רודולף אבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רודולף איבנוביץ' אבלרוסית: Рудольф Иванович Абель, נולד בשם ויליאם אוגוסט פישר; 11 ביולי 1903 - 15 בנובמבר 1971), אשר שמו האמיתי היה ויליאם ('וילי') גנריחוביץ' פישר (Вильям "Вилли" Генрихович Фишер), היה מרגל סובייטי בארצות הברית משנת 1948. הוא נלכד ב-1957, ושוחרר בעסקת חילופי אסירים תמורת הטייס האמריקני פרנסיס גארי פאוורס, בשנת 1962.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם אוגוסט פישר נולד בבנוול (Benwell) שבניוקאסל, בצפון-מזרח אנגליה, כבן למשפחת מהפכנים רוסים ממוצא גרמני. אביו, אשר היה מקורב לולדימיר איליץ' לנין, נאלץ לצאת לגלות ב-1901, ומצא מקלט בבריטניה, בה המשיך בפעילות למען המהפכנים ואחר כך, למען הבולשביקים. בנעוריו עשה את לימודי התיכון בעזרת מלגת לימודים שקיבל וגילה עניין במתמטיקה, מדעים, אמנות, מוזיקה, כולל נגינה בפסנתר ובגיטרה, וכן היה חובב רדיו, כולל ידע טכני בחלקיו השונים. לאחר מכן למד שרטוט טכני וכן לימודי ערב בקולג' רת'רפורד (Rutherford, כיום חלק מאוניברסיטת נורת'מבריה (Northumbria) בניוקאסל). בשנת 1920 התקבל ללימודים באוניברסיטת לונדון, אך כיוון שלא עמד בשכר הלימוד, לא למד בה בפועל. בשנת 1921, לאחר המהפכה הרוסית, חזרה משפחת פישר לרוסיה, למוסקבה.

רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוסיה עבד פישר, אשר שלט באנגלית, רוסית, פולנית, גרמנית ויידיש, כמתורגמן עבור הקומינטרן. בשנים 1925–1926 שירת פישר, אשר היה כאמור בעל ידע בתחום הרדיו, בשורות הצבא האדום בגדוד קשר. הוא עבד זמן קצר במכון מחקר בתחום הרדיו, לפני שהתגייס במאי 1927 לג.פ.או. בעת שהתגייס הוחלט שיישא שם בעל צליל רוסי, ולכן שמו האמצעי הפך לגנריחוביץ' (במקום אוגוסט). באותה שנה פישר נישא לילנה לבדבה (Лебедева), אשר למדה באותה עת נגינה בנבל, כסטודנטית בקונסרבטוריון במוסקבה. ב-8 באוקטובר 1929 נולדה לזוג בתם המשותפת היחידה. בשנים שלאחר גיוסו עבד פישר כמפעיל רדיו בנורווגיה, טורקיה, בריטניה וצרפת, עד שחזר לרוסיה ב-1936. בחזרתו ניהל בית ספר להפעלת רדיו עבור מועמדים להישלח כסוכנים חשאיים. בשנת 1938 פוטר פישר מן הנקו"ד, מחליפו של הג.פ.או. בעת מלחמת העולם השנייה הוא חזר לאמן מפעילי רדיו שנועדו לפעול מעבר לקווי האויב הגרמני. כן היה מעורב במבצע 'ברזינו' (Березино), אשר נערך בין אוגוסט 1944 למאי 1945, בו הונו הרוסים את הגרמנים על ידי קיום מצג שווא של כוחות פרו-גרמניים ואנטי-סובייטיים מעבר לקווי הרוסים. סוכנים וחיילי קומנדו גרמנים שנשלחו לעזרת אותם כוחות מדומים נתפסו או חוסלו. במבצע זה, מטבע הדברים, נודע ערך דומיננטי לתעבורת הרדיו.

