רובה בייקר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | רובה מחורק |
| תכנון | איזקיאל בייקר |
| מדינה מייצרת |
ממלכת בריטניה הגדולה  |
| תקופת השימוש |
1801–1837 (כ־36 שנים) |
| מלחמות |
המלחמות הנפוליאוניות |
| יחידות שיוצרו | 22,000 |
| מידע טכני | |
| קליבר | 15.9 מ"מ (קנה) |
| פעולה | מצת חלמיש |
| חירוק קנה | 1,162 ס"מ |
| הזנה | טעינת לוע ידנית |
| אורך כולל | 1.49 מטר |
| אורך קנה | 72.6 ס"מ |
| משקל ריק | 4.08 ק"ג |
| קצב אש | בודדות |
| טווח אפקטיבי | 183 מטר[1] |
| טווח מקסימלי | 550 מטר[2] |
  | |
רובה בייקר (באנגלית: Baker rifle) או בשמו הרשמי רובה רגלים דגם 1800 (באנגלית: Pattern 1800 Infantry Rifle) היה רובה מחורק, בהצתת חלמיש בעל טעינת לוע, אשר פותח על ידי הצבא הבריטי ושירת את כוחות האימפריה הבריטית, צבא ארצות הברית, ומדינות נוספות בין שנת 1801 לאמצע המאה ה-19. הבייקר היה הרובה המחורק הראשון לשרת באופן רשמי בצבא הבריטי וכדי לעשות בו שימוש הוקמו יחידות הרובאים הבריטיות, שהפעילו בעזרת הבייקר כוח אש מדויק בשדה הקרב של תחילת המאה ה-19.
בשונה מהמוסקט חלק הקנה שהיה נפוץ בצבאות התקופה, טכנולוגיית הרובה המחורק שבאה לידי ביטוי ברובה הבייקר, הביאה ליכולת אש מדויקת בהרבה וטווח אפקטיבי רב יותר. המחיר היה תפעול מסורבל עם זמני טעינה ארוכים יותר, שכן הבייקר נטען מהלוע (בדומה למוסקט) אך הקנה המחורק הצריך מאמץ רב יותר לטעינת הנשק. בצבא הבריטי נוסדו יחידות הרובאים כדי לעשות בו שימוש, הרובאיים נדרשו לעשות שימוש בטקטיקות לוחמה שונות והם הוצבו בקדמת הקו במטרה לפגוע במטרות איכות של האויב. רובאיים אלו היו יחידות חיל רגלים קלות שתפקדו בשדה הקרב בשיטות לחימה דומות ליחידות קומנדו של ימינו - שכללו איגופים, הסוואה והסתתרות כדי לפגוע בכוחות האויב באש מדויקת ואיכותית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אודות הבייקר באתר England.prm.ac.uk.
- אודות הבייקר באתר War is Boring.