קלייר מקרדל
 | |
| קלייר מקרדל על שער המגזין "טיים", ה-2 במאי 1955 | |
| לידה |
24 במאי 1905  |
|---|---|
| פטירה |
22 במרץ 1958 (בגיל 52) |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
היכל התהילה של נשות מרילנד (1991) |
  | |
קלייר מקרדל (באנגלית: Claire McCardell; 24 במאי 1905 – 22 במרץ 1958) הייתה מעצבת אופנה אמריקאית שיצרה פריטים בסגנון הביגוד המוכן-ללבישה במאה ה-20. היא מזוהה עם יצירת סגנון הלבוש הספורטיבי האמריקאי.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקרדל נולדה ב-24 במאי 1905, לאלינור ואדריאן מקרדל, בעיר פרדריק שבמרילנד. אביה, אדריאן, היה סנטור במדינת מרילנד וכיהן כנשיא הבנק הלאומי של מחוז פרדריק.[2] קלייר הייתה הבכורה מבין ארבעה ילדים במשפחתה.
קלייר, שהתעניינה באופנה מגיל צעיר, רצתה כבר בגיל 16 לעבור לניו-יורק כדי ללמוד עיצוב אופנה. אביה, שלא היה מוכן לשלוח אותה רחוק כל כך, שכנע אותה כחלופה להירשם לתוכנית כלכלת בית במכללת הוד שבעיר מגוריהם. לאחר שתי שנות לימוד במוסד, עברה מקרדל לניו-יורק, שם נרשמה לבית ספר פרסונס לעיצוב. בשנת 1927 נסעה מקרדל לפריז, על מנת להמשיך את לימודיה בסניף של פרסונס בפלאס דה ווז'.[2] בפריז, למקרדל ולחבריה לכיתה הייתה אפשרות לרכוש דגימות בבתי אופנה של מעצבים כגון מדלן ויונה, אותן הם היו יכולים לפרק על מנת ללמוד את המבנה שלהן.[3][4]
בשנת 1923 מקרדל סיימה את לימודיה בפרסונס עם תעודה בעיצוב תלבושות.[4] לאחר סיום הלימודים, היא עבדה בעבודות מזדמנות כמשרטטת סקיצות בחנות שמלות[2] ושימשה כמודל למדידות עבור בי. אלטמן, עד לפגישתה עם המעצב רוברט טורק.[5]
שנות ה-30 וה-40[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלהי 1930, מקרדל החלה לעבוד כעוזרת אצל המעצב רוברט טורק.[2] זמן קצר לאחר תחילת עבודתה אצלו, עבר טורק לחברה גדולה יותר, "שמלות טאונלי", ולקח עמו את קלייר. ב-1932, טורק מצא את מותו בתאונת שיוט, וקלייר התבקשה לסיים במקומו את קולקציית הסתיו שלו.[2][3][5]
במסגרת עבודתה כמעצבת הראשית של החברה, נסעה מקרדל בת ה-27 לפריז על מנת לקבל השראה, כפי שנהגו לעשות אז מעצבים אמריקאים. מקרדל, שלא התעניינה בהעתקת עיצובים מבתי האופנה הגבוהה באירופה, חיפשה השראה באמנות ובאופנת רחוב. במהלך שנות ה-30, החלה להראות חידושים כגון חגורות אבנט, קשרי רצועות ספגטי וכן פרטים שונים בבגדי גברים שהפכו בהמשך להיות אחד מסימני ההיכר שלה.[4] ב-1938 היא השיבה לאופנה את הסרפן.[2][4]
ב-1938 הציגה קלייר מקרדל את "השמלה הנזירית" - שמלה התפורה בגזרה דמוית-אוהל, ללא תפר מותן. את השמלה ניתן היה ללבוש בשני אופנים: ללא חגורת מותן, מה שהקנה מראה רפוי ומשוחרר, ועם חגורת מותן, שגרמה להדגשת הקימורים הנשיים.[2][6][7] רשת הקמעונאות "בסט אנד קו." הייתה המפיצה הבלעדית של השמלה, ומכרה אותה תמורת 29.95$. מלאי השמלות שהפיצה אזל תוך יום אחד בלבד.[5] "השמלה הנזירית" הועתקה בהיקף נרחב, והמאמצים להילחם בהעתקות גרמו לבסוף לשמלות טאונלי לפשיטת רגל.[5][6]
לאחר סגירת החברה, יזמית האופנה האטי קארנגי גייסה את מקרדל לבית האופנה המפורסם שלה, שיתוף פעולה שלא צלח. עיצוביה של מקרדל לא התאימו ללקוחותיה של קארנגי, שהעדיפו סחורה עשירה יותר בפרטים.[8] בזמן שעבדה עבור קארנגי, פגשה מקרדל בכתבת האופנה דיאנה פרילנד, שנעשתה לחברתה הטובה ולתומכת נלהבת שלה.[4] ב-1940, מעט לפני שעזבה את עבודתה אצל קארנגי, התקיימה תצוגת האופנה הפריזאית האחרונה של מקרדל, שמאז העדיפה להימנע מהשפעות צרפתיות על עיצוביה.[9]
חברת שמלות טאונלי נפתחה מחדש ב-1940, תחת הנהלה חדשה ומקרדל שבה לעבוד במותג. מוצרי החברה נמכרו בשלב זה בתוויות שנשאו את שמה, "בגדי קלייר מקרדל עבור טאונלי", מה שהפך אותה לאחת ממעצבות האופנה האמריקאיות הראשונות שזכו להכרה מסוג זה.[4]
