קורס חובלים ה'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחזור א' של בית הספר לקציני ים עכו בסיום חמש שנות לימוד לאחר סיום קורס חובלים ה', דצמבר 1957.
תמונת מחזור של מחלקת החובלים וקציני הרפואה בסיום קורס הקצינים הבסיסי בבה"ד 1 10 באוקטובר 1955.

קורס חובלים ה' היה המחזור החמישי של קורס חובלים בחיל הים החל ביולי 1955 והסתיים ב-5 בדצמבר 1957. הקורס נערך בתקופה שבה חידש חיל הים את כלי השיט, קלט משחתות, ובמהלכו התקיימה מלחמת סיני. חלק מבוגרי הקורס הגיעו לתפקידי מפתח בחיל הים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קורס חובלים

בעשור השנים הראשונות לקיום חיל הים, ארכו קורסי החובלים כשנתיים. הקורסים הראשונים הפכו את המפקדים שהיו קצינים גם קודם לכן, לקציני צה"ל מן המניין. בחודשי הקורס הראשונים השתתפו החניכים בקורס הקצינים הבסיסי שנערך בבה"ד 1 שבאותה עת נמצא במחנה 80 ליד פרדס חנה. המשך הקורס התקיים בבה"ד חיל הים בשכונת בת-גלים בחיפה. הקורס שימש לסטנדרטיזציה של הכשרות קודמות לקצונה, במגמה לתת צביון אחיד לקצין חיל הים הישראלי.

הרקע לקורס חובלים ה' - לקראת אמצע שנות ה-50 נוצר הצורך בהכשרת קצינים בצורה סדירה למגוון תפקידי פיקוד בחיל, ובפרט בשייטת 13 בה חסרו קצינים רבים. במקביל עמד לסיים את לימודיו מחזור א' של בית הספר לקציני ים עכו, ממשיכו של בית הספר הימי בחיפה. מסיימי ארבע שנות לימוד תוכננו לשנה חמישית בקורס חובלים של חיל הים. כך צורפו גם מספר חניכים שסיימו לימודיהם בבית הספר לדיג מבואות ים במכמורת. לאלה הצטרפו מתנדבים בודדים מיחידות החיל השונות.

חניכים ומדריכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב חניכי קורס – בתחילת הקורס היו בו 26 צוערים, בהמשכו 46 ובסיומו 42 בוגרים. הקורס היה מורכב, ממספר קבוצות לפי המקורות:

  1. שייטת 13 שלחה לקורס 13 לוחמים מוסמכים להכשרתם לקצונה, שנים מהם בעלי דרגת קצונה,
  2. ממבואות-ים הגיעו לקורס 6 בוגרים,
  3. שבעה חוגרים מחיל הים שהתנדבו לקצונה ימית.
  4. מבית הספר לקציני-ים עכו הצטרפו לקורס, בערך במחצית תקופת ההכשרה בו, 11 בוגרי מגמת סיפון ו- 9 בוגרי מגמת מכונה כך,

מדריכים - מפקד הקורס היה רס"ן חיים אילת (אלטבך), שהיה בשלבים האחרונים של שירותו ועזב כעבור חודשים ספורים. סגן מפקד הקורס, ומפקדו אחרי פרישת רס"ן אילת היה סגן רמי לונץ שקודם במהלך הקורס לדרגת סרן. לונץ [א] שימש, בתחילה כסגן מפקד הקורס, אך למעשה פיקד עליו מתחילתו עד סיומו המוצלח בשלהי שנת 1957. לונץ גם הדריך מספר מקצועות, ביניהם ניווט חופי ואסטרונומי ומטאורולוגיה. הוא עשה זאת בכישרון רב בהתחשב שלרוב החניכים היה החומר חדש לחלוטין. הידע היסודי שנרכש בזכותו של רמי לונץ שימש גם את אלו אשר בהמשך, עברו לצי הסוחר.

