קלריס בקט
.jpg) | |
| לידה |
21 במרץ 1887 Casterton, אוסטרליה  |
|---|---|
| פטירה |
7 ביולי 1935 (בגיל 48) סנדרינגהאם, אוסטרליה |
| שם לידה |
Clarice Marjoribanks Beckett |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
טונליזם |
  | |
קלריס בקט (באנגלית: Clarice Beckett; 21 במרץ 1887 – 7 ביולי 1935) הייתה אמנית אוסטרלית וחברה מרכזית בתנועת הטונליזם האוסטרלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקט נולדה בקסטרטון, ויקטוריה, בתם של ג'וזף קליפן בקט (1852–1936), מנהל בנק, ואשתו אליזבת קייט, לבית בראון (1855–1934). סבה היה ג'ון בראון, אמן בניין סקוטי שתכנן ובנה את קומו האוס וגניו בדרום יארה, ויקטוריה.[1]
בקט למדה במכללת קווינס, בלאראט עד שנת 1903, שם גילתה יכולת ציור חזקה וגם כתבה מחזה, שהוצג על ידי התלמידים.[2] היא גילתה יכולת אמנותית ולקחה שיעורים פרטיים בציור בפחם בבלאראט. לאחר שעברה משפחתה לגור בדרום יארה, היא סיימה את שנת הלימודים האחרונה שלה בבית הספר לבנות, מרטון הול הסמוך. בשנת 1914 היא למדה בבית הספר של הגלריה הלאומית במלבורן, וסיימה שלוש שנות לימוד לפני שהמשיכה את לימודיה אצל מקס מלדרום, ושיננה את התיאוריות שהפכו לגורם מרכזי בתרגול האמנותי שלה.[3]
בשנת 1919 עברו הוריה מבנדיגו לפרבר של מלבורן, וכשבריאותם התדרדרה, נטלה בקט אחריות על הבית שהכתיבה למעשה את שארית חייה, והגבילה מאוד את העשייה האמנותית שלה. בקט יכלה לצאת רק עם עלות השחר והדמדומים לצייר מכיוון שרוב יומה הושקע בטיפול בהם.
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקט מוכרת כאחת האמנים המודרניסטיים החשובים ביותר באוסטרליה. בסקירתו על התערוכה הראשונה מבין שתי התערוכות שנערכו בגלריה רוזלינד האמפרי בשנים 1971 ו -1972, תיאר פטריק מקוקי את בקט כמודרניסטית יוצאת דופן, בגלל "השיטוח של המשטחים בציוריה".[4] למרות כישרון ציור דיוקנאות והערכה ציבורית גבוהה על ציורי טבע הדומם שלה, הנושא המועדף על ידי המורה שלה מקס מלדרום, בקט העדיפה את התהליך של ציור נופים בחוץ.[5] היא ציירה בעקביות ובחרצות נופי ים וחופים, סצנות כפריות ופרבריות, לעיתים קרובות אפופות בהשפעות האטמוספירה של בוקר מוקדם או ערב.
קנדיס ברוס מתארת כי בציוריה יש "תחושה של מלנכוליה נוכחת תמיד: פגיעות מעורבבת עם רוגע שמורגשים בעיקר על רקע פרטי חייה של האמנית."[6] נושאיה נמשכו לעיתים קרובות. מאזור Beaumaris, שם התגוררה בחלק האחרון של חייה. היא הייתה אחת הראשונות בקבוצתה שהשתמשה בעגלת ציור, או כן ציור נייד כדי להקל על הצביעה בחוץ במקומות שונים.