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבססותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946 הצטרף פישר שנית לנקו"ד. זו הפעם יועד להישלח כמרגל לארצות הברית, והוא עבר אימונים בהתאם. ב-17 בנובמבר 1948 פישר הגיע לארצות הברית בזהות שאולה. הוא נפגש עם איש קשר סובייטי, אשר נתן לו מסמכים, חלקם אמתיים, חלקם מזויפים, על שם אמיל רוברט גולדפוס (Goldfus), וכן 1,000 דולר (כ-10,000 דולר בערכי 2016). בעת היותו בארצות הברית שהה בעיקר בניו יורק ועסק ככיסוי באמנות ובצילום, דבר שהשתלב היטב עם שעות פעילותו הבלתי שגרתיות והיעדרויותיו. עם הזמן איכות עבודותיו האמנותיות השתפרה, דבר שאפשר לו להתחבר עם אמנים מקומיים. ביולי 1949 פישר קיבל מנציג דיפלומטי סובייטי סכום נוסף, וזמן קצר אחר כך הוא קיבל הוראות להפעיל מחדש רשת שנועדה להבריח לברית המועצות מידע מדעי הקשור למחקר הגרעיני האמריקני. אותה רשת הפסיקה את פעילותה לאחר תום מלחמת העולם, משהתהדק הפיקוח הביטחוני על תחום זה. ואכן, פישר עסק בשנה שלאחר מכן, במהלכה הוענק לו עיטור הדגל האדום, בארגונה מחדש של הרשת. בשנת 1950 עמד פישר בפני חשש לחשיפה, כאשר בני הזוג יוליוס ואתל רוזנברג נלכדו ונשפטו, אלא שהסתבר כי במהלך חקירת עניינם לא נתגלה ל-FBI מידע אודותיו. כך, פישר שימש גם בהמשך כמְרכז של רשת סוכנים סובייטים באמריקה. ב-1955 פישר חזר לתקופה של כחצי שנה למוסקבה, כדי להתאוורר.

חשיפתו ומאסרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

A composite photo showing the front and left sides of a man's face. The man is wearing a dark jacket with a loose tie
רודולף אבל בתצלום של ה-FBI משנת 1957

עם חזרתו לאמריקה, ב-1956, נוכח לדעת כי הטיפול ברשת הוזנח, לא מעט בשל מחדליו של סגנו ריינו הייהנן (Reino Häyhänen). לדרישתו של פישר, הייהנן נקרא חזרה לרוסיה, וכיוון שחשש לגורלו - ערק למערב בדרכו, בתחילת מאי 1957. דבר העריקה נתגלה לסובייטים רק באוגוסט, ובינתיים בחקירתו של הייהנן נתגלה הסטודיו של פישר, בעוד פישר עצמו היה ידוע להייהנן רק בשם קוד, וכן עלה תיאורו. ה-FBI החל בחקירות ובמעקבים על סמך אותו מידע, עלה בידו לצלם את פישר בחשאי, והייהנן אישר ב-15 ביוני שהמדובר בו. בינתיים, כאמצעי זהירות, הסובייטים פקדו על פישר לעזוב את ארצות הברית. כיוון שלא היה ברור אם זהותו הבדויה נחשפה, עלה הצורך להכין לו דרכון חדש, תהליך הדורש זמן מה. וכך, פישר, אשר אף הבחין ביוני במעקב אחריו, לא יכול היה לעזוב. ב-21 ביוני פישר נעצר בעת שהיה במלון בניו יורק. הוא הושם, בתור שוהה בלתי חוקי, למשך שישה שבועות במתקן מעצר של רשות ההגירה במקאלן, טקסס, ושם הזדהה כאזרח סובייטי בשם רודולף איבנוביץ' אבל. שם זה היה של קולונל סובייטי שהלך לעולמו, והוא נבחר כיוון שפישר קיווה ששולחיו, בראותם שם זה בעיתונים, יידעו כי נלכד. בזמן מעצרו, ה-FBI ערך חיפוש בחדר המלון בו שהה ובסטודיו שלו, ובהם נתגלה ציוד המשמש לריגול, כמו משדר לגלים קצרים, וכן ציוד המשמש להצפנה, לצילום ממוזער ולהטמנה, כמו מברשת גילוח חלולה וכדומה. כן נתגלו 4,000 דולר[1]. ציוד ההטמנה הוצג לימים במוזיאון של ה-FBI[2]. ב-7 באוגוסט הוא הועבר לניו יורק והואשם בריגול. לאחר קשיים במציאת פרקליט, לקח על עצמו העו"ד ג'יימס דונובן את הגנתו של פישר, אשר כעת נודע יותר בשם אבל, והאחרון ניאות לקבלה. משפטו נערך באוקטובר[3], המושבעים מצאו אותו אשם ב-25 באותו חודש[4], וגזר הדין ניתן ב-15 בנובמבר, ולפיו אבל נידון ל-30 שנות מאסר ולקנס של 3,000 דולר[5]. את העונש הוא ריצה בכלא באטלנטה. במהלך השנים בהן היה כלוא הוא הרבה לצייר, לשחק בשחמט, חיבר לוח לוגריתמים, למד הדפס משי וכן חבר למורשעים אחרים בריגול למען ברית המועצות, אשר שהו באותו כלא.