תחילת הקורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורס הקצינים בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף יולי 1955 התקבצו בבה"ד חיל הים החניכים המיועדים לקורס ויצאו לבה"ד 1 להשתתפות בקורס קצינים בסיסי. בבית הספר לקצינים של צה"ל היו באותה עת, בעיקר, שני קורסים. הראשון, קורס קציני חי"ר, שנמשך כשישה חודשים ובוגריו הוסמכו לקצונה. זה היה הקורס הבכיר. השני, קורס קצינים בסיסי, שבוגריו ענדו סיכות מ"מ והמשיכו את הכשרתם בקורסים חיליים או מקצועיים טרם הסמכתם לקצונה. עם הגעת החובלים למחנה 80 התברר כי הבה"ד 1 'עבר דירה' לכפר סירקין. מחנה שהיה שדה תעופה צבאי בריטי בתקופת המנדט. מפקד הבה"ד היה סא"ל ישראל טל. המחלקה שאליה צורפו צוערי חיל הים השתייכה לפלוגה בת שתי מחלקות, אחת שהתחילה זמן קצר קודם לכן הייתה מורכבת מאנשי העתודה האקדמאית שבטכניון בחיפה, ומחלקה שנייה שהורכבה מצוערי חיל הים וצוערי העתודה האקדמאית מבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, ביניהם רופאים ידועי שם לימים יבואו. ההשתלבות במחלקה אירעה במהירות והיחסים בתוכה היו של עזרה הדדית ושיתוף פעולה.

מפקד המחלקה היה סרן אברהם בר-אורין, שלמד כמה שנים בבית הספר הימי בחיפה. בר-אורין עצמו נעשה מפקד פלוגה בחטיבת גולני וזכה לעיטור העוז על לחימתו במלחמת סיני, 1956.[1] שניים מבין שלושת מפקדי הכיתות היו לוחמי שייטת 13 שכבר היו קצינים, והצטרפו בהמשך כצוערים בקורס, אלה היו אלי טפירו, לימים תמיר, ומשה מלניק, לימים פלג. המדריך השלישי היה בני שפלן, איש חיל תותחנים.
האימונים נמשכו שלושה חודשים וכללו שש סדרות אימונים בשטח, בעיקר בסינדיאנה ליד זכרון יעקב. לאלה שבאו משייטת 13 היו האימונים קלים. עובדת היותם לוחמים בעלי ניסיון מבצעי גרמה לכך שנוצר קשר טוב מעבר לרגיל עם צוות מדריכי בה"ד 1.
האימונים היו יסודיים, ולקראת סיום תקופת האימונים, לאחר התקפה עם שחר בסדרה האחרונה, זכו החובלים למחמאה ממפקד המחלקה, ”אחרי הביצוע היום, אני מוכן לצאת אתכם למלחמה ממש.”

אירועים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעד בירושלים - בשלהי שנת 1955 התפתח מצב ביטחוני מתוח, ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, החליט כי טקס הסיום של קורס קציני חי"ר שעמד להסתיים בקרוב, יהיה באצטדיון האוניברסיטה העברית בגבעת רם. ובהמשכו יתבצע מצעד של כלל משתתפי הטקס דרך הרחובות הראשיים של ירושלים. לצורך זה היה על אנשי חיל הים למסור חליפת מדים לבנים לכביסה וגיהוץ מיוחדים, אלה הוחזרו על קולבים ולא מקופלים. בנסיעה באוטובוס למקום התחלת המצעד בבנייני האומה, על מנת שלא לקמט את המדים, נשארו החובלים עומדים במעבר ולא יישובים. ההשקעה השתלמה ובעת המצעד זכו המדים הלבנים של חיל הים למירב התשואות ומחיאות הכפיים.

