קרב ברוויל
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | ||
| תאריכי הסכסוך |
13 ביוני 1944  | |
|---|---|---|
| מקום |
Bréville-les-Monts | |
| קואורדינטות | 49°14′25″N 0°13′34″E / 49.24029722°N 0.22616389°E | |
|
| ||
 | ||
  | ||
הקרב על ברוויל היה קרב בין הדיוויזיה הבריטית המוטסת ה-6 ודיוויזיית הרגלים הגרמנית 346, בין 8 ל-13 ביוני 1944, במהלך השלבים המוקדמים של הפלישה לנורמנדי במלחמת העולם השנייה.
ביוני 1944 כבשו יחידות של דיוויזיית הרגלים 346 את ברוויל-לה-מונטס, כפר על קו פרשת מים בין הנהרות אורן ודיווס. מנקודת תצפית זו יכלו חיילי הדיוויזיה לצפות על עמדות של הדיוויזיה המוטסת השישית שהגנה על גשרי נהר אורן ותעלת קאן ומעבר להם חוף סורד הבריטי באויסטרהאם. בעקבות מספר התקפות גרמניות על עמדות בריטיות מ-Bréville-les-Monts הפכה לכידת הכפר חיונית לצורך אבטחת עמדות הדיוויזיה המוטסת ה-6 ולהגנה על קו החוף של בעלות הברית.
המתקפה הבריטית התרחשה בליל 13 ביוני 1944, כאשר הפעיל מייג'ור-גנרל ריצ'רד גייל את כוחות העתודה היחידים שהיו בפיקודו, גדוד הצנחנים ה-12 (יורקשייר), פלוגה מהגדוד ה-12, רגימנט דבונשייר ופלוגת הצנחנים העצמאית ה-22.
כדי לתמוך במתקפה, הוקצו לדיוויזיה פלוגת טנקים מההוסרים המלכותיים ה-13/18 וחמישה רגימנטים של ארטילריה. במהלך ההסתערות נאלצו הלוחמים להתמודד מול אש ארטילרית הגרמנית וגם אש ידידותית בריטית, שהרגה או פצעה מספר חיילים, כולל כמה קצינים בכירים. בסופו של דבר הגיעו התוקפים ואיבטחו את הכפר. עם זאת, כל קצין או רב-סמל שהשתתף בהתקפה נהרג או נפצע.
לאחר כיבוש ברוויל לא ניסו הגרמנים לפרוץ שוב את קווי הדיוויזיה המוטסת, והסתפקו בירי ארטילריה ופצצות מרגמה. זה נמשך עד 17 באוגוסט, אז החלו הגרמנים לסגת והדיוויזיה המוטסת ה-6 התקדמה לנהר הסן.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-6 ביוני 1944 נחתה הדיוויזיה המוטסת ה-6 בנורמנדי כדי לאבטח את האגף השמאלי של אזור הנחיתה הבריטי. מטרות החטיבה היו ללכוד שלם את גשר תעלת קאן, גשר נהר אורן, להרוס את סוללת התותחים של מרוויל – שהיה בעמדה להפעיל כוחות הנוחתים בחוף סורד הסמוך – והגשרים החוצים את הנהר Dives, האחרונים כדי למנוע מתגבורת גרמנית להתקרב לנחיתות ממזרח[1].
שתי חטיבות הצנחנים של הדיוויזיה, שנחתו בשעות המוקדמות של 6 ביוני, היו מפוזרות ברחבי השטח במהלך הצניחה. רוב הגדודים יכלו לגייס רק כשישים אחוז או פחות מכוחם הכולל באזורי הירידה (DZ). עם זאת, הם ביצעו את כל המטרות שלהם, לפני הדיוויזיה המוטסת ה-6 הגיעה באמצעות דאונים כדי לתגבר אותם בשעה 21:00[2].
הדיוויזיה המוטסת ה-6, כעת עם מפקדי חטיבת השירות המיוחד ה-1 בראשו, הייתה צריכה להגן על ראש הגשר אורן. זו לא הייתה משימה קלה שכן היא נאלצה להתמודד עם כוחות של דיוויזיית הפאנצר ה-21 מדרום ודיוויזיות הרגלים ה-346 וה-711 ממזרח[3].