בסופו של דבר פעילותו של פישר בארצות הברית לא הביאה תועלת לסובייטים, שכן לא השיג מידע בעל ערך, ואף לא גייס סוכנים בעלי ערך אחרים.

שחרורו והמשך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבל ישב בכלא מעט יותר מארבע שנים. ב-1 במאי 1960 יורט מטוס ריגול U-2 של ארצות הברית שטס מעל ברית המועצות וטייסו, פרנסיס גארי פאוורס, נשבה. כך הגיע לידי ברית המועצות מרגל של ארצות הברית[6] ובעקבות זאת עלה הרעיון לבצע חילופי מרגלים[7]. ארצות הברית הסכימה לעסקה, אך ברית המועצות סירבה והעמידה את פאוורס לדין. בספטמבר 1960, לאחר המשפט, עלתה התקווה שהחילופין יצאו אל הפועל[8]. ואכן, ב-10 בפברואר 1962 אבל שוחרר בעסקת חליפין תמורת פאוורס. העסקה יצאה לפועל בגשר גליניקה אשר הפריד בין ברלין המערבית לברלין המזרחית. כן נכלל בעסקת החליפין סטודנט אמריקני לכלכלה בשם פרדריק פריור (Pryor) מהאוניברסיטה החופשית של ברלין, שנעצר באוגוסט 1961 בברלין המזרחית[9]. פישר חזר והועסק על ידי מחלקת סוכני החוץ של הקג"ב, מחליפו של הנקו"ד, וכן נתן הרצאות ונאומים בנושא ריגול. בנוסף הופיע, ושימש כיועץ, בסרט ריגול רוסי.

פישר מת מסרטן הריאות ב-15 בנובמבר 1971.

סיפור עסקת החליפין שימש בסיס לסרט "גשר המרגלים", משנת 2015.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Andrew, Christopher. (1999). The Sword and the Shield: The Mitrokhin Archive and the Secret History of the KGB. Basic Books. New York. ISBN 0-465-00310-9.
  • Arthey, Vin. (2004). Like Father Like Son: A Dynasty of Spies. St. Ermin's Press in association with Little Brown. London. ISBN 1-903608-07-4.
  • Bernikow, Louise. (1970). Abel. Introduction by Burt Silverman. Hodder and Stoughton. London, Sydney, Auckland, Toronto. ISBN 0-340-12593-4.
  • Bigger, Philip J. (2006). NEGOTIATOR: The Life And Career of James B. Donovan. Bethlehem: Lehigh University Press. United States. ISBN 978-0-934-22385-0.
  • Damaskin, Igor with Elliott, Geoffrey. (2001). Kitty Harris: The Spy With Seventeen Names. St. Ermin's Press. London. ISBN 1-903608-06-6.
  • |Donovan, James B. (1964). Strangers On A Bridge: The Case of Colonel Abel. Atheneum House, Inc. New York.
  • Hearn, Chester G. (2006). Spies & Espionage: A Directory. Thunder Bay Press. San Diego, California. ISBN 978-1-59223-508-7.
  • Romerstein, Herbert. (2001). The Venona Secrets: Exposing Soviet Espionage and America's Traitors. Regnery Publishing Ltd. Washington, D.C. ISBN 978-0-89526-225-7.
  • Sudoplatov, Pavel; Sudoplatov, Anatoli; Schecter, Jerrold L. and Schecter, Leona. (1994). Special Tasks: The Memoirs of an Unwanted Witness, a Soviet Spymaster. Little Brown. Toronto, Canada. ISBN 0-316-77352-2.
  • Whittell, Giles. (2010). Bridge of Spies (book)|A True Story of the Cold War: Bridge of Spies. Broadway Books. New York. ISBN 978-0-7679-3107-6.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רודולף אבל בוויקישיתוף

כתבה בוושינגטון טיימס, המזכירה את אבל:

אבל באתר ה-FBI:

כתבה של הניו יורק טיימס על אבל:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]