קהילת יהודי סטרי

קהילת יהודי סטרי

תמונה של פנים בית הכנסת המרכזי של הקהילה שנחרב בשואה. תמונה צולמה ביוני 1994
אוכלוסייה
יהודים
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
מחוז לבוב
דת
יהדות

קהילת יהודי סְטְרִי הייתה קהילה יהודית ששכנה בעיר סטרי שבמחוז לבוב, למרגלות הרי הקרפטים. קהילה זו נכחדה בשואה.

סְטְרִי (באוקראינית: Стрий, בפולנית: Stryj) היא עיר על הגדה המערבית של נהר סטרי, במחוז לבוב שבמערב אוקראינה, למרגלות הרי הקרפטים. סטרי היא המרכז המנהלי של אזור סטריסקי, ומשמשת כיחידה מנהלית נפרדת בתוך מחוז לבוב. אוכלוסיית העיר מונה כיום כ-71,000 נפש.

תולדות הקהילה

ראשית הקהילה

בתחילת המאה ה-16 יהודים החלו להתיישב בעיר סטרי. מכיוון שלא היתה זכות ליהודים להתיישב בעיר למעט אישורים חריגים, כמות התושבים היהודים בעיר הייתה נמוכה ורובם החזיקו באישור מיוחד. רק כמאה שנים מאוחר יותר, בשנת 1576 ניתן ליהודים אישור רשמי להתגורר בעיר על אף התנגדותם של התושבים. בשנת 1677 הוקם בה בית הכנסת הראשון.

הגעת היהודים לעיר עוררה התנגדות של התושבים, כי הם לא רצו שהיהודים שיתיישבו בעיר יעבדו שם במקצועות כמו יצור יי"ש והפעלת בית מזיגה. בכל פעם שהתחולל מאבק בעיר על זכויותיהם של היהודים, הם קיבלו את תמיכתם של מלכי פולין לדורותיהם, שראו ערך כלכלי בפעילות המסחרית של היהודים בעיר. לדוגמה, החל משנת 1692 היהודים פעלו לכך שיום השוק יזוז משבת לשישי, עד שבשנת 1696 קבע המלך שיום השוק יועבר משבת לשישי למרות התנגדותם של התושבים לשינוי יום השוק.

בשנת 1766 ניתנו ליהודים כל הפריבילגיות במלואן. מהלך זה סיים הלכה למעשה את המאבקים על זכויותיהם של היהודים.

תצלום מהמאה ה-19 של רחוב המסחר המרכזי של היהודים

התפתחות הקהילה – תחת השלטון האוסטרו-הונגרי

ערך מורחב – האימפריה האוסטרו-הונגרית

בשנת 1772 במסגרת חלוקת פולין, האימפריה אוסטרו-הונגרית השתלטה על השטח בו הייתה העיר סטרי. בתחילת הכיבוש מעמד הקהילה נפגע מאוד עקב איבוד האוטונומיה והפריבילגיות והאיסור על הפעלת בתי מזיגה. אך עם תחילת המאה ה-19 הקהילה הצליחה להשתקם: אומנם עדיין היו רובם עניים מרודים שהתפרנסו ממסחר וממלאכות שונות, אך הקהילה התחזקה. לקראת סוף המאה כבר היו בעיירה רופאים, עורכי-דין ובנקאים יהודים; כמו גם בעלי מפעלים יהודים וגם סוחרים שהצליחו להשיג פרנסה נאה בזכות שיפור מסילות הרכבת באזור והתפתחות המסחר.

בזמן השלטון אוסטרו-הונגרי סטרי שימשה כבירת המחוז, הדבר הביא להתפתחות התרבות היהודית שם.

בשנת 1874 נבחר לראשות עיריית סטרי ד"ר דוד פרוכטמן, יהודי ליברל שנמנה על תומכי התנועה הלאומית הפולנית. פרוכטמן גם נבחר כנציג האזור לסנאט של גליציה, משרה שהחזיק בה עד לשנת 1909, והוא זכה לאהדה גדולה של יהודים ונוצרים כאחד. באותה תקופה החלו לפעול בסטרי זרמים פוליטיים-יהודיים רבים: תנועות ציוניות, סוציאליסטיות וגם "אגודת ישראל" החרדית.