החטיבות המוטסות של הדיוויזיה התכוננו להחזיק בעמדות שכבשו, כאשר חטיבת הצנחנים ה-5, כמערך העומק של הדיוויזיה, נחפרה במזרח גשר נהר אורן[4], החטיבה המוטסת ה-6 הייתה בדרום בין Longueval ו-Hérouvillette[5].
שתי החטיבות הנותרות התחפרו לאורך רכס על הקרקע הגבוהה, שאם אבד, הציע לגרמנים עמדה להשקיף מלמעלה על אזור הנחיתה הבריטי. חטיבת השירות המיוחד הראשון הייתה בצפון בקו מ-Hamo Oger ל-Le Plain, בין הקומנדו לחטיבה המוטסת הייתה חטיבת הצנחנים ה-3[4].
קו ההגנה שלהם, לעומת זאת, לא היה שלם, שכן הכפר הקטן ברוויל-לה-מונט, בין הקומנדו לבין חטיבת הצנחנים ה-3, הוחזק בידי הגרמנים. ממוקם על קו הרכס הוא נתן לגרמנים תצפית אל רנוויל, בלב העמדה הבריטית, שני הגשרים כבשו ומרחוק חוף סורד[6].
הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
7–8 ביוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשעה 01:30 ב-7 ביוני, גדוד הצנחנים ה-9, עם כתשעים איש בלבד, צעד דרך הכפר הלא כבוש ברוויל[7], עם הגעתו לעמדת חטיבת הצנחנים השלישית, גדוד 9 התחפר בקצה הצפוני של קו החטיבה, כדי להגן על אזור מ-Château St Come, מעבר לקרחת יער ביער, ועד לבית הידוע בשם Bois de Mont[4], בחזיתם הייתה רצועת אדמה פתוחה שהובילה ל-Bréville-les-Monts והכביש מאמפרוויל ל-Le Mesnil-les-Monts[8], מחסור במספרם הותיר פער גדול בין גדוד הצנחנים 9 לקומנדו מס' 6, היחידה הדרומית ביותר בעמדת הגנת הקומנדו, מצפון להם[7].
דיוויזיית הרגלים הגרמנית ה-346 הגיעה לאזור מהבסיס בלה האבר, ההתקפה הראשונה שלהם, על ידי רגימנט הגרנדירים 744, הייתה נגד חטיבת השירות המיוחד ה-1. כשהם תקפו בעוצמה, הם היו קרובים לפרוץ את הקו כשקומנדו מספר 3 תקף נגד והסיע אותם אחורה[9], מאוחר יותר בבוקר נקלע קומנדו מספר 6 לירי ארטילריה ופצצות מרגמה מברוויל. הקומנדו תקפו את הכפר מגרמנים, תפסו כמה שבויים, כמה מקלעים וארבעה כלי ארטילריה. אחר כך הם נסוגו לעמדתם המקורית[7], הגרמנים כבשו מחדש את הכפר ויצרו עמדות הגנה משלהם, מול קו הרכס המוגן על ידי הדיוויזיה המוטסת ה-6[9], עמדותיהם בודדו גם את גדוד הצנחנים ה-9, שכמעט היה מנותק משאר החטיבה[10], למחרת סיור מגדוד הצנחנים ה-9 סייר את שאטו סנט קום. הם מצאו אותו נטוש, אבל נוכחותם של ביגוד, ציוד, ארוחה שאכלה למחצה ותשלום שכר שהכיל 50,000 פרנק צרפתי הסגירו את הכיבוש הגרמני האחרון[10].
יחידות של רגימנט הגרנדירים 857, חלק מדיוויזיית חי"ר ה-346, תקפו בצהריים את עמדת הגדוד. נראה שזו הייתה רק התקפת גישושים, שהודחה בקלות על ידי קבוצה 'A'. מאוחר יותר באותו יום תקפו הגרמנים את קבוצות "A" ו"C". הפעם הם נהדפו מאש מקלעי ויקרס והתקפת נגד על ידי מחלקת הנ"ט של הגדוד, עם קבוצת מקלעי ברן בפיקודו של רס"ר הגדוד[8].
