קרב מילאי (260 לפנה"ס)

קרב מילאי

מלחמה: המלחמה הפונית הראשונה
תאריך	260 לפנה"ס
קרב לפני	קרב ליפארה (260 לפנה"ס)
קרב אחרי	קרב טינדאריס (257 לפנה"ס)
מקום	ליד מילאי שבסיציליה
קואורדינטות	38°13′00″N 15°14′00″E
תוצאה	ניצחון רומי
הצדדים הלוחמים הצי הרומי הצי הקרתגי מפקדים גאיוס דואיליוס חניבעל (בן גיסקו) כוחות 103 אוניות (?) 130 אוניות אבדות אין 50 אוניות
(למפת איטליה מוגדלת)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון מילאצו (למפת איטליה רגילה)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון מילאצו

קרב מילאי ניטש ב-260 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפונית הראשונה, בין ציי רומא וקרתגו. מילאי (ביוונית: Μυλαι, בלטינית: Mylae), כיום מילאצו, היא עיר בחוף הצפון-מזרחי של סיציליה. ייחודו של הקרב בהופעתו של כלי נשק חדש בזירה הימית – ה"עורב" (בלטינית: corvus). הרומאים, שהיו חסרי ניסיון בקרבות ימיים, הצליחו בעזרת גשר ההשתלטות להביא לידי ביטוי את יתרונם בלוחמת פנים אל פנים ולנצח זו הפעם הראשונה בתולדותיהם את אוניותיה של המעצמה הימית החזקה במערב הים התיכון.

רקע היסטורי

המלחמה הראשונה בין רומא לקרתגו, הנקראת 'המלחמה הפונית הראשונה' (264 - 241 לפנה"ס), פרצה כתוצאה ישירה של התערבותן הצבאית במלחמה שניהל היירון, שליט סירקוסאי, נגד מסנה. הייתה זו הפעם הראשונה בה יצא צבא רומאי אל מחוץ לגבולות איטליה. לאחר הניצחון על חילות סירקוסאי וקרתגו בקרב מסאנה (264 לפנה"ס), וניצחון שני על צבא קרתגו בקרב אגריגנטום (261 לפנה"ס), החליט הסינאט הרומאי לשנות את מטרות המלחמה ולכבוש את האי סיציליה כולו שהיה תחת שליטה קרתגית.

הרומאים, שחסרו צי מלחמתי, השיקו בתוך 60 יום 120 אוניות מלחמה, על מנת שיוכלו לאבטח את העברת הצבא והאספקה מאיטליה לסיציליה ובה בעת לנתק את הקשר הימי החיוני בין קרתגו לבסיסיה במערב האי. כוח חלוץ בן 17 אוניות בפיקוד הקונסול גנאיוס קורנליוס סקיפיו אסינה, שיצא אל מסאנה (מסינה) כדי לערוך את ההכנות למעבר הצבא והצי (260 לפנה"ס), הותקף במפתיע על ידי שייטת קרתגית בת 20 אוניות בעודו בתוך נמל ליפארה, באיים האיאוליים. הרומאים, שהיו חסרי ניסיון בקרבות ימיים, נאחזו בהלה, הפקירו את אוניותיהם ונמלטו לחוף. קורנליוס סקיפיו, שהופתע אף הוא ונותר בלי אנשיו, הסגיר את עצמו לקרתגים.

כשנודעה ברומא מפלתו של סקיפיו, הוזעק הקונסול השני, גאיוס דואיליוס, מפקד כוחות היבשה, ומיד הוחל בהכנות לקרב ימי, כי ידעו הרומאים אל-נכון, שהצי הקרתגי יעשה כל שביכולתו למנוע את מעבר הצבא הרומי מאיטליה אל סיציליה.

גשר ההשתלטות הרומאי

מראה אפשרי של גשר ההשתלטות על חרטומה של חמש־חתרית רומית.

מילאי והאיים האיאוליים

עמוד הניצחון של דואיליוס

הכתובת בבסיסו של עמוד דואיליוס

פוליביוס מספר, כי מאחר שאוניותיהם היו "דלות-מבנה וכבדות-תנועה" הקדימו והתקינו הרומאים על סיפון החרטום של כל אחת מהן מכונה, שקיבלה אחר כך את הכינוי corvus - " עורב", ואשר את תיאורה ומידותיה הוא מוסר בפרוטרוט:

