רוברט סלדון דנקנסון

רוברט סלדון דנקנסון
Robert Seldon Duncanson
לידה	1821; Fayette, ארצות הברית
פטירה	21 בדצמבר 1872 (בגיל 51 בערך); דטרויט, ארצות הברית
מקום קבורה	Woodland Cemetery
לאום	אפרו-אמריקאים
תחום יצירה	ציור נוף, ציור
זרם באמנות	אסכולת נהר הדסון
יצירות ידועות	חלום אודות איטליה, נוף עם קשת

רוברט סלדון דנקנסון (באנגלית: Robert Seldon Duncanson ‏; 1821 – 21 בדצמבר 1872) היה צייר נוף אמריקאי מהמאה ה-19 ממוצא אפרו-אמריקאי. בהשראת אמני נוף אמריקאים מפורסמים כמו תומאס קול נחשב לדור שני של אסכולת נהר הדסון.^[1] דנקנסון נחשב לאמן האפרו-אמריקני הראשון שהתפרסם בעולם.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט סלדון דנקנסון נולד בפייט, ניו יורק,^[2] בשנת 1821. דנקנסון היה אחד מחמשת בניהם של ג'ון דין דנקנסון (1777 - 1851 בערך), סוחר אפרו-אמריקאי חופשי, ולוסי ניקלס (1782 - 1854 בערך). לעיתים קרובות מצוטט כי אביו של רוברט היה סקוטי-קנדי. אבל כל הראיות מצביעות על כך שרוברט סלדון הוא צאצא של עבדים משוחררים מווירג'יניה.^[3] אביו של ג'ון דין, צ'ארלס דנקנסון, היה עבד לשעבר מווירג'יניה ששוחרר משעבוד על ידי בעליו. צ'ארלס קיבל זכויות מיוחדות, כולל החופש והזדמנות ללמוד מקצוע, מכיוון שהוא היה ככל הנראה בנו הלא חוקי של בעליו. לאחר שחרורו, צ'ארלס ובנו ג'ון דין חיו בווירג'יניה. עם זאת, בסוף המאה השמונה עשרה, ההתנגדות הלבנה כלפי גברים שחורים חופשיים גדלה בדרום. בתגובה עברו צ'ארלס, בנו ג'ון דין ואשתו לוסי ניקלס, כמו רבים מהעבדים החופשיים, צפונה. משפחת דנקנסון התיישבה בפייט, ניו יורק, שם נולד רוברט סלדון. הידע של צ'ארלס בנגרות ובקישוט בתים הועבר לבנו ג'ון דין ולנכדיו. ידע זה יאפשר מאוחר יותר לרוברט סלדון דנקנסון להתפתח מבעל מלאכה לאמן.

בשנת 1828 עברה המשפחה למונרו, מישיגן, לאחר מותו של צ'ארלס. במונרו, ג'ון דין הצליח בעבודה כצייר בית ונגר. הצלחה אפשרה לו לפרנס את משפחתו ולחנך את ילדיו. במהלך ילדותם, רוברט וארבעת אחיו למדו בחניכות משפחתית ציור ונגרות בתים. בעוד שאחיו של רוברט זכו להצלחה צנועה כצייר בית, רוברט התגלה כמי שהכי מוכשר מבין אחיו. בשנת 1838 הקים רוברט עסק של ציור עם השותף ג'ון גמבלין. רוברט ושותפו פרסמו לעיתים קרובות את שירותיהם בפרסומים מקומיים, כמו "מונרו גאזט". עם זאת, בשנת 1839, רוברט עזב את העסק במטרה להמשיך לעבוד כצייר פורטרטים.

