קירח מכאן ומכאן

קירח מכאן ומכאן (במקור: נמצא קירח מכאן ומכאן) הוא ניב תלמודי המתאר מצב שבו אדם ניצב בפני שתי אלטרנטיבות ראויות, אך לבסוף יוצא מופסד מכל ההיבטים.

מקור הביטוי

מקור הביטוי הוא בתלמוד בבלי במסכת בבא קמא. התלמוד מספר כי האמוראים רב אמי ורב אסי ישבו לפני רבי יצחק נפחא. אחד מהם ביקש לשמוע ממנו דבר הלכה והשני ביקש לשמוע ממנו דבר אגדה. כשהתחיל רבי יצחק לומר אגדה לא הניח לו האמורא שביקש לשמוע הלכה, וכן להפך.

הגיב להם רבי יצחק:

אמשול לכם משל, למה הדבר דומה? לאדם שיש לו שתי נשים, אחת ילדה ואחת זקינה, ילדה מלקטת לו [שערות] לבנות, זקינה מלקטת לו שחורות, נמצא קירח מכאן ומכאן!

(כלומר, זה שכל אחד מכם מבקש ממני לומר דברי תורה מסוימים ולא מניח לי לומר אחרים זה דומה למקרה שבו אדם נשוי לשתי נשים, צעירה וזקנה. הצעירה מורטת את שערותיו הלבנות כדי שייראה צעיר, הזקנה מורטת את שערותיו השחורות כדי שייראה זקן, ולבסוף האדם נשאר קירח).

בתום המשל, אמר להם רבי יצחק דבר תורה שכולל גם הלכה וגם אגדה.

בתרבות

המשפט צוטט בכתבים תורניים רבים. רש"י ציטט אותו בביאורו במסכת סנהדרין וכתב:

אומר לו – לנגזל מה חסרתי לך לא לקחתי ממך אלא שום אחד ונמצא קרח מכאן ומכאן.

גם רבי מנחם מנדל שניאורסון כתב לאדם במכתב שהתפרסם לאחר מכן באחד מספרי האגרות קודש:

ואהבה רעה, דהיינו המצוות לשם פניה – אין כח בידינו למחות שיהיה המצוות נעשית כתיקונה בשלימות, דנהיה קרח מכאן ומכאן אם לא יעשו המצות מפני שאינה כתיקונה.

המשפט זכה לתפוצה גם בכתבי הסופרים העבריים, כגון אחד העם שכתב במאמרו מדינת היהודים ו"צרת היהודים":

אין צריך לאמור, כי אם לא יצא הרעיון אל הפועל יהיו תוצאותיו מעציבות מאד, כי ישאר העם קרח מכאן ומכאן.

גם משה לייב ליליינבלום כתב במאמרו מענה רך:

כי החפץ להיות עם – עליו להיות עם במלוא מובן המלה, והחפץ להתבולל בין עמים אחרים עליו להתבולל במלוא מובן המלה, היינו, בלי שום חציצה ושם־לואי בכל אופן שיהיה ולא להיות קרח מכאן ומכאן.

בשפה הערבית ישנו ניב דומה: בֵּין חַאנַא וּמַאנַא צַ'אעַת לִחַאנַא (כלומר – בין חאנא למאנא אבד הזקן שלנו).

ראו גם

• חמורו של בורידן
• התרנגולת שהטילה ביצי זהב
• תפסת מרובה לא תפסת