"בחרטום האונייה הוצבה קורה עגולה, שאורכה עשרים וארבע רגל ואורך הקוטר שלה שלושה טפחים. בראש הקורה היה גליל ומסביב לה סולם, אשר קרשים נקבעו עליו בערב. רוחב הסולם ארבע רגל ואורכו שלושים ושש רגל. פתח מוארך (אליפטי) שבתוך הקרשים חבק את הקורה מהרגל השתים עשרה (של האורך). בשני הצדדים היה מעקה לכל האורך והוא הגיע עד גובה הברך. בקצהו הותקן מעין קרס ברזל מחודד, שבראשו נשא טבעת. מכשיר זה דמה מאוד לזה שהאופים משתמשים בו (לרדיית הלחם מן התנור). לטבעת זו נקשר חבל, שבשעת ההתנגשות ירימו בו את הגשר, ובעזרת הגליל שבראש הקורה יפילוהו על הסיפון של אוניית האויב; בין על חרטומה (כנגד ניגוח בדופן) ובין על צדה וכי אז סובבו את המכונה תחילה כנגד ההתקפה הממשמשת ובאה (לשבירת המשוטים ולשיתוק תנועת האונייה). משנתקע הגשר בקרשי הסיפון, מתקשרות האוניות באורח הדדי. אם תפלגנה האוניות דופן מול דופן, יפלשו מכל הצדדים (לאונית הקרתגים) ואם (תתקיף) בחרטומה, יסתערו דרך הגשר בשני טורים צפופים. הראשונים שבהם יושיטו לפניהם את מגיניהם ויגנו על החזית, והבאים אחריהם יבטיחו את הצדדים בהעמידם את קצה מגיניהם הגדולים על המעקה. משסיימו כך את כל ההכנות ההכרחיות, ציפו לבוא הזמן של הקרב הימי."

החידוש היה לא באופן הלחימה אלא באמצעי הלחימה. הוא נועד לסכל את התקפות הניגוח של אוניות הקרתגים, כך שמיד עם התקרבות אחת מאוניותיהם אל אונייה רומאית על מנת לנגחה, יוכלו החיילים הרומאים שעל סיפונה להקדים תרופה למכה, לפשוט על סיפון האונייה הקרתגית ולהביא לידי ביטוי את עדיפותם המספרית ואת כוחם בקרב פנים-אל-פנים. מאז ראשית השימוש באוניות לצורכי לחימה הייתה האוניה גם משטח צף, עליו נלחמו חיילים בקרב פנים-אל-פנים כביבשה. הופעת איל הניגוח בזירה הימית במאה ה-8 לפנה"ס הפכה את האונייה לכלי נשק בפני עצמו, שייעודו הטבעת אוניית היריב או שיתוק תנועתה. השינוי המהפכני בתכלית הקרב הימי הוליד התפתחויות חשובות בטקטיקת הלחימה ובמבנה האוניות (פיתוח הדו-חתרית והתלת-חתרית) ודחק הצדה את לוחמת הסיפונים, אך חיילי-צי הוסיפו להוות חלק בלתי נפרד של צוות אוניית המלחמה בצד החותרים והמלחים. מאז המאה ה-4 לפנה"ס נתחוללו שינויים מפליגים נוספים בשדה הקרב הימי. המחסור בחותרים מיומנים, החיוניים לביצוע יעיל של תמרוני הניגוח המסובכים, הביא להעדפת לוחמת הסיפונים על פני הניגוח ולבניית אוניות מלחמה רב-חתריות כבדות-מבנה, המסוגלות לשאת על סיפוניהן מספר רב של חיילים, קשתים ורמחים. ציים מיומנים ובעלי מסורת ימית ארוכת שנים - לדוגמת הפיניקים, הקרתגים והרודים - ביכרו להוסיף ולהשתמש בתמרוני ניגוח להכרעת אויביהם בים, בעוד היתר שמו את מבטחם בעוז החיילים הרבים שהוצבו על סיפון הלחימה. מושג מה נקבל, אם נשווה תלת-חתרית אתונאית מן המאה ה-5 לפנה"ס, שאוישה על ידי 170 חותרים וכ-10 חיילי-צי, עם חמש-חתרית רומאית מן המאה ה-3 לפנה"ס, שהונעה על ידי 300 חותרים ונשאה על סיפונה כ-40 חיילים.

מהלך הקרב

כשנשלמו ההכנות לקרב הימי, מסר דואיליוס את הפיקוד על כוחות היבשה לידי הטריבונים הצבאיים ויצא עם אוניות המלחמה אל סביבות מילאי. פוליביוס מספר, כי "בראות הקרתגים את הרומאים, עלו עליהם עם מאה ושלושים אוניות, חדורי שמחה ועליצות, כי נקלו הרומאים בעיניהם עקב אי בקיאותם. ובהפליגם נגדם לא חשבו אפילו כי כדאי להיערך בתבנית קרב, אלא ראו בהן שלל בטוח." משהתקרבו אל המערך הרומאי, השתוממו אומנם למראה המכונות המוזרות המתנשאות מסיפוני החרטום של יריביהם, אך מאחר שהיו בטוחים בניצחונם, הסתערו האוניות הראשונות מיד ובלא היסוס. בכל פעם שהתנגחה אונייה רומית ביריבתה, הפילו המלחים שעל הסיפון את גשר ה" עורב", האוניות נאחזו זו בזו מבלי יכולת להיפרד, והחיילים הרומאים למודי-הקרבות הכריעו את אויביהם בחרבותיהם. באופן זה הצליחו הרומאים ללכוד 30 חמש-חתריות ושבע-חתרית אחת, שהייתה אונית-המפקד של הצי הקרתגי. חניבעל עצמו הצליח למלט את נפשו בסירה.