בשנת 1840 עזב דנקנסון בן התשע עשרה את מונרו ועבר למאונט פלזנט, אוהיו, עיירה שמצפון לסינסינטי כדי להתחיל את דרכו באמנויות.^[4] במקום מגוריו הייתה אוכלוסייה שחורה משמעותית. סינסינטי הייתה עיר בצמיחה מהירה - אוכלוסיית העיר גדלה מ-43,000 ל-115,000 בין 1840 ל־1850. סינסינטי משכה אליה עבדים משוחררים. בעיר הייתה את אחת הקהילות האפרו-אמריקאיות הגדולות בארצות הברית. עם הגעתו של דנקנסון, האוכלוסייה האפרו-אמריקאית בעיר הייתה כ-3,000 נפש. בשנת 1870 היו בעיר 5,900 תושבים אפרו-אמריקאים, עם אוכלוסייה כוללת של 216,000.^[5]

דנקנסון נמשך בעיקר לסינסינטי בזכות קהילת האמנויות החזקה שלה. במאה ה-19 כינו את סינסינטי כ"אתונה של המערב". היא כונתה גם "האמפוריום של המערב" על ידי האוכלוסייה השחורה החופשית שלה שהייתה להם גישה הרבה יותר גדולה להזדמנויות להתקדם שם מאשר בחלקים אחרים של אמריקה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדנקנסון לא הייתה שום השכלה פורמלית באמנות, ולכן נאלץ ללמד את עצמו על ידי העתקת הדפסים, העתקת תחריטים של יצירות אירופאיות, רישומים מהטבע וציור דיוקנאות. בשנות ה-40 של המאה ה-19 עבד דנקנסון בעיקר כצייר פורטרטים נודד, כמו אמנים אפרו-אמריקאים רבים באותה תקופה, שנסע בין סינסינטי, דטרויט ומונרו, מישיגן.

יצירתו המתוארכת הראשונה היא משנת 1841 - דיוקן האם והבת. עבודה זו דומה לסגנונם של ציירים רבים בני זמנו, המדגימה את חוויית הלמידה של דנקנסון על ידי העתקת עבודות של אחרים. בשנת 1842 היו לדנקנסון שלושה דיוקנאות שהתקבלו לתערוכה השנייה של האקדמיה לאמנויות בסינסינטי. בעוד עבודתו של דנקנסון התקבלה לתערוכה, סביר להניח שדנקנסון לא הורשה ללמוד שיעורי אמנות באקדמיה בגלל גזעו.

תערוכה זו שימשה כהופעת בכורה שלו בעולם האמנות, אך איש מבני משפחתו של דנקנסון לא הורשה להיכנס לתערוכה בגלל גזעם. אמו, אף שלא הצליחה להיכנס לתערוכה, אמרה "אני יודעת איך הם נראים ... אני יודעת שהם שם! זה הדבר החשוב."^[6]

אף שדנקנסון התקדם כאמן, היעדר הזמנות לעבודתו, דחף אותו להסתובב ולעבוד כצייר פורטרטים נודד החל משנת 1845, והוא בילה את רוב זמנו בדטרויט.

בהיותו בדטרויט עבד דנקנסון בעיקר כצייר פורטרטים והתקבל היטב על ידי העיתונות המקומית. דנקנסון קיבל הזמנות לציור דיוקנאות ממשפחת ברתלט, משפחה מפורסמת בדטרויט. עם זאת, דנקנסון התעניין יותר במסורת ציור הז'אנר. הוא נחשף לראשונה לציור הז'אנר באמצעות עבודתו של האמן הסינסינטי השני ג'יימס בירד. דנקנסון חזר לסינסינטי בשנת 1846, בשאיפה להרחיב את הרפרטואר שלו.

אלן אדסון היה בין תלמידיו.

