ראפת חטאב

ראפת חטאב
رأفت حطاب

לידה	1 בנובמבר 1981 (בן 42) יפו, ישראל
מקום לימודים	בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב המדרשה לאמנות קולג' דה פרר
תחום יצירה	מיצב, וידאו ארט, מיצג, צילום
www.raafathattab.com

ראפת חטאב (‏נולד ב־1 בנובמבר 1981) אמן רב-תחומי, חי ועובד בתל אביב-יפו.

ביוגרפיה

ראפת חטאב נולד ביפו, למשפחה מוסלמית, ילד שלישי מבין חמישה אחים. למד בבית-הספר הצרפתי קולג' דה פרר ביפו והחל מכיתה ח׳ למד בבית הספר עירוני ז׳ – בית-ספר יהודי עם אחוז קטן של תלמידים ערבים. ב-2005 סיים לימודי תואר ראשון במדרשה לאמנות בבית ברל. ב-2015 סיים תואר שני באמנויות (MFA) בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים. היה ממקימי הגלריה השיתופית "אלפרד" ב-2005, בה היה חבר עד 2012. מאז פועל כאמן עצמאי ועובד במחלקת החינוך וההדרכה במוזיאון תל אביב.

עבודתו האומנותית

הצהרת אמן

יצירת האמנות הינה תהליך של התפתחות תודעתית ורוחנית. לעיתים אני משתמש ביצירה ככלי שבעזרתו אני בוחן את הקיום שלי כאינדיבידואל ואת הקיום האנושי באופן כללי.

עבודה על יצירה הופכת בכל פעם מחדש למסע שבו אני מפרק ומרכיב מחדש את הידע והניסיון שנצבר אצלי במהלך השנים. דרך היצירה אני מבקש לנהל דיאלוג עם הצופה ולעורר בו הרהור ותהייה לגבי המציאות, ובכך הצופה לוקח חלק ב״מחקר״ הבוחן את שאלת השייכות ואת המשמעויות וההשלכות הנלוות אליה.

דרך היצירה אני מעלה שאלות על תפקידה של יצירת האמנות ותפקידו של היוצר. אני משתמש בעבודת האמנות כאמצעי חינוכי כזה הלוקח חלק בשינוי תודעתי ומקדם שיח שמטרתו לעורר חשיבה ולשנות תבניות תודעתיות.

יצירתי שואבת את כוחה ומתבססת על טקסטים פילוסופיים וכן על טקסטים תאולוגים, החל במיתולוגיות וכלה בספרי קודש מהיהדות, הנצרות והאסלאם הבאים ליצור ״תיקון״ לאירועים היסטוריים, ולכן נקודת המוצא של כל יצירה היא המיקום הגאוגרפי והמטענים שהוא נושא בתוכו. היצירה מבקשת להתחבר למרכזי האנרגיה הנמצאים בחלל מסוים ולשקם אותם על ידי כך שהיא הופכת למעין צינור/אפיק/ערוץ המאפשר זרימה אנרגטית חדשה למקום עצמו ובמקביל גם לצופה.

דרך היצירה ברצוני לעורר שיח סביב הנושאים הבוערים בחיי היומיום על ידי הפקעתם מהמרחב המדיני-לאומי, חברתי ותקשורתי אל המרחב האמנותי ולהשיבם אל המרחב הציבורי.

האמונה שלאמנות תפקיד חשוב ובלתי מנותק מכל תחומי החיים שמה את האובייקט במרכז השיח כדי להעיר דרכו את תודעת הצופה.

על יצירתו של חטאב בין השנים 2006-2012

חטאב מתואר במונחים מערביים כ"אמן מגדרי" מכיוון שהוא מסרב לזהוּת מינית או מיניות. המונח הערבי המועדף עליו 'אחראר אל-ג'ינס', בתרגום חופשי 'מיניות משוחררת', משורש ׳חוריה׳ שמשמעותו 'חירות'. חטאב מרחיב את הרעיון הזה של חופש התנועה בין המינים והמגדרים והמיניות על פני זהויותיו השונות, שבהן הוא מנסה תמיד ליישב עמדות זהוּת לימינליות.