מלחמת העולם השנייה גרמה למניעת השראה אירופאית על מעצבים אמריקאים, וכן לזמינות מוגבלת של חלק מחומרי הגלם. מקרדל דווקא פרחה תחת מגבלות אלה.[2][4][7] על אף שמעצבים רבים החשיבו אותם פשוטים מדי, מקרדל עבדה כבר בשלב זה עם בדים כגון דנים, אריגי כותנה וצמר ג'רזי, אשר היו זמינים במיוחד במהלך המלחמה.[2] כשנתקלה במחסור בעורות, הזמינה מקרדל מגוון נעלי בלט שטוחות מיצרנית נעלי הבלט קאפציו שיתאימו לעיצוביה, וכך הפכה את נעלי הבלט השטוחות לפופולריות.[10]
ב-1941 ייצרה מקרדל קו של חמישה פריטים בודדים, אשר באמצעותם ניתן היה ליצור תשעה מראות שונים. הפריטים כללו חצאית משי, חולצת ג'רזי, וז'קט ג'רזי.[10] באותה שנה היא הציגה לראשונה את "שמלת ארוחת הערב במטבח", שהייתה מורכבת מסינר התפור לחצאית בעלת נפח.[4]
ב-1942 הציע כתב העת "הרפרס בזאר" אתגר שקרא ליצור פריט לבוש אופנתי שישמש לניקיון הבית וכן למסיבת קוקטייל. בתגובה לאתגר, מקרדל יצרה את "שמלת התפיחית" המפורסמת שלה. השמלה האפורה הפשוטה שעיצבה, נמכרה יחד עם מטלית תואמת לאחיזת סירים, אשר הותאמה לכיס השמלה.[1] "שמלת התפיחית" נמכרה בעבור 6.95$ בלבד,[9] ומעל 75,000 פרטים שלה נמכרו כבר בעונה הראשונה לשיווקה.[2] שמלות אלו נעשו למרכיב העיקרי בקולקציות שעיצבה מקרדל, ובהמשך היא עיצבה גרסאות שונות של אותה שמלה, באורכים ומבדים שונים.[8] "שמלת התפיחית" קיבלה ציון לשבח מאת איגוד מבקרי האופנה האמריקאים, וכן זיכתה את מקרדל בפרס קוטי מטעם האיגוד.[5]
בתחילת שנת 1945 עיצבה מקרדל "מראה אמריקאי" עבור חנות הכלבו של לורד אנד טיילור, כמעצבת אורחת. ב-1946, זכתה מקרדל בפרס מעצבת הביגוד הספורטיבי הטובה ביותר, וב-1948 זכתה בפרס ניימן-מרקוס.[2]
שנות ה-50[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם עליית תהילתה של מקרדל, השפעתה ב"שמלות טאונלי" גברה גם כן. ב-1952 נעשתה לשותפה בעסק.[11]
אחרי המלחמה, מקרדל עבדה כמבקרת אופנה מתנדבת במחלקה לעיצוב בפרסונס.[3] בשנת 1950, הנשיא הארי ס. טרומן, אשתו בס טרומן, ובתם מרגרט טרומן העניקו למקרדל את התואר אשת השנה, מטעם מועדון העיתונות הלאומי של הנשים.[12] זה היה הפרס שמקרדל העריכה ביותר.[5]
באפריל 1953, גלריית פרנק פרלס בבוורלי הילס פתחה תערוכה הסוקרת את עשרים שנותיה של מקרדל כמעצבת.[13] בתערוכה הוצגו עיצוביה, ביניהם "השמלה הנזירית", "בגד הים החיתולי", נעלי הבלט של קאפציו וכן פריטים שעיצבה בהשראת בגדי עבודה, בהם נעשה שימוש במסמרות.[14] בהצגתו את התערוכה, כתב הקמעונאי סטנלי מרקוס, "...היא אחת מהמעצבות היצירתיות באמת שהמדינה הזו ייצרה... היא מהווה עבור אמריקה מה שויונה היוותה עבור צרפת."[14]
בשנת 1954, לקחה חלק בקבוצת ייעוץ שמונתה על ידי חברת התקשורת "טיים בע"מ" כדי ליצור מגזין חדש, שלימים הפך לספורטס אילוסטרייטד.[2][3]
מקרדל פרסמה ספר שכותרתו מה אלבש? מה, איפה, מתי וכמה מאופנה ב-1957.[2]
חייה האישיים ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1943 מקרדל נישאה לארכיטקט אירווינג דרוט האריס, יליד טקסס, שהיה אב לשני ילדים מנישואיו הקודמים. השניים הקימו בית במנהטן, ניו-יורק.[3][4]
חיי העבודה והמשפחה של מקרדל נקטעו עקב אבחון של סרטן סופני במעי הגס אצלה ב-1957. בעזרתו של חברה מילדרד אוריק, אותו הכירה בלימודים, השלימה את הקולקציה האחרונה שלה ממיטתה בבית החולים. היא שחררה עצמה מבית החולים כדי להציג באופן עצמאי את תצוגת האופנה האחרונה לאותה הקולקציה. מקרדל נפטרה ב-22 במרץ 1958, בגיל 52 בלבד.[2]
לאחר מותה, משפחתה של מקרדל החליטה לסגור את קו המוצרים שלה. אחיה נימק את ההחלטה בכך שעיצוביה של קלייר היו תמיד ייחודיים לה עצמה.[5]
