו נסעה פעמים אחדות לפירנצה. תשומת הלב לפרטים ברומן גרר שבחים וגם ביקורת. אנתוני טרולופ, אחרי שקרא את החלק הראשון של הרומן, הביע התפעלות מהעמל שהייתה אליוט צריכה להשקיע בכתיבה, אך גם הזהיר אותה מפני למדנות יתר שמא תכוון את דבריה מעל לראשי הקוראים.[2]
עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1924 עובד הרומן לסרט אילם בכיכובם של ליליאן גיש, ויליאם פאוול, רונלד קולמן ודורותי גיש.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ורג' אליוט, רומולה, בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- רומולה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מלחמת צרפת איטליה 1494-98
- ^ 1 2 George Eliot, Romola, ed. Andrew Brown (Oxford: Oxford University Press, 1998), x, http://www.questia.com/read/42447341/romola.
- ^ Richard Hutton, The Spectator, 18 July 1863 in George Eliot: Godless Woman by Brian Spittles (Basingstoke, Hampshire; London: Macmillan Press, 1993) ISBN 0-333-57218-1
- ^ George Eliot, George Eliot's Life as Related in Her Letters and Journals, ed. J. W. Cross, vol. 3 (New York: Harper & Brothers, 1885), 218, http://www.questia.com/read/60248027/george-eliot-s-life-as-related-in-her-letters-and.
- ^ Nestor, Pauline (2002). George Eliot. Critical Issues. Basingstoke, Hampshire; New York: Palgrave. pp. 96–8. ISBN 0-333-72201-9.