דוגמה טובה לכך היא הווידאו שלו (Houria (2010 שהכותרת היא משחק מילים בין "חירות" ו"בתולת ים". הסרטון מורכב בעיקר מהיסטוריה משפחתית של דודתו מצד אביו, בין צילומים של חטאב, במסווה של "בתולת ים" המוטלת על החוף ביפו. הוא משתמש בדמותה של בתולת הים כדמות טיפוסית של מינים שונים, שגם היא עוברת על הגבולות היסודיים של האדמה והמים, ובפרשנות של חטאב, גבר ואשה. ההיסטוריה הנשית מנוגדת לאילמותה של בתולת הים, שהיוצר שלה מושרש בקשרים בין הקרקע לקרבה לפני הנכבה, בעוד שהאחרון הוא נושא העקורים הקיצוני ללא קול. הסרטון כולל גם קטעי חטאב המקועקעים על חזהו עם תסריט ערבי קלאסי משוכלל המתורגם כ"יפו, כלת פלסטין".

הרעיונות שלו בהקשר לזהות מאתגרים ברמות רבות ובדרכים שרק פלסטיני בתוך ישראל יכול לעלות. מלבד הזהויות המורכבות והדו-משמעיות שהן מורשת לכל הפלסטינים בהקשר זה, הוא גם בוחן את החללים התרבותיים "המוזרים" שנפתחו בתוך ישראל. במובנים מסוימים, המורכבות של הזהות הפלסטינית בישראל היא בית גידול טבעי לחטאב - בחיפוש אישי אחר הסובייקטיביות הלימינלית - אך הוא אינו נרתע מהקשיים ומהכאב שהם מייצרים. ההפנמה של הסכסוך והפיצול המתמיד של הזהויות בהקשר גזעני היו הרבה יותר טראומטיות עבור אמנים אחרים.

חטאב מזדהה מאוד עם יפו, שלעיתים קרובות מופיעה בשירה הפלסטינית כנקבה – כ'כלת הים 'או' כלת פלסטין '– וזו ה'כלה' שמופיעה לעיתים קרובות בהופעותיו. הוא גם מחזיר בבירור את הדמות האלגורית המשותפת של פלשתינה כאישה באמנות, בשירה ובשירה עממית. העיר יפו וההיסטוריה שלה עומדים בלב יצירתו. לאורך שש שנים (2012-2006), בנה חטאב את הדמות של כלת פלסטין, כינויה של יפו עד 1948, דרכה הוא עוסק בנושאים של זהות לאומית ומגדרית. עבודתו של ראפת חטאב שברירית, חוצת גבולות, מיוסרת, משקפת בעצָמה את המציאות הממולכדת, המורכבת שחוותה האוכלוסייה הפלסטינית החיה בישראל. היא מצטרפת לפעילותו האקטיביסטית המהווה נדבך משמעותי בחייו ומלווה את עבודתו האמנותית. במיצג "תסיסה" שהוצג בתערוכה שאצרה רונה סלע מנהל חטאב דיאלוג ביקורתי עם סדרת עבודותיו של נחום גוטמן על בתי הבושת ביפו משנות העשרים. בסדרה זו, עולה נושא הארוטיות, הסוד והאפלוליות, שמגלמים בתוכם החיים האוריינטליים, הערגה, הפנטזיה והתשוקות המודחקות על הרתיעה והחרדה מהן (צלמונה 1998, עפרת 2001). חטאב מבקש להחיות את אחד מרישומיו של גוטמן בית בושת ביפו משנות העשרים, בו נראות יצאניות ערביות על המרפסת, מרפסת הדומה מאוד לזו של מוזיאון גוטמן. חטאב, המבקר את שתי נקודות המבט, המסורתית הפלסטינית, והיהודית האוריינטליסטית, מחזירן למרחב החיים הנורמליים של יפו בראשיתה.