הקדמת סיכות מפקד המחלקה - האירוע השני התחיל מבעיה. סיום קורס בבה"ד 1 וטקס הענקת סיכות המ"מ במסדר חגיגי, תדיר בהשתתפות אישיות ביטחונית בכירה ביותר, הוא שיא המאוויים של כל צוער. מחלקת צוערי הטכניון עמדה לסיים שלושה שבועות לפני המחלקה שבה שובצו החובלים, עמד להיערך טקס בהשתתפות סגן הרמטכ"ל, אלוף חיים לסקוב. לחובלים נאמר שבגלל סמיכות הזמנים בין סיום שתי המחלקות, לא יערך טקס נוסף. החניכים התרעמו על כך ועמדו על זכותם לקבל את סיכות המ"מ במסדר חגיגי.
הנושא סוכם בפשרה: החובלים יקבלו סיכות באותו מסדר עם מחלקת הטכניון, אבל, והיה ומישהו יודח במשך שלושת השבועות הנותרים, יהיה עליו להחזיר את הסיכה. כך קיבלו החובלים את סיכות המ"מ כשבועיים קודם. מפקד המחלקה שהיה מחמיר ביותר הדיח מהקורס חמישה צוערים, לא מאנשי חיל הים, שנאלצו להיפרד מהסיכה. הקורס הסתיים בטקס צנוע ב-10 באוקטובר 1955. החניך המצטיין היה זאב ליכטנשטיין, לימים אלמוג, מש"ט 13 ומפקד חיל הים.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודים בבה"ד ח"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר האימונים בה"ד 1, התחילו הלימודים הרציניים בקורס החובלים. עוד לפני פתיחת הקורס התברר כי לחלק גדול מן החק"חים חסרה תעודת בגרות ואף השכלה תיכונית בסיסית. לכן הוכנסו לתוכנית הלימודים של הקורס גם לימודים תיכוניים. תוכנית הלימודים כללה: לימודי מתמטיקה ופיזיקה ברמה, שבמושגים של היום הייתה של 5 יחידות.

לימודי השפה האנגלית, שנעשו על ידי המדריך רס"ר שרטון, בצורה של המחזה דיון משפטי עם תובע סניגור נאשמים ושפטים. כך היה אימון מעניין ותרגול בדיבור חופשי. בשלב זה היה הקורס דומה לבי"ס תיכון, אך בתוספת אימון גופני קפדני ששמר על הכושר הפיזי של החובלים.

במחנה הבה"ד נחפרה בתחילת שנות החמשים בריכה לאימון עמודאים. החובלים משייטת 13 שכנעו את מפקד הבה"ד יהודה איגרא שעליהם להמשיך ולהתאמן בצלילות. כך זכה הבה"ד בבריכת שחייה להנאת כל המתחנכים.

בצוותי המשחתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה עת הציעה בריטניה מכירת ארבע משחתות מדגם Z, שנבנו בשלהי מלחמת העולם השנייה, שתיים לישראל ושתיים למצרים. מפקד חיל הים, האלוף שמואל טנקוס השכיל להבין שכניסת כלי שיט מתקדמים לחיל הים בעלות מי"ק ומערכת בקרת אש עם מחשב ירי לארבעת תותחי "4.5 של המשחתת תקדם את חיל הים לחיל מקצועי של ממש. הרכישה הייתה חשובה ביותר. עם כניסתן של המשחתות לשירות, הן תחלפנה את הפריגטות המיושנות, וכוח האדם המוקצה לפריגטות יעבור למשחתות. לכן לא התעקש מפקד החיל על תוספת תקני כוח אדם. אך בתקופת המעבר היה צורך לאייש את הפריגטות שהיו בשרות מבצעי. לכן באופן זמני חסרו אנשים לתפעול המשחתות הנרכשות.
מפקד החיל שמואל טנקוס החליט על השעיית כל הקורסים שהתקיימו באותה עת בבה"ד חיל הים, ופקד לשלוח את כל חניכיהם לצוותי המשחתות באנגליה. באותו זמן הייתה בתוקף הנחייתו של דוד בן-גוריון כי אנשי צבא היוצאים מחוץ לישראל חייבים לעברת את שם משפחתם. חלק מהחובלים בעלי שם משפחה לועזי נדרשו לבחור באופן מיידי שם משפחה עברי. עם השם החדש המשיכו את כל שירותם בצה"ל.

