רודי גארסיה

רודי גארסיה
Rudi Garcia
	גארסיה ב-2011
מידע אישי
לידה	20 בפברואר 1964 (בן 60); נמורס שבצרפת
שם מלא	רודי חוסה גארסיה
גובה	1.91 מטר
עמדה	קשר
מועדוני נוער
1970–1979 ; 1979–1982 ; 1982–1983	קורביל-אסונס ; ES Viry-Châtillon ; ליל
מועדונים מקצועיים כשחקן*
קבוצות כמאמן
1994–1998 ; 2001 ; 2002–2007 ; 2007–2008 ; 2008–2013 ; 2013–2016 ; 2016–2019 ; 2019–2021 ; 2022–2023 ; 2023–	קורביל-אסונס ; סנט אטיין ; דיז'ון ; לה מאן ; ליל ; רומא ; אולימפיק מרסיי ; אולימפיק ליון ; א-נסר ; נאפולי
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

רודי ז'וסה גארסיה (בצרפתית: Rudi José Garcia; נולד ב-20 בפברואר 1964) הוא כדורגלן לשעבר וכיום מאמנה של נאפולי מהסרייה א'.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של רודי גרסיה, חוסה, היה ספרדי גולה שהיה גם הוא כדורגלן בסדאן ובדנקרק.^[1] הסבא והסבתא שלו עזבו את אנדלוסיה לארדנים במהלך מלחמת האזרחים בספרד. גארסיה קרוי על שמו של רוכב האופניים הגרמני, רודי אלטיג.^[2]

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר חוסה הפך למאמן הקבוצה המקומית, קורביל-אסונס, הוא גייס את בנו לסגל, שם רודי שיחק בתחילה. לאחר מכן הצטרף רודי לקבוצת Viry-Châtillon. הוא היה בן 18 כשחתם בליל, שם שיחק במשך כשנתיים. בליל שיחק גארסיה עד 1998. לאחר ליל הצטרף לקן. בשנת 1991 הוא בחר להצטרף למרטיגוז. פציעות קשות בגבו וברכו אילצו אותו לפרוש מכדורגל מקצועי בגיל 28, בשנת 1992.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1995 שב גארסיה לקורביל על מנת לנהל את Division d'Honneur כשנותרו חודשיים לסיום העונה. בעונות שלאחר מכן, באחת סיים עם המועדון באמצע הטבלה ואחרת במקום השני. בסוף שנות התשעים, במשך שנתיים עבד כפיזיותרפיסט בסנט אטיין, לאחר מכן הפך למנהל מקצועי ובהדרגה הגיע עד לתפקיד של עוזר מאמן, תפקיד אותו מילא לצד נוזרט החל מיולי 2000 וג'ון טושאק לאחר מכן. באביב 2002 חתם בדיז'ון. הוא עזר למועדון לטפס לליגה השנייה בעונת 2003/04. ביוני 2007 עזב את דיז'ון ללה מאן, אשר סיימה במקום התשיעי בליגה הבכירה בצרפת והגיעה גם לחצי גמר גביע הליגה.

ליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 ביוני 2008 ביטל גארסיה את חוזהו עם דיז'ון על מנת להצטרף לליל, המועדון בו שיחק שש שנים בשנות השמונים. בעונתו הראשונה, המועדון מצפון צרפת הציג כדורגל התקפי ואטרקטיבי, בניגוד לכדורגל שהציגה עם קודמו, קלוד פואל. הוא גם העניק דקות משחק משמעותיות לצעיר המבטיח אדן אזאר, לימים שחקנה של צ'לסי וריאל מדריד.

ב-2 ביוני 2009 פוטר על ידי מועצת המנהלים של הקבוצה, בעודו מוביל את המועדון לסיום הליגה הטוב ביותר שלו מזה שלוש שנים שכלל גם השתתפות בליגה האירופית. נטען כי הפיטורים נבעו מחילוקי דעות בין המאמן לחברי הנהלה, חאווייר ת'ילוט. האחרון עצמו פוטר מהדירקטוריון בהמשך החודש וב-18 ביוני 2009 הציע מישל סיידוקס, נשיא המועדון ובעל המניות הראשי, שוב את תפקיד המאמן לגארסיה, שהסכים להצעה.