ציור נוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור נוף היה ז'אנר חשוב במיוחד משנות ה-1830 ועד המאה העשרים. אמנים כמו תומאס קול וחברים אחרים מאסכולת נהר ההדסון השתמשו בטבע כדי להעביר רעיונות על אמריקה והאידיאלים שלה. דנקנסון הסתקרן מציור נוף. כשהתרחק מעבודות הדיוקן. לאחר חזרה לסינסינטי הוא קיבל הזמנה לציור נוף אגם סופריור מצ'ארלס אייברי, בשנת 1848. ציור זה חיזק את הקריירה שלו כצייר נוף, וביסס אותו בתוך רשת של פטרונים שתמכו בו ברוב הקריירה שלו.

יחד עם שני אמנים אחרים מסינסינטי, יצאו לסדרת מסעות רישום ברחבי הארץ כדי לספק להם את החומר וההשראה הדרושים להמשך עבודתם בסינסינטי. לאחר סיום סיורי הרישום התמקד דנקנסון בעמק נהר אוהיו בתחילת 1850. דנקנסון השתדל להפוך את עבודותיו הטופוגרפיות לנופים רומנטיים עם רמיזות ספרותיות על מנת להשיג זאת, הוא פנה לתומאס קול והעתיק רבות מתמונותיו.

בשנת 1853 יצא דנקנסון ל"סיור הגדול "המסורתי באירופה, שחשף אותו לעולם האמנות וסיפק השראה לרבות מעבודות הנוף העתידיות שלו. בשנת 1859, דנקנסון סיים את ציורו נוף עם קשת, שכאשר הוצג כ"אחד התמונות היפות ביותר שצוירו בצד זה של הרי אלגני".^[7]

בשנת 1861 יצר דנקנסון את יצירתו המפורסמת ביותר: "ארץ אוכלי הלוטוס". ציור זה היה יצירתו המוערכת ביותר של דנקנסון.^[8]

מסעות אירופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מציוריו של דנקנסון, הושפעו מיצירות של משוררים רומנטיים בריטיים וכללו נושאים מיתיים. משיכה זו לשירה ולרומנים אירופיים פותחה באמצעות טיולים רבים שדנקנסון עשה באירופה במשך תקופה של 20 שנה. טיולים אלה מומנו על ידי פטרוניו רובם מסינסינטי כמו ניקולס לונגוורת' והליגה המקומית נגד העבדות. ההזדמנויות שניתנו באירופה העניקו לדנקנסון את היכולת ללמוד את עבודותיהם של המאסטרים הישנים תוך כדי חקר הנופים ההיסטוריים של הכפר האירופי. שתיים מהיצירות דנקנסון לאירופה היו נוף איטלקי ונוף איטלקי עם חורבות.

השנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלו עבודותיו של דנקנסון תמיד נטו לפסטורליות, ועבודותיו המאוחרות המשיכו להראות את אהבתו לציור הנוף והדגישו את הרוגע והשלווה. בשנים האחרונות לחייו, דנקנסון פיתח דמנציה, אולי מהרעלת עופרת. הדמנציה, ואולי גם הסכיזופרניה, גרמה לדנקנסון לפעול באופן בלתי צפוי וללא סדר. הוא פיתח אמונה בספיריטואליזם. בעוד דנקנסון המשיך ליצור יצירות אמנות, התנהגותו ובריאותו הגופנית הדאיגו את פטרוניו. בשנת 1872 סבל דנקנסון מהתקף בעת שהכין תערוכה בדטרויט, מה שהוביל בסופו של דבר למותו.

דנקנסון נפטר ב־21 בדצמבר 1872 הוא היה בן 51. הוא נקבר בבית העלמין וודלנד במונרו, מישיגן.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט סלדון דנקנסון היה אחד מציירי הנוף האפרו-אמריקאים המעטים במאה התשע עשרה, והוא השיג רמות הצלחה שלא היו ידועות לבני דורו. בשנות ה-1860 הוכרז דנקנסון כ"צייר הנוף הגדול ביותר במערב" על ידי העיתונות האמריקאית^[9] היסטוריון האמנות ג'וזף ד. קטנר טוען כי תרומתו הגדולה ביותר של דנקנסון לאמנות הייתה "חזונו הציורי-פסטורלי המובהק של ציור נוף עם רמיזות לספרות רומנטית פופולרית."