הפלגה - בחודש מרץ שנת 1956 הושעה קורס חובלים ה' וחניכיו נשלחו לאנגליה. הקורס היה בשלהי שלב ההכנה ולפני בחינות במתמטיקה פיזיקה באנגלית. החובלים קיבלו את ההודעה כהפתעה משמחת. לקראת הנסיעה יזמו דרגת כתף של החובל הכוללת רק את העוגן וכך הזדהו כפרחי קצונה לצי הבריטי בהיותם בחו"ל. הדרגה נכנסה לתוקף ונשארה לקורסי חובלים הבאים. הנסיעה לאנגליה החלה בהפלגה על א"ק (אניית קרב) ירושלים, אניית הנוסעים הישנה של חברת צים. היציאה מחיפה לוותה כשידידות של החובלים מלוות את האנייה בסירה של חברת 'העוגן'. ליל הסדר נערך בצוותא בעת ההפלגה. א"ק ירושלים הביאה את אנשי חיל הים מחיפה מרסיי בצרפת בשעות הבוקר.
טיול ונסיעה - הרכבת לפריז עמדה לצאת בשעת ערב מאוחרת מסיבות ביטחוניות, מיד עם ההגעה לנמל מרסיי הועלו אנשי חיל הים, על ארבעה אוטובוסים שהוציאו אותם מן העיר. כך זכו לטיול מהנה במחוז פרובאנס ובריביירה הצרפתית. באותו הלילה הוחזרו ישירות לתחנת הרכבת שתוביל אותם לפריז.
מפריז נמשכה הדרך ברכבת לנמל קאלה בתעלה האנגלית, משם במעבורת לפורטסמות' ושוב ברכבת ליעד הסופי. תוך כדי נסיעה רואיינו החובלים על ידי מפקדי שתי המשחתות, סא"ל יוחאי בן-נון, גיבור ישראל ומפקד אח"י יפו, וסא"ל מנחם כהן, מפקד אח"י אילת. חולקו בין שתי המשחתות ולמחרת היום הגיעו החובלים של אח"י אילת לבסיס הצי המלכותי בפלימות' והחובלים המיועדים לאח"י יפו לליברפול.

השהות באנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחובלים היה מעמד מיוחד באניות. טרם קצינים, אך כבר בוגרי בה"ד 1 נושאי סיכות מ"מ. קציני האניות קבלו את החובלים כשווים בעוד אנשי הצוות ראו בם חלק מהם. החובלים שובצו לכל התפקידים והפכו חלק אינטגרלי של הצוות. באח"י יפו היה חק"ח אלי לוי חריג. מפקדה יוחאי בן-נון קלט כי הוא בוגר בי"ס מקצועי במגמת חשמל, צורף אלי לוי לצוות החשמלאים. בעוד שרס"ן אברהם תבור, סגן המפקד, שהכיר את לוי מן הימייה בירקון בתל אביב, מינה אותו לאחראי על אימוני החתירה בסירת ההצלה של המשחתת. הלל ירקוני, שהתחיל בחיל הים כאלחוטן, צורף למחלקת הגנ"ק.

אח"י יפו התעכבה במספנה בליברפול בגלל תאונה שהייתה לה והיה צורך בתיקונים, ולכן זכו החובלים שלה גם בביקור בליברפול. בים מחוץ בנמל ליברפול נתודעו החובלים לתופעת גאות ושפל של קרוב לשמונה מטרים. מסיבה זו כל המעגנים בנמל הם בריכות סגורות. כל בריכה מחוברת לנהר המרזי באמצעות שער אטום. כלי שיט שעומד לצאת לנהר מגיע לשער, זה נפתח וכלי השיט נכנס לבריכה. השער נסגר ואז מושווה גובה פני המים בבריכת המעבר לגובה המים באותה עת בנהר, שער פנימי נפתח וכלי השיט יוצא לדרכו בנהר. בנוסף וללא קשר לכלי שיט, בעת שיא הגאות, כל 12 שעות בקרוב, נפתחים שני שערי הבריכה הגדולה והיא מתמלאת מים לגובה מרבי, ואז נסגרים שוב השערים, ויש מים לצורך המשך הפעילות.