התערוכה "גברים בשמש" שאצרו טל בן צבי וחנא פרח במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית עסקה באמנות פלסטינית עכשווית שיוצריה חיים ועובדים בישראל. התערוכה נסבה על שני צירי משמעות החוזרים ונשנים בעבודות. הציר האחד, "צל השתיקה", הציר האחר, "הזמניות כמרחב תודעה פלסטיני". בעבודת הווידאו שמציג ראפת חטאב בתערוכה זו בידון "עינוואן" כותרת בעלת שתי משמעויות "ללא כותרת" ו - "ללא כתובת", 2009, נראה האמן שואב מים בדלי ומשקה עץ זית כשברקע מתנגן השיר "חוּבּ" (אהבה) של הזמר הלבנוני אחמד כעאבור. לזמן מה נראה כי העבודה עוסקת בזיכרון, בדימוי עץ הזית כסימן לירי לאומי של הכפר הפלסטיני, אך מטפורה זו מתערערת במהירות שעה שמצלמת הווידאו מתרחקת ומגלה כי עץ הזית וחטאב נמצאים במרכזה של כיכר רבין. העבודה עוסקת בנירמול הזמניות כתנאי להמשכיות הקיום של הסובייקט ההיסטורי וכתנאי לתחושת המקומיות של האמן בעיר הגדולה.

תערוכות יחיד

2020: חמלת חוטב העצים, מוזיאון אום אל פחם.

2012: מה שנותר לכם-2013, גלריה אלפרד, תל אביב.

2012: מה שנותר לכם, מוזיאון חיפה לאמנות.

2010: פרשי הלילה, גלריה אלפרד, תל אביב.

2007: דמיון ומחשבה חופשית, גלריה אלפרד.

2006: איראן, בירות, פלסטין ואני, גלריה אלפרד, תל אביב.

תערוכות קבוציות/זוגיות (נבחרות)

2019: שלא במקומם, תערוכה זוגית לצד האמנית עדי עוז-ארי, גלריה הלובי, תל אביב.

2018: צמחי מרפא, תערוכה זוגית לצד האמנית אסתר כהן, גלריה במכללה האקדמית לחנוך ע"ש דוד ילין, ירושלים.

2018: גיבורע, הגלריה החדשה סדנאות האמנים טדי, ירושלים.

2018: נדנדה-על איזונים ובלמים בשירתו של ח.נ. ביאליק, בית ביאליק, תל אביב.

2018: הגוף הלא מסומן, סדנאות האמנים ירושלים.

2018: טריטוריות פרומות, בית האמנים ירושלים.

2018: מקבץ עבודות וידאו בספוט, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.

2014: העץ הנדיב - סיפורו של עץ זית, בגלריה לאמנות אום אל-פחם.

2014: מזל וברכה - מיתוסים ואמונות טפלות באמנות ישראלית עכשווית, בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי, תל אביב.

2005: INTRO, תערוכת השקת הגלריה השיתופית אלפרד שהייתי אחד ממייסדיה יחד עם עמיתי/ותי בוגרי/ות המדרשה לאמנות. זו התערוכה הראשונה בה הצגתי מאז סיום לימודי.

תערוכות בתור אוצר

2018: 12Plus1,תערוכה קבוצתית בגלריה אום אל-פחם.

2017: מכפר באת ואל כפר תשוב, תערוכה קבוצתית במוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד.

2013: המֵעבֶר שבפנים, תערוכה קבוצתית בגלריה בית הגפן בחיפה.

2011: חודוד/גבולות, תערוכה קבוצתית במבואה של התיאטרון הערבי עברי ביפו.

לימודים

2017: תוכנית העמיתים תשע״ז - עלמא בית לתרבות עברית, תל אביב.

2015: תוכנית התואר השני MFA בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.

2010: לימודי תעודה בעיצוב גרפי ותקשורת חזותית, סטודיו 6B, תל אביב.

2005: תואר ראשון B.E.D.F.A, בית הספר לאמנות ״המדרשה״, בית ברל, כפר סבא.

אוספים בהם נמצאות עבודותיו

• אוסף מוזיאון חיפה
• מוזיאון תל אביב לאמנות, האוסף הישראלי
• אוסף עמוס שוקן
• אוסף לונה ארט

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ראפת חטאב

• ראפת חטאב, ברשת החברתית פייסבוק