ראדו הגדול
 | |||||||||
| פרסקו בכנסייה המיטרופוליטנית בקורטיה דה ארג'ש | |||||||||
| לידה |
1462 טרנסילבניה, ממלכת הונגריה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | דצמבר 1508 (בגיל 46 בערך) | ||||||||
| מדינה | ולאכיה | ||||||||
| בת זוג | קטלינה צרנוייביץ' | ||||||||
| שושלת בית דרקולשט (ענף של בית בסאראב) | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
ראדו הגדול (ברומנית: Radu Cel Mare, 1462 - דצמבר 1508), הידוע בכתבי היסטוריונים רומנים כראדו הרביעי היה וויווד (שליט) של ולאכיה. הוא שלט ב-1495–1508, והיה בנו ויורשו של ולאד הנזיר, שהיה אחד משלושת אחיו של ולאד המשפד. בדומה לשלטון אביו, ניהל מדיניות של השלמה עם החסות העות'מאנית ובתקופתו ידעה ולאכיה יציבות פוליטית.[1]
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראדו הגדול נולד ב-1467 כבנם של ולא הנזיר, אחד מאחיו של ולא המשפד, ושל ראדה (לימים הנזירה סמונידה). ב-1492 שותף לשלטון על ידי אביו ואחרי 8 בספטמבר 1495 ישר את מקומו כשליט ולאכיה. שלטונו היה תקופה של שלום, שגשוג יחסי והתקדמות תרבותית. אף על פי שראדו הסכים בשנים 1500–1507 להעלות את המס השנתי ששילם לעות'מאנים מ-8,000 ל-12,000 זהובים לשנה, שאותם נהג להביאם באופן אישי באיסטנבול לסולטאן באיזיט השני תשלום המס הבטיח למדינה ולשליט שלום וגישה לשוק העות'מאני הגדול.
ראדו ניהל גם מדיניות שקולה ביחסים עם ממלכת הונגריה ועם הסקסונים הטרנסילבנים כמו כן קיים יחסים טובים עם שטפאן הגדול, שליט נסיכות מולדובה. באוקטובר 1497 יחידה ולאכית קטנה (ככל הנראה כמה מאות חיילים) יחד עם 2000 טורקים, השתתפו לצד מולדובה בקרב קודרול קוסמינולוי נגד צבאו של מלך פולין, יאן אולברכט. ראדו תיווך את הסכם סגד לשלום משנת 1503 בין האימפריה העות'מאנית לממלכת הונגריה. בשנת 1507 פרץ סכסוך בינו לשליט מולדובה החדש, בוגדאן השלישי אחרי שראדו תכך במורד שטען לכתר נסיכות מולדובה, רומן מקושרן. רומן תקף ושדד באותה שנה את חבל פוטנה, כעת במחוז וראנצ'ה ואז כתגמול תשט בוגדאן השלישי והחריב את אזור רמניקו ולצ'ה בוולאכ. בסופו של דבר הושג פיוס בתיווכו של המטרופוליט של ולאכיה, מקסים ברנקוביץ' שפנה אל הצדדים כאל "נוצרים ובני אותו זרע".[2][3]
במישור הפנימי נתקל ראדו הגדול באופוזיציה הולכת וגוברת מצד משפחת הבויארים קראיובשט, שיצרה ברית עם הביי של ניקופול, מהמט, אולי קרוב משפחה שהתאסלם.[4]
ראדו התפרסם גם כמגן חיי הדת והתרבות. הוא העניק מקלט לפטריארך ניפון השני שיזם רפורמה בכנסייה הוולאכית ובשנים 1505-1502 כיהן כמיטרופוליט אונגרוולאכיה (השם הנהוג לגבי ולאכיה בתעודות הסלאבוניות, הלטיניות והיווניות של התקופה). אחרי ניפון כיהן מקסים ברנקוביץ' ששלט ב-1486–1496 בדספוטייה הסרבית שמצפון לדנובה ולסאווה, התנזר ובשנים 1505–1509 נבחר כמיטרופוליט ולאכיה. הוא כיהן אחרי 1513 כמיטרופוליט בלגרד והפך בהמשך לקדוש של הכנסייה הנוצרית האורתודוקסית. ראדו הגדול תמך בקהילות הנוצריות ברחבי האימפריה העות'מאנית ותרם תרומות נדיבות לכמה מנזרים על ההר אתוס, בירושלים ולמנזר סנטה קתרינה שהוקם על ידי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון על הר סיני הוא הקים, בין היתר, את מנזר דיאלו, על יד טרגובישטה. והתחיל את בניית הכנסייה המיטרופוליטנית "עליית האל" בטרגובישטה, שאותו השלים ב-1520 השליט ניאגויה בסאראב בימי שלטונו של ראדו הגדול הנזיר הסרבי מקאריה שבשנת 1499 נמלט לוולאכיה מצטיניה הדפיס את ה"ליתורגיאר " שהיה הספר הראשון שהודפס בוולאכריה[5][6]
ראדו הגדול מת בדצמבר 1508 . הובא לקבורה במנזר דיאלו, שאותו הקים. את מקומו בשלטון תפס בן דודו (בנו של ולאד המשפד) מיכניה הרע.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראדו הגדול היה נשוי לנסיכה הסרבית קטלינה צרנוייביץ' מזטה (נודעה גם כקתרינה מסראטה din Sărata), אחות הדספוט האחרון של זטה (מונטנגרו), גאורגי צרנוייביץ'. חמישה מבניו היו נסיכים של ולאכיה: ולאד וינטילה, ראדו פאיסיה, מירצ'ה צ'ןבאנול, ראדו מאפומאץ, וראדו בדיקה.
היו לו חמישה ילדים מנישואיו לקטלינה צרנוייביץ', ביניהם:
- ולאד וינטילה (ולאד השביעי) (ברומנית: Vlad al VII-lea Vintilă)
- ראדו פאיסיה (ראדו השביעי) (ברומנית: Radu Paisie)
- מירצ'ה הרועה (מירצ'ה החמישי) (ברומנית: Mircea Ciobanul)
- קרסטינה - שנישאה ב-1559 לסטאנצ'ול מברוטובויישט, ספטאר גדול (נפטר ב-1577)
- אנה
- בובה - נישאה למונצ'ה, ז'ופאן ולוגופט, שנרצח בפקודת ולאד וינטילה
היו לו שני בנים שאינם מנישואיו:
- ראדו מאפומאץ (ראדו החמישי) (ברומנית: Radu de la Afumați)
- ראדו בדיקה (ברומנית: Radu al VI-lea Bădica)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Radu Ştefan Vergatti, Radu le Grand – Un Voïvode valaque méconnu, Annals of the Academy of Romanian Scientists Series on History and Archaeology, Volume 2, Number 1/201
(בצרפתית) (ראדו הגדול - וויבוד ולאכי בלתי ידוע)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גאורגה פונגה - ההיסטוריה של הרומנים בימי הביניים, חינוך בהתקשרות, כרך ב, אוניברסיטת א.י. קוזה, יאשי 2005-2006 Gheorghe Pungă Istoria medievala a românilor, vol.2, Universitatea Al.I.Cuza, Iaşi (ברומנית)
- Alexandru Ştefănescu - Documente Slavo-Române relative la Gorj. Editura Târgu Jiului. 1908 p. 23 (ברומנית)
(תעודות סלאביות-רומניות בנוגע לגורז')
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הקודם: ולאד הנזיר |
שליט ולאכיה 1508–1495 |
הבא: מיכניה הרע |