דנקנסון נשכח במידה רבה בתולדות האמנות האמריקאית עד אשר עבודתו התגלתה מחדש בשנות החמישים והשישים.

המחלוקת ההיסטורית האמנותית העיקרית סביב דנקנסון היא האם הוא ייצג סוגיות גזעיות באמנותו או לא. יש היסטוריונים של אמנות, כמו קטנר, שמתארים כי ישנם פרטים משמעותיים גזעיים, בעוד שאחרים, כמו וונדריס, רואים בנופים שלו "נטולי גזע".^[8]

מאז 1986, מוזיאון טאפט לאמנות בסינסינטי, אוהיו, מקיים תוכנית לאמנים אפרו-אמריקאים עכשוויים לכבוד דנקנסון.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשר
נוף עם כבשים
נוף עם קשת
הר אוקספורד
פמפי והוזוב
אי הלן
דיוקן
חלום איטלקי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא רוברט סלדון דנקנסון בוויקישיתוף

רוברט סלדון דנקנסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ "Duncanson, Robert Seldon", www.getty.edu
^ Lucinda Moore, America’s Forgotten Landscape Painter: Robert S. Duncanson, Smithsonian Magazine (באנגלית)
^ Kahn, Eve M. (2011-07-14). "Condemning Slavery With a Paintbrush". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-06-02.
^ Katz, Wendy Jean (2002). Regionalism and Reform: Art and Class Formation in Antebellum Cincinnati. Columbus: The Ohio State University Press. p. 90.
^ Mendelsohn, Jim (2008). Appiah, Kwame Anthony (ed.). "Cincinnati, Ohio". Africana: The Encyclopedia of the African and African American Experience, Second Edition – via Oxford African American Studies Center.
^ Bearden, Romare; Henderson, Harry (1993). A History of African-American Artists: From 1792 to the Present. New York: Pantheon Books. pp. 19–20.
^ Ketner II, Joseph D., and Wendy Jean Katz. "Duncanson, Robert S." Grove Art Online. 2003;
^ ¹ ² Vendryes, Margaret Rose (2001). "Race Identity/Identifying Race: Robert S. Duncanson and Nineteenth-Century American Painting". Art Institute of Chicago Museum Studies. 27 (1): 82–104.
^ Robert S. Duncanson | Smithsonian American Art Museum, americanart.si.edu (באנגלית אמריקאית)

[1] "Duncanson, Robert Seldon", www.getty.edu

[2] Lucinda Moore, America’s Forgotten Landscape Painter: Robert S. Duncanson, Smithsonian Magazine (באנגלית)

[3] Kahn, Eve M. (2011-07-14). "Condemning Slavery With a Paintbrush". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-06-02.

[4] Katz, Wendy Jean (2002). Regionalism and Reform: Art and Class Formation in Antebellum Cincinnati. Columbus: The Ohio State University Press. p. 90.

[5] Mendelsohn, Jim (2008). Appiah, Kwame Anthony (ed.). "Cincinnati, Ohio". Africana: The Encyclopedia of the African and African American Experience, Second Edition – via Oxford African American Studies Center.

[6] Bearden, Romare; Henderson, Harry (1993). A History of African-American Artists: From 1792 to the Present. New York: Pantheon Books. pp. 19–20.

[7] Ketner II, Joseph D., and Wendy Jean Katz. "Duncanson, Robert S." Grove Art Online. 2003;

[:0-8] ¹ ² Vendryes, Margaret Rose (2001). "Race Identity/Identifying Race: Robert S. Duncanson and Nineteenth-Century American Painting". Art Institute of Chicago Museum Studies. 27 (1): 82–104.

[9] Robert S. Duncanson | Smithsonian American Art Museum, americanart.si.edu (באנגלית אמריקאית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]