קולין קמפבל קופר
 | |
| לידה |
8 במרץ 1856 פילדלפיה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
6 בנובמבר 1937 (בגיל 81) סנטה ברברה, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| זרם באמנות |
אימפרסיוניזם אמריקאי |
| יצירות ידועות |
השדרה החמישית, ניו-יורק |
| בן או בת זוג |
אמה למפרט קופר (?–1920) |
  | |
קולין קמפבל קופר (באנגלית: Colin Campbell Cooper; 8 במרץ 1856 – 6 בנובמבר 1937) היה צייר אימפרסיוניסטי אמריקאי, שנודע בזכות ציורי האדריכלות שלו, במיוחד של גורדי שחקים בניו יורק, פילדלפיה ושיקגו. הוא סייר בעולם וצייר באסיה ואירופה: נופים טבעיים, דיוקנאות, פרחים ועיצוב פנים. בנוסף להיותו צייר, הוא היה גם מחנך וסופר. אשתו הראשונה, אמה למפרט קופר, הייתה גם ציירת חשובה.[1]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולין קמפבל קופר, (ג'וניור), נולד בפילדלפיה, פנסילבניה ב־8 במרץ 1856 למשפחה אמידה ממוצא אנגלי-אירי. היו לו ארבעה אחים גדולים יותר וארבעה צעירים ממנו. אמו, אמילי ויליאמס קופר, שאביה היגר לארצות הברית מאנגליה, הייתה ציירת חובבת בצבעי מים.[2] אביו, ד"ר קולין קמפבל קופר, שסבו הגיעה מאירלנד, היה מנתח ועורך דין עם הערכה רבה לאומנויות.
קולין הצעיר קיבל השראה מהאמנות שגילה כשנכח בתערוכת פילדלפיה בשנת 1876. שני הוריו תמכו מאוד בשאיפותיו, ועודדו אותו להפוך לאמן.
בשנת 1879, קופר נרשם לאקדמיה לאמנויות יפות בפילדלפיה, ולמד אמנות אצל הצייר הריאליסטי תומאס אקינס במשך שלוש שנים.
בשנת 1886 יצא למסע הראשון מתוך הרבים שערך לארצות זרות. הוא ביקור בהולנד, בלגיה ובריטני. לאחר מכן המשיך ללמוד אמנות באקדמיה ז'וליאן בפריז בין השנים 1886–1890, עם הנרי לוסיין דוקט, ויליאם-אדולף בולו, ויולי ג'וזף לפבר. הוא גם למד באקדמיה דלקלה ואקדמיה ויטי. עבודותיו מתקופה זו כללו בעיקר נופים שצוירו בסגנון של ברביזון.
הוא טייל רבות במהלך חייו, רשם וצייר סצינות של אירופה, אסיה וארצות הברית בצבעי מים ושמנים.[3]
חיים ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פילדלפיה וניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שובו לפילדלפיה, לימד קופר שיעורי צבעי מים וציור אדריכלי במכון דרקסל לאמנות, מדע ותעשייה (כעת אוניברסיטת דרקסל) בין השנים 1895 עד 1898. רבים מציוריו של קופר נהרסו בשריפה בשנת 1896 בגלריית הזלטיין בפילדלפיה. כתוצאה מכך, מעט יחסית מהעבודה המוקדמת שלו שרד.
בזמן ששהה בדרקסל, בילה את הקיץ שלו בהולנד, בעיקר במושבת האמנים לארן בצפון הולנד ובדורדכטכט בדרום הולנד. בין שאר האמנים בדורדרכט באותו הזמן הייתה הציירת הנודעת אמה למפרט (1855–1920) מרוצ'סטר, ניו יורק. היא וקופר נפגשו, ונישאו עד מהרה, ברוצ'סטר ב־9 ביוני 1897.
בשנת 1898 הם חזרו לאירופה לכמה שנים. במהלך תקופה זו, כאשר קופר צייר ציורים ארכיטקטוניים, הוא פיתח את הסגנון האימפרסיוניסטי בו השתמש בשארית הקריירה האמנותית שלו.
קופר ואשתו הציגו יחד בכמה תערוכות, כולל תערוכה במאי 1902 במועדון האמנות בפילדלפיה ובשנת 1915 בגלריה לאמנות ברוצ'סטר.
הם עברו בשנת 1904 לעיר ניו יורק, שם הוא נשאר עד שנת 1921. כאן המשיך בעבודה, אותה החל כשנתיים קודם לכן בפילדלפיה - ציורי גורדי השחקים המפורסמים שלו. הציור "רחוב ברוד, ניו-יורק" זכה להצלחה ופרסם אותו 1902. הוא ציין כי "אחת הנקודות שמרגשות אותי בנוגע לציור במעלה רחוב ברוד הוא הניגוד הדרמטי בין הבניינים מהסוג הישן והנמוך ... לבין גורדי השחקים הגדולים. התמונות שלי בנויות על ניגודים אלה."
בשנת 1911, הניו יורק טיימס, מציין את קופר כאמן שהצליח לצייר מבנים מודרניים ומתנשאים על בד, וטען שהוא "אמן גורדי השחקים הטוב ביותר באמריקה". במאמר בשנה שלאחר מכן כתבו מבקרי העיתון, שקופר הוא "אחת הדמויות המעניינות ביותר באמנות האמריקאית", וחזרו על כך ש"בתחום המסוים שלו אין לו מתחרים". בנוסף לעיר ניו יורק, ציוריו מתארים לעיתים קרובות גורדי שחקים בפילדלפיה ושיקגו.