עם סיום התיקונים עברה אח"י יפו, בפעם האחרונה, דרך שערי בריכת הנמל, יצאה לנהר המרזי, וממנו לים שבין איי בריטניה ואירלנד, בדרכה להצטרף לאח"י אילת בבסיס פלימות'. הנוהל הימי הנהוג והמחייב בין כלי שיט הוא הצדעה זה לזה על ידי הנמכת הדגל והעלאתו מחדש. הצוות הישראלי נהנה לראות אניות סוחר רבות מצדיעות לדגל חיל הים הישראלי.
בפלימות' החלו אימוני ה'התנערות' (Shakedown cruise), אימוני ההיבנות הבסיסיים של צוותי המשחתות, ירי תותחים לסוגיהם, ירי טורפדו, אימונים משותפים לשתי המשחתות, אימוני ימאות, העברת ציוד, העברת אדם ושאר התרגילים. האמונים נמשכו עד שהמדריכים הבריטים היו שבעי רצון מן הרמה שהושגה.
בחודש מאי 1956 הפליגו שתי המשחתות יחדיו לבסיס הצי המלכותי בפורטלנד (Isle of Portland). בסיס זה מתמחה באימוני היבנות עבור אוניות הצי המלכותי הבריטי. האימונים נמשכו שבועיים דחוסים ורמות הביצוע הלכו והשתפרו.

החובלים איישו את מערכת התותחים נגד המטוסים. האימונים נערכו גם בבסיס הבריטי כשמטוסי מטאור ביימו תקיפה על התותחים כולל גרירת שרוול כמטרה. בתרגילי התותחנות הפגינו החובלים זריזות ומיומנות ואף השיגו פגיעות בשרוול. המדריכים הבריטים הופתעו מהקליטה המהירה ומזריזות התרגול. החובל משה לוי שהאנגלית שלו הייתה טובה נדרש להסבר. התברר שהתרגיל כלל את טעינת המלאון המכיל 4 פגזים לפני הירי. הפגזים נמצאים בארונית פתוחה הטען מושך את המלאון מסתובב על עומדו ומורידו לכתפי המטען. הבריטים טוענים את התותח בידיים מוצלבות ואילו החובלים הצליבו ידיים כשפסו את המלאון לפני המשיכה מהארונית וכך פעולת הטעינה הייתה חלקה יותר.

בגמר האימונים הסתיימה תקופת שהיית הצוותים בבריטניה. ב-11 ביוני 1956 יצאו שתי המשחתות יחד לכיוון ישראל. ההפלגה בפיקודו של שמואל ינאי, מפקד שייטת המשחתות, על המשחתת אח"י אילת כאוניית הדגל. כשעברו המשחתות ליד איטליה הצטרף אלהן הרמטכ"ל רב-אלוף משה דיין והמשיך בהפלגה לישראל. ב-20 ביוני 1956 התקבלו המשחתות בנמל חיפה בטקס חגיגי בנוכחות ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת סיני

החובלים חזרו באוקטובר 1956 לבה"ד חיל הים למסלול לימודים, הכשרה ואימונים. אל בוגרי בה"ד 1 צורפה אנשי שייטת 13 ונבחרים מנגדי חיל הים: מיכאל ברקאי, יעקב ניצן אלכס דרורי. כשנפתח 'מבצע קדש', ושייטת 13 נזקקה ללוחמיה, הקורס פוזר והחובלים נשלחו ליחידות מהם הגיעו אל הקורס. המשחתות הראו את יכולתן בעת מבצע "קדש" כולל שביית המשחתת המצרים איבראהים אל-אוול, שהפכה ל'אח"י חיפה'. לאחר מלחמת סיני חזרו החובלים והתכנסו בבה"ד חיל הים להמשך הקורס.

