קווי הגנת המים של הולנד מייצגים מערכת הגנה באורך של יותר מ-200 ק"מ, לאורך גבולות לב האזור הכלכלי והאדמיניסטרטיסי של הולנד. המערכת שנבנתה בין 1815 ו-1840 כוללת מערכת של מבצרים, סכרים, תעלות, מעליות להשוואת גובה המים, תחנות שאיבה ומשטחי הצפה, שנועדו להגן על הולנד באמצעות מדיניות של הצפת שטחים זמנית. המערכת התפתחה הודות לידע המיוחד בהנדסה הידראולית לצורכי הגנה, ותוחזקה והופעלה על ידי תושבי הולנד מאז המאה ה-16.