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע שנות השלושים לחייה הבהירה בקט את מטרותיה האמנותיות בקטלוג המלווה את התערוכה השנתית השישית של עשרים ציירי מלבורן בשנת 1924: לתת ייצוג כנה ואמיתי של חלק מיופיו של הטבע, ולהראות את קסם האור והצל, אותו אני מנסה ליצור בגוונים נכונים כמה שיותר את האשליה המדויקת של המציאות.[6]
בשנת 1925, מבקר האמנות של "מלבורן הראלד" ג'יימס ס. מקדונלד, שבז לכל מודרניזם החל מפול סזאן, העדיף, את ציורי הפרחים שבקט ראה בהם נחותים בהשוואה לנופיה.[7]
כמו בני זמנה נשים אמניות, בקט התמודדה עם דעות קדומות ניכרות מצד אמנים גברים שמרניים. אבל מקס מלדרום, שהתייחס כבר בשנת 1939 על קבלת פרס ארצ'יבלד על ידי נורה הייסן, הביע את דעתו על יכולתן של נשים להיות אמניות גדולות. "גברים ונשים בנויים בצורה שונה. נשים קשורות יותר לדברים הפיזיים של החיים, ולצפות מהם שיעשו דברים מסוימים באותה מידה כמו גברים זה מטורף [...] אמן גדול צריך לנסוע בדרך עצמאית. הוא נהיה גדול רק על ידי התאמצות מתמדת עד גבול כוחו. אני מאמין שחיים כאלה אינם טבעיים ובלתי אפשריים עבור נשים."[8] גישה דומה העניק גם ביחס לתלמידתו האהובה בקט, למרות זאת לאחר מותה אמר כי "בקט ביצעה עבודה שכל עם צריך להיות גאה בה."[9]
במהלך חייה לא נרכשו עבודות של בקט לאוסף ציבורי, אם כי כמעט בכל גלריה אוסטרלית גדולה ישנן דוגמאות מעבודתה.
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן שציירה את הים מול ביומאריס במהלך סערה בשנת 1935, חלתה בקט בדלקת ריאות ומתה ארבעה ימים לאחר מכן, בת 48, בבית חולים בסנדרינגהאם. היא נקברה בפארק הזיכרון של צ'לטנהאם.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכת זיכרון גדולה אורגנה על ידי אחותה של בקט ואביה בשנת 1936 באתנאום. בשנת 1971 אחותה של בקט התריעה על טרגדיה יותר מ -2,000 מיצירותיה הושארו נטושים בסככת חציר פתוחה ליד בנלה. רובם לא היו ניתנים לשימור.
במהלך 1999 ו -2000, נערכה תערוכה רטרוספקטיבית מכמה מהציורים שנותרו ואורגנה על ידי מוזיאון איאן פוטר לאמנות, אוניברסיטת מלבורן.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
שדרת ערמונים -
תחנת גשר הנסיכה -
ערב בדרך קילדה -
תחנת מוניות -
חוף ים -
אורות מעבר למפרץ -
תחנת אוטובוס -
זריחה בחוף -
סצנת חוף
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Rosalind Hollinrake, 'Beckett, Clarice Marjoribanks (1887–1935)', Australian Dictionary of Biography, National Centre of Biography, Australian National University,
- ^ Clarice Marjoribanks Beckett, Ballarat Grammar, 2015-06-17 (ב־Australian English)
- ^ "AUSTRALIAN ARTISTS OF TO-DAY". The Age (23, 797). Victoria, Australia. 18 July 1931. p. 7.
- ^ "TOUCH SINS ON BECKETT.(FEATURES)", The Australian (National, Australia), News Limited: 019, 12 February 1999,
- ^ "THE LATE CLARICE BECKETT". The Age (25, 033). Victoria, Australia. 9 July 1935. p. 7.
- ^ 1 2 Candice Bruce, 'Clarice Beckett', in Dictionary of women artists. Gaze, Delia. London. pp. 232–4.
- ^ Bernard Smith, ‘The Fascist Mentality in Australian Art and Criticism,’ first pub. in the Communist Review, June 1946, pp.182–84 and July 1946, pp.215–17; republished in his The Critic as Advocate: Selected Essays 1948–1988, Melbourne: Oxford University Press, 1989, pp.44–51.
- ^ "Can a Woman Be an Artist". The Mail (Adelaide). 27 (1, 391). South Australia. 21 January 1939. p. 1.
- ^ Work of Clarice Beckett". The Age (25, 289). Victoria, Australia. 5 May 1936. p. 9.