בוגרי בית הספר לקציני ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזור א' של קציני ים התגייסו ביום 17 באוקטובר 1956 והתחילתו קורס קצינים בסיסי בבה"ד 1 ביום 21 באוקטובר 1956. הקורס הסתיים ביום 21 בינואר 1957 בטקס בו הוענקה למסיימים סיכת מ"מ, על מגרש המסדרים שסקר אותו הרמטכ"ל משה דיין. מיד עם סיום קורס הקצינים הצטרפו לקורס חובלים ה' שהיה בעיצומו. השייטים מבוגרי בית הספר השתלבו מיד בבה"ד חיל הים.
מפקד הקורס רמי לונץ לא שבע נחת מכך שבוגרי קציני ים צורפו באמצע הקורס. לדעתו לא הייתה להם המנטליות שכבר הוחדרה על ידו לוותיקים.[2]
בוגרי עכו כיבדו את החובלים הוותיקים. החובלים עצמם קלטו היטב את בוגרי עכו. ביום הראשון בבה"ד חיל הים בהתאם למסורת המתיחות התחזו אברהם דרור ומשה לוי למדריכים והגישו לבוגרי עכו שאלון ארוך אותו נדרשו למלא בפרטים אינטימיים. בהמשך הקורס והשירות נעשו כולם חבורה אחת. למרות הביקורת הראשונית של רמי לונץ יצאו ממחזור א' של בית הספר לקציני ים עכו לא מעט קצינים מוצלחים.

קורס קציני מכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1948–1956 התקיימו בחיל הים ארבעה קורסי חובלים לשייטים ורק קורס אחד של קציני מכונה. קורס חובלים ה' היה הקורס הראשון שבו שולבו המכונאים והשייטים לקורס אחד משולב. בין בוגרי קציני ים היו תשעה במגמת מכונה. הכשרתם לקציני מכונה בחיל הים נעשתה ככיתה נפרדת. בסיום בה"ד 1 הועברו המכונאים לבית הספר הטכני של חיל האוויר בו, במשך חודש ימים קבלו הכשרה במנועי ספינות הטורפדו.
לאחר כחודש הועברו המכונאים לבה"ד חיל הים ושוכנו בצריפים נפרדים ממגורי השייטים. הם היו חלק מקורס החובלים ה' אך התנהלו בנפרד. בבית הספר לקציני ים למדו את התאוריות של פעולת המנועים השונים, תרמודינמיקה ועוד. בקורס קציני מכונה התמקדו בהכרת הדוודים, הטורבינות ומערכות העזר של המשחתות, שנקלטו בחיל הים. בסיום הקורס קבלו הסמכה של מתמחה קצין משמרת מכונה במשחתת.[3] המדריכים היו מפקד מגמת הנדסה בבה"ד חיל הים רס"ן יוסף יקיר. במחצית שנת 1957 סיימו המכונאים את הלימודים התיאורטים ושובצו לשייטת המשחתות כמתמחים לקציני משמרת מכונה ובמשחתת קיבלו כל אחד בנפרד הסמכה לקצין משמרת. חזרו לבה"ד בשבוע האחרון לקראת סיום משותף עם השייטים ב-7 בדצמבר 1957.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלגה לפיראוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת סיני הפך חיל הים הישראלי, לחיל משמעותי יותר ולכוח ימי של ממש. בסדר הכוחות שלו כלי שיט בעלי מערכות מי"ק, מערכות תותחים שיורים לטווחי 20 ק"מ טורפדו וציוד נגד צוללות. תוכנית הקורס כללה הפלגת ביניים שנערכה בחודש מאי 1957 על המשחתת אח"י יפו לנמל פיראוס שביוון.[4]

מצעד הניצחון ביום העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקורס השתתף במצעד יום העצמאות 1957 שנערך בתל אביב וציין את הניצחון במלחמת סיני. החובלים השקיעו זמן רב בתרגילי סדר ובהכנות על חשבון הלימודים.