9 ביוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
המתקפה הגרמנית הבאה הייתה עם שחר ב-9 ביוני, כאשר הפצצת מרגמות כבדה נחתה על עמדות גדוד הצנחנים ה-9[nb 1] ואז פלוגות 'A' ו-'C' הותקפו בו-זמנית[10] לאחר שספגו אבדות רבות, נסוגו הגרמנים אל היער המקיף את הטירה, שם עשו רפורמה וביצעו עוד התקפה כעבור שעה[8].
מפקדת החטיבה הותקפה על ידי כוח של גרמנים שחדר דרך היער וסגן אלוף טרנס אוטוויי, מפקד גדוד הצנחנים התשיעי, אסף את פלוגת 'C', צוות המטה שלו וקבוצה קטנה חמושה ברובי MG 42 גרמניים. הם התקרבו לגרמנים מהעורף ולכדו אותם באש צולבת, תשעה עשר נהרגו ואחד נשבה[12] באותו אחר הצהריים תקפו שתי כיתות חי"ר פלוגה א' אך נהדפו בהתקפת נגד מעמדת פלוגה ג'[13].
בשעה 17:30 תקפה טיסה של מטוסי פוקה-וולף Fw 190 של הלופטוואפה את ראש הגשר של אורן, וגרמה מעט נזק. זמן קצר לאחר מכן, הגיעו מפציצי שורט סטירלינג של חיל האוויר המלכותי לבצע הטלת אספקת מצנחים עבור הדיוויזיה. בצניחה נכללו תותחי נ"ט של 6 פאונד, שעד אז תמיד הונחתו בדאונים[14] כארבעים ואחד מהנעדרים של גדוד הצנחנים התשיעי הגיעו לעמדתם בשעה 21:00, מה שהעלה את כוח הגדוד לכ-200 איש[14].
10 ביוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיירת סיור מגדוד הצנחנים ה-13 דיווחה על התקהלות גדולה של גרמנים בברוויל וחשד כי מתקפה קרובה. בשעה 08:00 נפלה הפצצת ארטילריה ומרגמה מאסיבית לאורך קווי חטיבה 1, בעוד שרגימנט הגרנדירים 857, שהתאסף בכפר, תקף את קומנדו מספר 6. עד השעה 10:30, ההתקפה על קומנדו מס' 6 נהדפה לאחור, אך משמאלם בהאוגר מס' 4 קומנדו נאלצו לנצח בקרב מגע לפני שהגרמנים נסוגו. פעמיים נוספות במהלך היום הותקפו אנשי הקומנדו ללא הצלחה, מסלנלס בצפון ושוב מ-Bréville[15].
בשעה 09:00 חצה גדוד אחד של רגימנט גרנדירים 857 את מרחב הירידה והתקרב לעמדות חטיבות הצנחנים ה-5. שתי היחידות הקדמיות שלו, גדוד הצנחנים ה-7 וגדוד הצנחנים ה-13, החזיקו באש עד שהגרמנים היו רק 50 יארד (46 מטרים) משם. הניצולים המעטים מההסתערות נמלטו ליער הסמוך[15].
בתחילת 10 ביוני הגיעה קבוצה נוספת של שלושים ואחד גברים לעמדת גדוד הצנחנים ה-9. נפטרים אלה ואחרים, שהגיעו במהלך הלילה, הביאו את כוח הגדוד לכ-270 איש[13], בשעה 11:00 הגרמנים תקפו שוב פלוגת 'א', אך הפעם ההתקפה לא הייתה מתואמת ונהדפה בקלות. זמן קצר לאחר מכן הרג הגדוד כחמישים גרמנים, שהחלו לחפור הגנות לעיני העמדה הבריטית. ואז פלוגת א' ארבה לסיירת גרמנית, וגרמה למספר נפגעים. באותו אחר הצהריים כוח חזק של גרמנים כבש את הטירה והשתמש בו כבסיס כדי להתחיל בהתקפה של חיל רגלים ותותח עצמי על הגדוד הבריטי. ללא תחמושת מרגמה, הבריטים נאלצו להשתמש בנשק הנ"ט ובמקלעי הפיאט שלהם כדי לעצור את המתקפה[13].