האוניות הקרתגיות האחרות, ששעטו קדימה אחרי חברותיהן, עצרו את הסתערותן, וניסו בתמרונים מהירים לחמוק ממכת המכונות ולהנחית התקפות ניגוח על הירכתיים והדפנות של אוניות הרומאים. אלא שהרומאים עמדו מוכנים מכל עבר וגם התקפה זו נכשלה. בסופו של דבר נסוגו הקרתגים, כשהם מותירים מאחור 50 מאוניותיהם, שנפלו שלל לידי הרומאים.

תוצאות הקרב

הרומאים, שעד כה קנו את פרסומם בקרבות יבשה בלבד, נחלו במילאי את ניצחונם הראשון בקרב ים גדול. ניצחון זה סלל את הדרך להשתלטותם על סיציליה, נחלתם הראשונה שמחוץ לאיטליה, ולמיגורה של קרתגו - המעצמה הימית החזקה ביותר באגן המערבי של הים התיכון.

ואשר לגשר ההשתלטות עצמו, פוליביוס מזכיר את השימוש ב" עורבים" פעם נוספת, בתיאורו את הקרב הימי בין הקרתגים לרומאים ליד אקנומוס ב-256 לפנה"ס, ומאז הם אינם נזכרים יותר במקורות ההיסטוריים. סביר להניח, כי הרומאים זנחו אותם בשל כובד משקלם והפעלתם המסורבלת.

עמוד הניצחון של דואיליוס

מצבת ניצחון, המנציחה לדורות את ניצחונו של דואיליוס, שרדה לימינו ונמצאת במוזיאון הקפיטוליני. זהו עמוד שיש, מקושט בפסלים בדמות אילי-ניגוח של אוניות האויב, ומכאן שמו בלטינית columna rostrata. העמוד נושא בבסיסו את הכתובת הלא שלמה הבאה: "...ובעת היותו קונסול חולל <דואיליוס> מעשה-גבורה באוניות בים, והוא הראשון אשר צייד ואימן צוותים וציים של אוניות-מלחמה; ובעזרת אוניות אלה הנחיל תבוסה בלב-ים לציים הפוניים ולחילותיהם למודי-המלחמה של הקרתגים לעיני חניבעל מצביאם הראשי. ועם עיקר הצי המלחמתי לכד אוניות על צוותן כדלקמן: שבע-חתרית אחת, שלושים חמש־חתריות ותלת־חתריות, שלוש־עשרה הוא טיבע. הזהב שנלקח שלל: 3,600 ... הכסף שנלקח שלל (שווה ערך למטבע הרומית)...2,100,000... כמו כן היה הוא הראשון אשר העניק לעם מתנת מלקוח מקרב ימי, והראשון אשר הוביל קרתגים בני- חורין בתהלוכת ניצחון...".

מקורות

• פוליביוס. היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.
• שש, מאיר. "מן הטכניקה הימית הקלאסית - גשר הנחיתה (Corvus)". חיפה, תורן - דפים לבית צים, מס' 42, 1963. עמ' 19–20. (כולל תרגום לעברית של פוליביוס.) e-text בפרויקט בן יהודה.

• Remains of Old Latin, Translated by E. Warmington. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1940.
• Florus, Epitome of Roman History. Translated by E. S. Forester. Cambridge MA, Harvard University Press and London, William Heinemann, 1929. Digitized copy in: LacusCurtius.

לקריאה נוספת

• מאיר שָׂשׂ. המערכה על הימים - תולדות העוצמה הימית. תל אביב, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991. (כולל תרגום לעברית של פוליביוס.) e-text בפרויקט בן־יהודה.

• Wallinga, H.T., The Boarding-Bridge of the Romans. Groningen, Djakarta, J.B. Wolters, 1956.
• Workman-Davies, Bradley. Corvus - a review of the design and use of the Roman boarding bridge during the First Punic War, 264-241 BC. Self published book by Lulu.com, 2006.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב מילאי בוויקישיתוף

• Columna Rostrata C. Duilii
• קרב מילאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)