הפלגת סיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת נובמבר שנת 1957 נערכה הפלגת סיכום לנמל טולון בצרפת. ההפלגה תוכננה להתבצע עם שתי המשחתות: אח"י אילת ואח"י יפו וכך יצאה ההפלגה לדרך. אך נוצר מצב ביטחוני שחייב את נוכחות חיל הים בישראל. המשחתות שהו ימים ארוכים ליד חופי ישראל. עד שפיקוד חיל הים קיבל החלטה שאח"י יפו תישאר בקרבת החוף ורק משחתת אחת, אח"י אילת, תפליג לצרפת. כל החובלים שהיו באח"י יפו עברו לאח"י אילת וכך יצאו לדרך.
מגורי צוות המשחתת לא התאימו לקליטת מספר אנשים כה גדול. החובלים ישנו בצפיפות שהזכירה את אוניות המעפילים. בים התאמנו החובלים בעיקר בניווט אסטרונומי. זה היה המקצוע שמפקד הקורס רמי לונץ שם עליו דגש.

בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טולון היה בסיס הצי הצרפתי בו חיל הים ביקר לעיתים קרובות, ובמיוחד שייטת 13, התארחו החובלים אצל אנשי הצי במקום, התקיימו אימונים מעטים ומסיבות אירוח הדדי. החובלים יצאו לטיולים פרטיים אל הריביירה הצרפתית למונטה קרלו ומקומות אחרים. הביקור משך תשומת לב ופורסם בעיתון צרפתי מקומי.[5]

ביקור בניס – לפי בקשתו של מנהל מפעל הבונדס באירופה, איתן שפיר, ידידו האישי של מפקד שייטת המשחתות אל"ם צבי קינן. נכנסה אח"י אילת לביקור לא מתוכנן בנמל ניס.[6] עם עגינת המשחתת הזמין מנחם כהן את אנשי הקהילה היהודית לבקר. אנשי הקהילה באו בהמוניהם חרף הגשם שירד, נהנו לעלות על כלי שיט מלחמתי של ישראל, והדביקו בהתרגשותם את הצוות.
מפקד השייטת עצמו הגיע גם הוא ולאחר הביקור באנייה נערכה קבלת פנים לצוותי המשחתת על ידי הקהילה בחוף. כולל היכרות עם בנות הקהילה שעטו על ההזדמנות להכיר חתנים פוטנציאלים.

באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניס הפליגה אח"י אילת לנמל ליבורנו בצפון מערב איטליה. מקום בו שוכן בית הספר לקציני הצי האיטלקי. החובלים ביקרו באקדמיה הימית Accademia Navale di Livorno. נפגשו עם הצוערים האיטלקיים שקיבלו אותם בסבר פנים יפות. החובלים התרשמו מההבדל בין התנאים בישראל ובאיטליה. החל במדים וכלה באמצעי לימוד. הצוערים האיטלקים קיבלו את פניהם במדי שרד Monkey jackets, מגוהצים למשעי. בעוד שהמדים הישראליים, בגלל הצפיפות הרבה ששררה באנייה, לא תמיד היו מגוהצים.
החובלים ביקרו במגורים המסודרים והנוחים. כיתות הלימוד המרווחות של האקדמיה היו מצוידות בכל אמצעי הלימוד. בעוד שהחובלים עמדו בתור לקבל סקסטנט על מנת להתאמן בתצפית לשמש. באקדמיה בליבורנו היה פלנטריום לייצג את מערכת הכוכבים. הביקור הסתיים במסיבת קוקטייל יחד עם הכיתה העליונה של האקדמיה האיטלקית.

סיום הקורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת החזרה מן ההפלגה לחיפה נקראו שוב אנשי שייטת 13 ליחידתם. סיום הקורס הושעה, והטקס התקיים ביום 7 בדצמבר 1957. בבה"ד חיל הים. את המסדר קיבל מפקד חיל הים, האלוף שמואל טנקוס. חניך מצטיין של מגמת השייט היה סג"ם אלי לוי, במגמת מכונה הצטיין סג"ם פנחס (פיני) מרכס בוגר בית הספר לקציני ים עכו.