המתקפה הגרמנית הבאה הייתה בתוקף, תוך שימוש בגדוד 2, גדוד גרנדיר 857, גדוד 1 ו-2 של גרנדיר 858 וכמה פלוגות של גדוד גרנדיר 744 עם תמיכה בטנקים ומשוריינים. הם ניסו לכפות פער בקווים הבריטיים בין הקומנדו לבין חטיבת הצנחנים השלישית כדי להגיע לרנוויל[16].
שתי פלוגות חי"ר תקפו את עמדת גדוד צנחנים 9 בפלוגה ב'. ההתקפה הזו הייתה נחושה יותר, אפילו תמיכה בירי ימי לא עצר את המתקפה. כשהגיעו לעמדה הבריטית התפתח קרב יד ביד, שבמהלכו נהרגו רוב הגרמנים[17], אחד השבויים שנלקחו היה מפקד גדוד 857 בגדוד 857, שהודיע לחוטפיו כי "הגדוד שלו הושמד בלחימה נגד האוגדה המוטסת"[17], שאר המתקפה הגרמנית נתקלה בגדוד הצנחנים הקנדי הראשון, ונבלמה בהפצצה ארטילרית; שני התקפות מאוחרות יותר עליהם ספגו את אותו גורל[16], מאוחר יותר בשעה 23:00 גדוד הצנחנים ה-9 של פלוגה ג' נלחמו אל הטירה וכבשו אותה, ונלחמו בכמה התקפות קטנות במהלך הלילה[17].
כששתי חטיבות הצניחה שלו וחטיבת הקומנדו היו מעורבים בכבדות , מייג'ור גנרל ריצ'רד גייל יצר קשר עם הקורפוס הראשון לתמיכה בשריון. הוא החליט לנקות את היער מגרמנים. המטרה ניתנה לגדוד הצנחנים השביעי ולטייסת 'B' 13/18 ההוסרים המלכותיים. הטנקים התקדמו על פני הקרקע הפתוחה, כשהכיסוי היחיד שלהם היה רחפנים שהתנגשו. בינתיים, פלוגות "A" ו-"B" יפנו את היער[18], בקרב הנפגעים הבריטים היחידים נפצעו עשרה בגדוד הצניחה, אך שמונה גברים מההוסרים נהרגו וארבעה טנקים קלים של שרמן בינוני ושני סטיוארט הושמדו. לגרמנים מגדוד הגרנדירים 857 היו עשרים הרוגים ו-100 איש נכנעו, והם גורשו מהיער[19][20].
ההתקפות הגרמניות שכנעו את לוטננט גנרל ג'ון קרוקר, מפקד קורפוס הראשון, לתגבר את הדיוויזיה המוטסת ה-6, ודיוויזיית הרגלים ה-51 (היילנד) קיבלה הוראה להשתלט על הגזרה הדרומית של ראש הגשר אורן[17], במקביל צורף ה-Black Watch גדוד 5 לחטיבת הצנחנים ה-3. ה-Black Watch הודיעו להתכונן להתקפה כדי לכבוש את ברוויל והתגבשו לחלקו האחורי של גדוד הצנחנים התשיעי, מוכנים להתחיל בהתקפתם למחרת[17].
11 ביוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה-Black Watch תוקף את ברוויל מדרום מערב, אך לפני המתקפה שלח פלוגה להשתלט על ההגנה על הטירה. בשעה 04:30 בתמיכת התותחים והמרגמות של הדיוויזיות המוטסות והגבוהות החלה המתקפה. כדי להגיע לברוויל היה על הגדוד לחצות 250 יארד (230 מטרים) של קרקע פתוחה, וכשהם התקרבו לכפר הפסיקה הארטילריה הבריטית אש. לאחר מכן פתחו הגרמנים באש עם הארטילריה, המרגמות והמקלעים שלהם[21], פלוגה אחת נמחתה כליל מאש המקלע הגרמני כשהתקדמה מעל הקרקע הפתוחה[22], נתקל באש מרוכזת כה כבדה, הגדוד ספג 200 נפגעים וההתקפה נהדפה[3], הניצולים נסוגו לשאטו[21][nb 2] אך הותקפו מיד על ידי הגדוד השלישי, גדוד חיל הרגלים 858, שסבלו בעצמם אבדות כבדות[3][24].
