רולאן פטי

רולאן פטי
Roland Petit

לידה	13 בינואר 1924 וילמומבל, צרפת
פטירה	10 ביולי 2011 (בגיל 87) ז'נבה, שווייץ
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בית הקברות מונפרנאס
השכלה	בלט האופרה של פריז
תקופת הפעילות	מ-1945
בן או בת זוג	זיזי ז'נמר (1954–2011)
פרסים והוקרה	מפקד מסדר האמנויות והספרות (1998)
www.roland-petit.fr

רולאן פטי (בצרפתית: Roland Petit, ‏13 בינואר 1924 - 10 ביולי 2011) היה מנהל להקת בלט, כוריאוגרף ורקדן צרפתי. את הכשרתו קיבל בבית הספר של בלט האופרה של פריז, ואת פרסומו רכש בבלטים היצירתיים שלו.

ביוגרפיה

פטי, בנה של מעצבת הנעליים רוז רפטו, נולד בוילמומבל, סמוך לפריז. הוא למד בבית הספר של בלט האופרה של פריז, אצל גוסטב ריקו וסרז' ליפר והתחיל לרקוד כחבר בלהקה ב-1940. ב-1945 הקים את בלט דה שאנס-אליזה וב-1948 הקים בתאטר מאריניי את בלט פריז עם זיזי ז'נמייר, רקדנית כוכבת.

פטי עבד בשיתוף פעולה עם אנרי דיטייה (Le Loup ב-1953), סרז' גינסבורג, איב סאן לורן וסזאר בלדצ'יני, והשתתף בכמה סרטים צרפתים ואמריקאים. הוא חזר לאופרה של פריז ב-1965, להעלות הפקה של "נוטרדאם של פריז" (למוזיקה מאת מוריס ז'אר. הוא המשיך לנהל בלטים לתיאטראות הגדולים ביותר של צרפת, איטליה, בריטניה, קנדה וקובה.

ב-1968 חולל הבלט שלו "טורנגלילה" מהפכה זוטא באופרה של פריז. כעבור ארבע שנים, ב-1972, ייסד את הבלט הלאומי של מרסיי ביצירה "בלט פינק פלויד". הוא ניהל את הבלט הלאומי של מרסיי במשך עשרים ושש השנים הבאות. לעיצוב התפאורות לבלטים שלו עבד בשיתוף פעולה צמוד עם הציירים ז'אן קרזו ומקס ארנסט.

פטי, שיצר למעלה מ-50 בלטים בכל הסוגות, תרם ככוריאוגרף למספר רב של רקדנים בעלי שם בינלאומי. הוא דחה את האפקטים הטכניים החופשיים; הוא לא חדל להמציא מחדש סגנון ושפה משלו, והיה לרב-אמן באמנויות הפה דה דה והבלט הסיפורי, אך עשה חיל גם בבלטים מופשטים. פטי שיתף פעולה גם עם הריאליסטים החדשים, בהם מרשל רייסה, ניקי דה סן פאלה וז'אן טינגלי.

Le jeune homme et la mort ("העלם והמוות") שלו משנת 1946, ללברית של ז'אן קוקטו, נחשב למגנום אופוס שלו והוא גם יצירתו הידועה ביותר; הכוריאוגרפיה והתלבושות מודרניים להפתיע. בבלט "כרמן" משנת 1949 עשה שימוש יוצא דופן ב"אן דדאן" (en dedans: פנייה פנימה לעבר הרגל התומכת).

בין הסרטים שלהם תרם : "סימפוניה בלבן" של רנה שאנה ופרנסואה ארדואן (סרט קצר על תולדות הבלט מ-1942), שבו הופיע כרקדן, הכוריאאוגרפיה לסרט "אליס בארץ הפלאות" מ-1948, "סנדל הזכוכית" ב-1954, "הכל הולך" (עם אחרים) ב-1956, ו"בלק טייטס" ככוריאוגרף, כותב ורקדן ב-1960. .

אותות הוקרה

בשנת 1994 הוענק לפטי "פרס בנואה למחול" ככוריאוגרף.

חיים אישיים

בשנת 1954 נשא פטי לאישה את הרקדנית זיזי ז'נמייר, שרקדה בכמה מיצירותיו. זכרונותיו יצאו לאור בשנת 1993 תחת הכותרת "J'ai dansé sur les flots" ("אני רוקד על הגלים"). לו ולז'נמייר הייתה בת אחת, ולנטין פטי, רקדנית ושחקנית. פטי מת בז'נבה, שווייץ, בגיל 87, מלוקמיה.

בלטים

במהלך הקריירה שלו, יצר פטי כוריאוגרפיות ל-176 בלטים, בהם:

• "גרניקה" (1945)
• "Les forains" ‏ (1945)
• "העלם והמוות" (1946)
• "כרמן" (1949)
• "Ballabile" ‏ (1950)
• "הזאב" (1953)
• "הגברת בקרח" (1953)
• "נוטרדאם של פריז" (1965)
• "גן העדן האבוד" (1967)
• "Kraanerg" ‏ {1969)
• "בלט פינק פלויד" (מ-1972 ואילך)
• "בלט רולאן פטי" (1973)
• "Proust, ou Les intermittences du coeur" ‏ (1974)
• "הנערה מארל" (1974)
• קופליה (1975)
• הסימפוניה הפנטסטית (1975)
• סיראנו דה ברז'ראק 1978
• פנטום האופרה (1980)
• "אהבותיו של פרנץ" (1981)
• ארבע העונות (מוזיקה מאת אנטוניו ויוואלדי (1984)
• "המלאך הכחול" (1985)
• "קלאוויגו" (1999)
• "דיוק אלינגטון" (2001)
• "Les chemins de la création" ‏ (2004)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רולאן פטי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של רולאן פטי (בצרפתית)
• רולאן פטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רולאן פטי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• Official website|http://www.roland-petit.fr
• CMI (אורכב 17.10.2005 בארכיון Wayback Machine)
• ABT (אורכב 11.10.2016 בארכיון Wayback Machine)