השפעותיה ותרומתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1981, לורד אנד טיילור השיקו מחדש את "שמלת התפיחית" במסגרת מחווה למקרדל, בחנותם שבשדרה החמישית במנהטן.[15] גרסאות שונות של שמלה זו מוחזקות במוזיאון המטרופוליטן לאמנות, בבית הספר רוד איילנד לעיצוב ובמוזיאון שבמכון לאופנה ולטכנולוגיה בניו-יורק.[16][17][18] גרסאות שונות של "השמלה הנזירית" מוחזקות גם כן במוזיאון המטרופוליטן ובמוזיאון לאמנות של לוס אנג'לס.[19][20][21]
ב-1990 מגזין לייף הכתיר את מקרדל כאחת מ-100 האמריקאים החשובים ביותר של המאה ה-20.[4] שנה מאוחר יותר, היא זכתה למקום בהיכל התהילה של נשות מרילנד.[2]
ב-1998, שלושים שנים לאחר מותה, הוצגו שלוש תערוכות שונות הסוקרות את עבודתה של מקרדל במוזיאון המטרופוליטן לאמנות, במכון לאופנה ולטכנולוגיה בניו-יורק, ובבית העמותה ההיסטורית של מרילנד בבולטימור.[9]
מעצבי אופנה כגון אייזק מזרחי, דונה קארן, קלווין קליין, אליזבת' מקאיי, נורמה קמאלי וסינתיה ראולי הושפעו מקלייר מקרדל.[9] קו האביב/קיץ של המעצבת אנה סואי הושפע ישירות מעבודתה.[9] בהתייחסה לעיצוביה של מקרדל, אמרה סואי כי העובדה שעוצבו בשנות ה-40 לא תיאמן.[9]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Georgina O'Hara Callan, The Thames & Hudson Dictionary of Fashion and Fashion Designers, World of art, 2008
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- McCardell's page at the New School's website
- 1955 Time magazine article on McCardell's life and work
- 1998 New York Times article on McCardell's life, work, and contemporary influence
- McCardell's biography from the Maryland Women's Hall of Fame
- McCardell's biography from Fashion Encyclopedia
- Original McCardell design sketches, from The New School's archives
- Extant examples of McCardell's work at the Metropolitan Museum of Art
- American Ingenuity: Sportswear 1930s–1970s, an exhibition catalog from The Metropolitan Museum of Art Libraries (fully available online as PDF), which contains material on Claire McCardell (see index)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Gunn, Tim; Calhoun, Ada (2013-09-03).
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 "Claire McCardell, MSA SC 3520-13581". msa.maryland.gov.
- ^ 1 2 3 4 5 "Claire McCardell and the American look".
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Polan, Brenda; Tredre, Roger (2009-10-01).
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 "Thoroughly modern McCardell Designer: Frederick native Claire McCardell started a fashion revolution in the 1930s.
- ^ 1 2 Tortora, Phyllis G.; Eubank, Keith (2009-06-15).
- ^ 1 2 Fields, Jill (2007-01-01).
- ^ 1 2 "The Museum at FIT - Online Collections". fashionmuseum.fitnyc.edu.
- ^ 1 2 3 4 5 6 White, Constance C. R. (1998-11-17).
- ^ 1 2 Condra, Jill (2008-01-01).
- ^ Kennedy, Alicia; Stoehrer, Emily Banis; Calderin, Jay (2013-02-01).
- ^ Co, Turner Publishing (1997-01-01).
- ^ Yohannan, Kohle (1998-10-15).
- ^ 1 2 Marcus, Stanley (2001-01-01).
- ^ LLC, New York Media (1981-03-02).
- ^ ""Pop-over" | C.I.45.71.2ab | Work of Art | Heilbrunn Timeline of Art History | The Metropolitan Museum of Art".
- ^ ""Popover" Dress – Objects - RISD MUSEUM". risdmuseum.org.
- ^ "The Museum at FIT - Online Collections". fashionmuseum.fitnyc.edu.
- ^ "Claire McCardell | "Monastic Dress" | American | The Met".
- ^ "Claire McCardell | Dress | American | The Met".
- ^ "Woman's Dress, 'Monastic' | LACMA Collections". collections.lacma.org.