תמונת מחזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד למקובל בצה"ל, למסיימי מחזור ה' לא נערכה תמונה רשמית. לבוגרי בית הספר לקציני ים עכו יש את תמונת המחזור של בית הספר המציינת את קורס החובלים כשנתם החמישית בו. הבוגרים האחרים נאלצים להסתפק בתמונת המחלקה בבית הספר לקצינים, בה"ד 1.

מסיבות סיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערב אחרי טקס הסיום נערכה מסיבה, שסימנה את תחילת מסורת מסיבות בוגרי הקורס לשנים הבאות.
מסורת הקורס נשמרה בצורה שכל 10 שנים קוימה מסיבה מושקעת. במלאת 30 שנה קויימה המסיבה בכפר האמנים עין הוד.
במלאת 50 שנה קוימה המסיבה בבסיס חיפה ומפקד חיל הים אלי מרום היה אורח הכבוד.
במלאת 60 שנים מסיום הקורס בתאריך המדויק של 7 בדצמבר 2017, קוימה מסיבה במוזיאון ההעפלה וחיל הים ואורח הכבוד היה מפקד בסיס חיפה תא"ל גיל אגינסקי.

הישגי הבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיבות שאינן קשורות במישרין לקורס ה', נוצר בחיל הים מצב בו יכלו בוגרי הקורס להתקדם במהירות. בוגרי הקורס השתתפו בפעילות ותרמו להתקדמות החיל. לזכותם ניצחונות בקרבות ימיים ובניית דור כלי שיט חדש. קיימים קורסים מעטים בצה"ל שהוציאו מספר כה גדול של מפקדים בדרגות הבכירות והבכירות ביותר. חלק מהבוגרים שעברו לשרת בצי הסוחר הישראלי הגיעו לעמדות רבי חובלים ומכונאים ראשיים.

בוגרי קורס חובלים ה' הגיעו לרמה גבוהה של הישג אישי:
בשירות צה"ל

בצי הסוחר הישראלי

נוספים: אריה גבע - רס"ן והמייסד של המגזין והאתר "PORT2PORT" לספנות תובלה ושרשרת אספקה, איתן וכהולדר - קצין מכונה בצי הסוחר ופרופסור בטכניון, אבינועם בן חורין - קצין בצי הסוחר ואיש עסקים.

קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קורס חובלים ה' בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רמי לונץ היה בוגר האקדמיה הימית הצרפתית (École Navale) ב- Lanvéoc בקרבה ודרומית לברסט (Brest).
  2. ^ החובל אלי לוי ראשון מימין, קצין החשמל אדם ענב שלישי מימין
  3. ^ מימין לשמאל: אלכס דרורי, אברהם לביא, צבי גבעתי, זאב אלמוג, הלל ירקוני משה דיין, גיל שפירא, ואלי תמיר. התמונה צולמה במצלמה של גיל שפירא אשר שלח את הצילום גם ללשכת הרמטכ"ל.
  4. ^ שלושת אנשי המחזור מול דיין הם:הרחוק יותר אלחנן התרסי, במרכז יורם בר-ים והקרוב יותר רהב (בוסידן) אברהם.
  5. ^ צילום בנמל חיפה דקות מספר לפני שהמתנדבים לצוללות קציני המכונה: בבגדים אזרחיים, יורם בר-ים משמאל ואלחנן התרסי במרכז עולים לאוניית הנוסעים 'ארצה'.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיטור העוז לסרן אברהם בר-אורין באתר הגבורה
  2. ^ הכתוב בספרו רמי לונץ, סבא רמי "זכרונות לנכדים ולנינים", עורכת נעמה שלו-בן דוד, אפריל 2009. עמ' 46.
  3. ^ אקה התרסי קורס קציני מכונה בחובלים ה' באתר משמר המורשת הימית.
  4. ^ משחתת חיל הים בפיראוס כתבה בעיתון על המשמר 3 ביוני 1957.
  5. ^ צבי קינן, במבט לאחור – סיפור אישי, גבעול, 2005, ע' 224.
  6. ^ צבי קינן במבט לאחור ע' 203.