באותו אחר הצהריים נשלחו שלושה חיילים של טנקים מההוסרים המלכותיים ה-13/18 לתגבר את המשמר השחור, אך הם רק החלו לנוע לעבר הטירה כאשר שלושה טנקים הושמדו על ידי תותחים גרמניים מונעים מוסתרים. הטנקים האחרים נסוגו מכיוון שלא יכלו להתפרס באדמה המיוערת סביב הטירה. שאר היום והלילה חלפו ללא התקפה נוספת, אך הגרמנים שלחו סיורים כדי לקבוע את המיקום המדויק של העמדות הבריטיות וניתן היה לשמוע משוריינים גרמניים נעים לחזית במהלך הלילה[25].
12 ביוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצהריים של 12 ביוני כל עמדת חטיבת הצנחנים השלישית ספגה אש ארטילרית ומרגמה לפני תקיפה גדולה שתוכננה להתחיל בשעה 15:00. גדוד גרמני תקף את גדוד הצנחנים הקנדי 1, אחר שנתמך בשישה טנקים ותותחים מתנייעים תקף את גדוד הצנחנים ה-9 ואת ה-Black Watch ה-5[16]. הקרב על הטירה עלה ל-Black Watch תשעה נושאי תותחים של ברן והשמיד את כל תותחי הנ"ט שלהם. משלא יכלו להתאפק הם נאלצו לסגת לבוא דה מונט, והצטרפו לגדוד הצנחנים ה-9, שהותקף על ידי השריון הגרמני. טנק אחד מול פלוגת 'ב' נפגע בשני סבבי PIAT, אך נשאר בפעולה, הטנק הרס שניים מעמודי המקלע של פלוגת 'ב', כאשר הוא נפגע מטיל נ"ט שלישי ונסוג[26], בהתקפה נהרגו או נפצעו הגברים האחרונים במחלקה של מקלעים ובמחלקה נגד טנקים צומצמה ליחידת PIAT אחת[27], חיל הרגלים הגרמני היה בסכנת ריצה יתרה של הגדוד, כאשר אוטוויי יצר קשר עם מפקדת החטיבה, והודיע להם שהם לא מסוגלים להחזיק מעמד זמן רב יותר. בריגדיר ג'יימס היל הוביל באופן אישי התקפת נגד של ארבעים איש מהגדוד הקנדי שהדף את הגרמנים[28] עד השעה 20:00 נוקה השטח המוגן על ידי שני הגדודים מכל התנגדות וקו החזית הוחזר[29].
מתקפת לילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גייל הגיע למסקנה שכדי להקל על הלחץ על הדיוויזיה, הוא היה צריך לקחת את ברוויל. היחידות היחידות שהיו זמינות למתקפה היו עתודת הדיוויזיה, שהורכבה מגדוד הצנחנים ה-12 (350 איש), ומגדוד ה-12 של פלוגת דבונשייר (שמונים ושישה איש). יחידה נוספת, פלוגת הצנחנים העצמאית ה-22, מוצאות השבילים של האוגדה, הייתה אמורה לעמוד מנגד ולהגיב לכל התקפת נגד של הגרמנים[29][30], כדי לספק תמיכה באש, גייל קיבלה טייסת של טנקי M4 שרמן מההוסרים המלכותיים ה-13/18, שלושה גדודים ארטילריים שדה חמושים בתותחי 25 פאונד, גדוד ארטילרי בינוני של תותחי 5.5 אינץ', ותותחי הדיוויזיה עצמה, ה -53. (Worcester Yeomanry) גדוד קל של נחיתה אווירית[29]. ההתקפה על ברוויל תתחיל בשעה 22:00, מתוכננת לתפוס את הגרמנים עייפים ולא מוגנים בעקבות הלחימה של היום. קו הזינוק היה בפאתי אמפרוויל, שכבר אובטח על ידי קומנדו מספר 6[16].
סגן אלוף ג'וני ג'ונסון מגדוד הצנחנים ה-12 פיקד על ההסתערות. הוא החליט שפלוגת 'C' תבטיח את צומת הדרכים הראשון; ואז חברת דבונשייר תגיע לצפון הכפר. במקביל פלוגה א' תתקדם דרך פלוגת ג' ותבטח את דרום מזרח. מאחור תהיה פלוגת 'ב', המילואים הגדודיים[16], ההתקפה הייתה צריכה לחצות 400 יארד (370 מטרים) של קרקע פתוחה כדי להגיע לכפר. לתמוך בהסתערות ולהרוס עמדה גרמנית 200 יארד (180 מטרים) מקו הזינוק ילווה אותם קבוצת טנקי שרמן[16].