בעונת 2009/10 המשיכה ליל להשתפר בליגה וסיימה במקום החמישי, עם 72 שערים שכבשה. למועדון הייתה ההתקפה הטובה ביותר בליגה. זה הוביל את תקשורת הצרפתית לכנות את הקבוצה בשם "הבארסה של הצפון".

עונת 2010/11 הייתה פריצת הדרך המשמעותית של המועדון. בחודש מאי הוא הוביל את המועדון לזכייה בדאבל היסטורי והתואר הראשון של המועדון מאז 1955. גארסיה זכה בפרס המאמן הטוב ביותר של הליגה בעונת 2010/11. במהלך הטקס הקדיש את הגביע לאביו המנוח ז'וזה, ואף אמר כמה מילים בספרדית כמחווה למוצאו של אביו.

רומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 ביוני 2013 הודיע נשיא רומא, ג'יימס פאלוטה, על מינויו של גארסיה למאמנה החדש של המועדון.^[3]

רומא החלה את עונת 2013/14 כשהיא מנצחת בעשרת משחקיה הראשונים בסרייה א'. במהלך ריצה זו, כבשה רומא 24 שערים וספגה שער אחד בלבד. רצף הניצחונות הסתיים ב-3 בנובמבר 2013 בתיקו 1:1 בטורינו. את העונה סיימה רומא במקום השני אחרי יובנטוס. גם בעונת 2014/2015 העפיל עם הקבוצה לליגת האלופות כשסיים עמה שוב במקום השני. בשתי העונות העפילה הקבוצה גם לשלב שמינית גמר ליגת האלופות.

ב-13 בינואר 2016 פוטר לאחר שהשיג ניצחון אחד בעשרה משחקים בכל המסגרות, כולל הדחה לספציה מהסרייה ב' בגביע האיטלקי. בשנתיים וחצי שלו ברומא, השיג 60 ניצחונות, 32 תיקו ו-22 הפסדים ב-114 משחקים.^[4]

אולימפיק מארסיי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 באוקטובר 2016 מונה למאמנה של אולימפיק מרסיי בעסקה לשלוש שנים.^[5] הוא עזב את המועדון ב-22 במאי 2019.

אולימפיק ליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 באוקטובר 2019 מונה למאמנה של אולימפיק ליון.^[6]

בעונת 2019/2020 סיים עם הקבוצה רק במקום השביעי בליגה הצרפתית, אולם נחל עמה הצלחה גדולה בליגת האלופות, כאשר הגיע בעונת 2019/2020 לשלב חצי הגמר, כאשר הקבוצה מדיחה בדרך את יובנטוס ומנצ'סטר סיטי, גרסיה וליון הודחו בחצי הגמר על ידי באיירן מינכן. בסיום עונת 2020/2021 החליט לעזוב את תפקידו.

א-נאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 ביוני 2022 מונה למאמנה של א-נסר מליגת העל הסעודית, אליה הצטרף ב-30 בדצמבר של אותה שנה כריסטיאנו רונאלדו^[7]. ב-13 באפריל 2023 פוטר מתפקידו.^[8]

נאפולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 ביוני 2023 מונה למאמנה של נאפולי.^[9]

סטטיסטיקות כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-26 ביוני 2023

מאזנים כמאמן לפי קבוצות ותקופה
קבוצה	מאז	עד	מאזן
קבוצה	מאז	עד	מ	נצ	ת	הפ	% נצ
סנט אטיין	4 בינואר 2001	אוגוסט 2001	17	5	4	8	29.41
דיז'ון	21 במאי 2002	8 ביוני 2007	220	99	61	60	45.00
לה מאן	8 ביוני 2007	18 ביוני 2008	44	18	11	15	40.91
ליל	18 ביוני 2008	3 ביוני 2013	256	129	67	60	50.39
רומא	12 ביוני 2013	20 באוקטובר 2016	118	61	34	23	51.69
מארסיי	20 באוקטובר 2016	22 במאי 2019	142	69	32	41	48.59
ליון	14 באוקטובר 2019	23 במאי 2021	78	42	18	18	53.85
א-נסר	28 ביוני 2022	13 באפריל 2023	26	18	5	3	69.23
נאפולי	1 ביולי 2023
סך הכל			875	423	227	225	48.34