קישאויסאלאש

**קישאויסאלאש**
**Kisújszállás**
סמל קישאויסאלאש סמל קישאויסאלאש	דגל קישאויסאלאש דגל קישאויסאלאש
	תמונת אוויר של הכנסייה הקלוויניסטית
מדינה	הונגריה
חבל	המישור הגדול הצפוני
מחוז	יאס-נאג'קון-סולנוק
נפה	נפת קרצג
שטח	205.27 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	10,055 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	54.47 נפש לקמ"ר
קואורדינטות	47°13′00″N 20°46′00″E / 47.216666666667°N 20.766666666667°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.kisujszallas.hu
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הונגריה רגילה) בודפשט דברצן מישקולץ סגד פץ' גיור נירג'האזה קצ'קמט אוסטריה סלובקיה אוק. רומניה סרביה קרואטיה סל. קישאויסאלאש

קישאויסאלאש (בהונגרית: Kisújszállás) היא עיירה בהונגריה במחוז יאס-נאג'קון-סולנוק בנפת קרצג. משמעות השם: הציון קיש (קטן בהונגרית) קשור להיקפו הקטן יחסית של היישוב, במילה אוי (חדש בהונגרית) מעיד על יישוב חוזר או חדש של המקום, ואילו המילה סאלאש (לינה בהונגרית) ציינה במאה ה-14 והמאה ה-15 את הכפרים של הקומנים ושל היאסים, שהם היו פחות קבועים ורשמיים ובעלי מבנה שונה מזה של כפרי ההונגרים.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה מנהלית, העיירה שייכת לנפת קרצג, ומבחינת נוף ותרבות היא שייכת לנאג'קונשאג (Nagykunság) שקיבל את שמו מהקומנים שחיו שם בעבר על בסיס אתני, ולאחר מכן יותר ויותר על בסיס טריטוריאלי. שכנים: קרצג מצפון מזרח, Bucsa ממזרח, Ecsegfalva מדרום מזרח, Túrkeve מדרום, Kuncsorba מדרום מערב, Örménies. הגבול המנהלי שלה נוגע גם בגבול הדרום-מזרחי של פג'וורנק במערב ובגבול הדרום-מזרחי של Kunhegyes בצפון.

נגישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כביש ראשי מספר 4 עובר בעיר, כך שהוא נתיב הגישה החשוב ביותר לכביש מבודפשט-סולנוק ממערב ומנירג'האזה-דברצן ממזרח. הכביש הראשי הוביל בעבר דרך מרכז העיר, אך כיום הוא עובר צפונית ממנו; המסלול הישן דרך העיירה ממוספר כיום כביש מספר 4201.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישאויסאלאש הוא אחד מיישובי ה"סאלאש" של הנאג'קון, יישוב קומני עתיק. שטחו מיושב כבר מזה 5,000-4,000 שנים. בחפירות ארכאולוגיות נחשפו בגבולות העיר שברי כלים סרמטיים, המתוארכים למאות 1–3 לספירה. יש במקום יישובי קבע מאז ימי הביניים, בחמישים השנים האחרונות נחפרו עשרים ושניים יישובים מתקופת ארפאד. חלק קטן יותר מהיישובים הללו היו מקומות לינה חורפית. רשת זו של התיישבות צפופה נהרסה במהלך פלישת המונגולים בשנים 1241–1242. גלי המונגולים הרסו את הכפרים יחד עם הכנסייה מתקופת ארפאד. בין השנים 1243–1246, בני הקומנים התיישבו באזור שוב, בפעם השנייה, והם אבותיהם של תושבי היום שבנו את מגוריהם במקומות אלה. בשנת 1246, בלה הרביעי, מלך הונגריה שוב הזמין ויישב את הקומנים האלה, שהיו כוח צבאי משמעותי להגנת המדינה.

קהילה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו היישוב הראשון בנאג'קונשאג שבו זכו היהודים בזכות להתיישבות. בשנת 1850 כבר נרשמו שישה תושבים יהודים. עם זאת, הקהילה החלה לצמוח רק במחצית השנייה של שנות ה-60 של המאה ה-19. הקהילה הדתית הצטרפה לזרם הניאולוגי, נפרדה מרבנות קרצג והפכה לעצמאית (1867), וכעבור שנתיים בנתה את בית התפילה הראשון שלה. בית הכנסת החדש של הציבור היהודי (525 איש, 4 אחוז בשנת 1900), שהיה בשיא פריחתו בתחילת המאה ה-20, נבנה בשנת 1902. מסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 חלה דעיכה מהירה, בזמן הכיבוש הגרמני התגוררו במקום פחות ממאתיים איש. ב-12 במאי 1944, ראש העיר יאנוש גאל וקפטן המשטרה דיולה ברנה קבעו באופן אישי את הגטו בחלק הפנימי של העיר שהיה מאוכלס ברובו על ידי יהודים, Mózes utca 1–12. ומס' 14 בבתיו, מתחת לרחוב קיראי 21, וכן בבית הכנסת. ראש העיר הפקיד בידי יועץ המינהל הציבורי פרנץ צ'יקי את הניהול הישיר של תיקי המשפחות היהודיות. ב-16 במאי הועברו למקום 13 תושבים יהודים מהכפר השכן קנדרש וארבעה פועלים יהודים שעבדו כפועלים עונתיים בכפר אחר. אוכלוסיית הגטו הכוללת הייתה 208 נפשות. את תפקידה של מועצת היהודים מילאו שני נציגים רשמיים, הסוחרים בלה שוורץ ושאנדור שטרסר. תושבי הגטו נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ זמן מה לאחר מכן.