בשעה 21:50 פתחה הארטילריה הבריטית באש, והגרמנים הגיבו עם ארטילריה ומרגמות משלהם אשר אילצו את רוב הבריטים לתפוס מחסה, במשך חמש עשרה הדקות הבאות, עד שהפוגה באש הגרמנית אפשרה להם להמשיך. בראש 'C' פלוגת 'C' חצתה את קו הזינוק בשעה 22:00[16], אולם כל הקצינים שלה וסמל הפלוגה (CSM) נפצעו, והמשנה הבכיר אדמונד (אדי) וורן קיבל את הפיקוד על ה-CSM. הם המשיכו להתקדם דרך הפצצת הארטילריה והמרגמה, כשהם מונחים לעבר מטרתם על ידי סבבי קליע נותב מטנקי ההוסאר. נפגע שוב ושוב על ידי הארטילריה והטנקים, ברוויל עלתה בלהבות עד שחמישה עשר הניצולים של הפלוגה הגיעו לכפר[28].
גם פלוגת א' של הגדוד ספגה גורל דומה: הקצין המפקד נפצע בחציית קו הזינוק, ובמקביל כל חבר במחלקה ב' נהרג או נפצע. ה-CSM קיבל את הפיקוד על הפלוגה אך נהרג כשהגיעו לברוויל. הפלוגה השנייה בפיקוד, שהעלתה את העורף, הגיעה לכפר ומצאה שלמחלקה השלישית נותרו רק תשעה אנשים, אבל הם הצליחו לנקות את הכפר שאטו והמחלקה הראשונה פינתה את שטחה[28].
פלוגת דבונשייר נעה לכיוון אמפרוויל כאשר סבב ארטילרי נחת ביניהם ופצע כמה גברים. כשחצו את קו הזינוק נחת פגז נוסף בקרבת מקום והרג את ג'ונסון ואת מפקד הפלוגה שלהם מייג'ור באמפפילד, ופצע את הבריגדירים לורד לובט מחטיבת הקומנדו ויו קינדרסלי מחטיבת הנחתת האווירית השישית, שצפו בהתקפה[31], קולונל רג'ינלד פרקר, סגן מפקד חטיבת הנחתת האווירית 6 וקצין לשעבר של גדוד הצנחנים ה-12, נפצע מאותו פגז אך המשיך לקחת לידיו את הפיקוד על המתקפה[32].
בשעה 22:45 אובטח הצומת על ידי מה שנותר מפלוגת 'C', שמונה עשר הניצולים של פלוגת 'A' היו בין הבניינים הדרום-מזרחיים של ברוויל. בצפון-מזרח הכפר כבשו עשרים הניצולים של חברת דבונשייר את מטרתם[32] ההפגזות פסקו כאשר פלוגת 'ב' הגיעה לכפר ללא התנגדות וכבשה שוחות גרמניות נטושות ליד הכנסייה[33], מחשש להתקפת נגד גרמנית על הגדוד המוחלש שלו, הורה פארקר על הפצצת ארטילריה הגנתית. עם זאת, הייתה אי הבנה כאשר הפקודה הגיעה לתותחים והפצצה כבדה נחתה על העמדות הבריטיות בכפר, וגרמה למספר נפגעים כולל שלושה מהקצינים ששרדו[32].
בשעה 02:00 ב-13 ביוני הגיעה טייסת ההוסרים המלכותית ה-13/18 לעמדת פלוגת 'C' בצומת הדרכים, ואחריה חמישים ואחד גברים מפלוגת הצנחנים העצמאית ה-22[34], ברוויל שוב היה בשליטה הבריטית בפעם השלישית מאז הנחיתה ב-6 ביוני. אבל היו מעט מכדי להתגונן מפני התקפת נגד גרמנית, אז הגדוד הראשון של רובי אולסטר המלכותי, חלק מחטיבת הנחתת האווירית השישית, הועבר לכפר כדי להשתלט על ניצולי המתקפה[35].