הציור של קופר "השדרה החמישית, ניו יורק" נרכש על ידי ממשלת צרפת למוזיאון דו לוקסמבורג. כבוד כזה היה נדיר למדי עבור אמן אמריקני. המבקרים באותה תקופה ועד היום השוו לעיתים קרובות את יצירותיהם של קופר וצ'יילד האסאם.[4] קופר אולי נמנע בכוונה מנושאים מסוימים כדי לבדל את עצמו מהאסאם. האסאם, שלא כמו קופר, לא התרכז בבניינים הגבוהים באזור העיר שלו.
קופר היה צייר מיומן בצבעי מים כמו בצבעי שמן. לעיתים קרובות הוא היה יוצר ציור קטן בצבעי מים לפני שצייר יצירה גדולה יותר על אותו נושא בשמן. אבל צבעי המים הקטנים יותר לא היו רישומים בלבד לשימושו. היו אלה יצירות גמורות שהציג, לפעמים שנים קודם שהציג את ציורי השמן הגדולים המקבילים שהפיק בסופו של דבר. קופר נבחר לחבר באקדמיה הלאומית לעיצוב בשנת 1912.
הוא ואשתו עלו על הספינה "קרפטיה" במהלך משימת החילוץ שלה את הניצולים מטיטניק ב־15 באפריל 1912. הוא סייע במאמץ ובמהלך פעולת החילוץ ויצר מספר ציורים המתעדים את האירועים.[5] הם ויתרו על תא הנוסעים שלהם, כך שלחלק מהניצולים היו מקומות לינה.[6]
קופר הציג בתערוכה הבינלאומית של פנמה-פסיפיק בסן פרנסיסקו משנת 1915, וזכה במדליית הזהב לציור שמן ובמדליית הכסף לצבעי מים. כשהיה שם, הוא יצר סדרת ציורים המתארים את מבני התערוכה, כולל ארמון האמנות. הוא השתתף גם בתערוכת פנמה – קליפורניה בסן דייגו בשנת 1916. הם בילו את חורף 1915 בלוס אנג'לס. השהייה בדרום קליפורניה הייתה ללא ספק גורם מפתח בהחלטתו המאוחרת של קופר לעבור לשם לצמיתות.
אשתו אמה נפטרה משחפת ב־30 ביולי 1920.[7]
סנטה ברברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מות אשתו עבר קופר לסנטה ברברה בקליפורניה בינואר 1921. סנטה ברברה הפכה הבסיס הביתי שלו עד סוף ימיו. הוא בילה שנתיים בצפון אירופה ובתוניסיה, והתמנה לדיקן הציור בבית הספר לאמנויות הקהילה של סנטה ברברה. קופר אמר על סביבתו החדשה: "אני מוצא את סנטה ברברה תורמת לסוג הדברים שצייר חושק בהם - אקלים, פרחים, הרים, נופי ים וכו'". עם זאת הוא לא נטש את אותו "היקום האמנותי של אמריקה " - ניו יורק, כשהוא המשיך להחזיק שם סטודיו במשך עשר שנים לאחר המעבר שלו לקליפורניה.
אולי מושפע מאהבתו הגדולה של אביו לספרות, הוא החל לכתוב מחזות וספרים. מחזותיו מצאו את דרכם בשנות העשרים והשלושים לחברות תיאטרון במקומות כמו פסדינה, רדלנדס וסנטה פה, והופקו גם להצגות בתיאטרון שהקים בסנטה ברברה. בנוסף למחזות, הוא כתב גם רומנים, ספרים מאוירים ואוטוביוגרפיה שכותרתה "בימים עברו".[8]
באפריל 1927 נישא לאשתו השנייה, מארי הנרייט פרייזה, באריזונה.
קופר המשיך לנסוע, ולצייר עד שנמנע ממנו לעשות זאת עקב בעיות ראייה בשנותיו האחרונות.
הוא נפטר בסנטה ברברה ב־6 בנובמבר 1937, בגיל 81.
בשנת 1938 גלריה לאמנות בסנטה ברברה הוקירה את מורשתו של קופר באמצעות הצגת תערוכת זיכרון ליצירתו.
חודשים ספורים לפני מותו, יזם קופר את המהלך להפוך את בניין הדואר הנטוש למוזיאון לאמנות.[9]
ארבע שנים לאחר מותו, נחנך במקום מוזיאון סנטה ברברה לאמנות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Colin Cambell Cooper Biography |National Museum of Wildlife Art Jackson Hole, Wyoming, web.archive.org, 2010-12-22
- ^ "Exhibition & Museum Resources Guide – East Coast/West Coast and Beyond: Colin Campbell Cooper, American Impressionist"
- ^ "Colin Campbell Cooper (1856–1937)" (ארכיון)
- ^ William H. Gerdts, Deborah Epstein Solon, Colin Campbell Cooper (Jr.), East Coast/West Coast and Beyond: Colin Campbell Cooper, American Impressionist, Hudson Hills Press, 2006, ISBN 978-1-55595-269-3. (באנגלית)
- ^ "Colin Campbell Cooper: California & New York Impressionist; Noted Orientalist" (ארכיון)
- ^ "Rome Aids Titanic Fund"
- ^ Emma Lampert Cooper Papers | RBSCP, rbscp.lib.rochester.edu
- ^ Colin Campbell Cooper (1856-1937), www.sternfinearts.com
- ^ "Lasting Impressions: Colin Campbell Cooper" (ארכיון)