אחרי הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתקפה האחרונה עלתה ב-126 הרוגים בגדוד הצנחנים ה-12, והותירה את שלוש פלוגות הרובים שלו עם שלושים וחמישה איש בלבד ביניהן. לפלוגת דבונשייר ה-12 היו עוד שלושים ושישה הרוגים. בין הנפגעים, כל קצין או קצין צבאי, שנהרג או נפצע[3][35]. המגינים הגרמנים מגדוד 858 של הגרנדירים, מנו 564 איש לפני ההתקפה הבריטית, עד שהכפר נכבש נותרו רק 146 מהם[3].
אולם האגף השמאלי של אזור הפלישה היה כעת מאובטח[36], ב-13 ביוני קיבלה דיוויזיית הרגלים ה-51 (היילנד) אחריות על הגזרה הדרומית של ראש הגשר אורן, ושחררה את חטיבת הנחתת ה-6 לחיזוק עמדת הדיוויזיה המוטסת ה-6 לאורך קו הרכס. החודשיים הבאים היו תקופה של לוחמה סטטית, עד 17 באוגוסט, אז חצתה הדיוויזיה את נהר הדיבס והתקדמה צפונה לאורך החוף הצרפתי. עד 26 באוגוסט הם הגיעו להונפלור בשפך נהר הסיין, לכדו למעלה מ-1,000 אסירים ושחררו 1,000 קילומטרים רבועים (390 מילים רבועים) של צרפת[2].
מאז נטען כי הקרב על ברוויל היה "אחד הקרבות החשובים ביותר של הפלישה"[37] אילו הפסידה הדיוויזיה בקרב, היו הגרמנים בעמדה לתקוף את חופי הנחיתה[37], אבל לאחר הקרב, הגרמנים לא ניסו שוב להתקפה רצינית על הדיוויזיה[38], על ההישג שלהם, ברוויל היה אחד משישה תוארי קרב שהוענקו לגדוד הצנחנים עבור המערכה בנורמנדי[39].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The British later calculated that eighty per cent of all their casualties in Normandy, came from German mortars[11].
- ^ The 5th Battalion Black Watch had 327 casualties in their first week in Normandy, compared to 529 for the whole North African Campaign[23].
ציטוטים
- ^ Cole, pp.79–80
- ^ 1 2 "The British Airborne Assault". Ministry of Defence (United Kingdom). 30 בינואר 2006. אורכב מ-המקור ב-30 בינואר 2006. נבדק ב-28 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 Hastings, p.154
- ^ 1 2 3 Harclerode, p.327
- ^ Harclerode, pp.338–339
- ^ Ferguson, p.19
- ^ 1 2 3 Crookenden, p.247
- ^ 1 2 3 Harclerode, p.328
- ^ 1 2 Crookenden, p.248
- ^ 1 2 3 Crookenden, p.249
- ^ Lucas and Barker, p.31
- ^ Harclerode, pp.328–329
- ^ 1 2 3 Harclerode, p.329
- ^ 1 2 Crookenden, p.253
- ^ 1 2 Crookenden, p.255
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Harclerode, p.334
- ^ 1 2 3 4 5 Harclerode, p.330
- ^ Harclerode, p.336
- ^ Crookenden, p.250
- ^ Harclerode, p.337
- ^ 1 2 Harclerode, p.331
- ^ Barber, p.181
- ^ Royal, 1st, 5th and 7th Battalions France and North-West Europe Chapter (no page numbers)
- ^ Salmond, p.142
- ^ Crookenden, p.265
- ^ Harclerode, pp.334–335
- ^ Crookenden, p.267
- ^ 1 2 3 Harclerode, p.335
- ^ 1 2 3 Crookenden, p.268
- ^ Harclerode, pp. 343–344
- ^ Harclerode, pp.345–346
- ^ 1 2 3 Harclerode, p.346
- ^ Crookenden, p.275
- ^ Crookenden, pp.279 and 279
- ^ 1 2 Harclerode, p.347
- ^ Ferguson, p.20
- ^ 1 2 "D-Day — The Normandy Landings". Ministry of Defence (United Kingdom). אורכב מ-המקור ב-1 בנובמבר 2006. נבדק ב-28 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gale, p.101
- ^ Griffin, p.187