מלחמת העולם הראשונה

ערך מורחב – מלחמת העולם הראשונה

באגוסט 1914, כחודש לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה כבש צבא האימפריה הרוסית את העיר. בימים שלפני הכיבוש חלק גדול מיהודי העיר ברחו לאוסטרו-הונגריה בגלל הפחד מהקוזאקים ששירתו בצבא הרוסי, ואכן בימים הראשונים לאחר הכיבוש היו מעשי ביזה ואונס בעיר. לאחר מכן, חזרו החיים לסדרם בכל תקופת השלטון הרוסי.

ב-1915 אוסטרו-הונגריה כבשה מחדש את העיר והשליטה בה סדר עד סוף 1917, אז התחילו מהומות ענק בגלל מחסור במזון. במהלך המהומות התרחשו מעשי שוד וגנבה והשלטון האוסטרו-הונגרי המתפרק לא היה מסוגל להשליט סדר. לכן הקימו היהודים מיליציה של יוצאי הצבא האוסטרו-הונגרי ששמרה על הקהילה.

בין מלחמות העולם

בתום מלחמת העולם הראשונה, פרצה מלחמה בין פולין ואוקראינה על השטחים של מזרח גאליציה, בהם נכלל סטרי. יהודי העיירה הכריזו על ניטראליות, וסייעו בהיבט הכלכלי לפקידים פולנים שפוטרו מעבודתם. לאחר שהעיירה חזרה להיות תחת שלטון פולני, זכו יהודי העיירה ליחס טוב מהשלטונות, כתוצאה מהסיוע הכלכלי שהגישו לפקידים המפוטרים.

בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים חיו בסטרי כ-11,000 יהודים – כשליש מתושביה. הם עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה ומצבם הכלכלי היה קשה מאוד. הקהילה הפעילה בית חולים ובית יתומים וכן אגודות סעד שונות.

מוסדות הקהילה

בתחילת המאה ה-19 נפתח בסטרי בית-ספר יהודי חילוני מייסודו של בנימין הומברג. יהודי העיירה התנגדו מאוד לתנועת ההשכלה החילונית, ראו בבית-הספר איום, ושמחו מאוד כאשר הוא נסגר. כאשר בסוף המאה ה-19 נפתחו בעיירה שני בתי-ספר חילוניים, הם זכו לתמיכה נרחבת יותר וילדים יהודים רבים הלכו ללמוד בהם.

הפעילות החינוכית בקרב הקהילה היהודית בסטרי הגיעה לשיאה בשנות העשרים והשלושים, נפתחו בתי-ספר רבים וכמעט כל תנועות הנוער היהודיות, החל מהחרדיות ועד לציוניות, פעלו בעיירה. באותם שנים פעלו בעיר שמונה בתי כנסת גדולים והוקמו: קופת חולים יהודית, איגודים מקצועיים יהודים, אגודת הספורט "כח", ויצ"ו, אגודות סטודנטים יהודיות וספרייה יהודית שהופעלה על-ידי "פועלי ציון".

רבני הקהילה

• ר' אריה לייב הכהן הלר – (ה'תק"ה, 1745 – י"ט בטבת ה'תקע"ג, 22 בדצמבר 1812), היה רב, פוסק וראש ישיבה. התפרסם בעיקר בספרו הידוע קצות החושן, שהפך לספר יסוד הן בעולם לימוד ההלכה ופסיקתה והן בעולם הישיבות, כספר למדני. מכונה גם ה"קצות החושן" או בקיצור "הקצות", ה"אבני מילואים" וה"שב שמעתתא", על שם ספריו.
• ר' יעקב לורברבוים (ה'תק"ל, 1770 - כ"ה באייר ה'תקצ"ב, 25 במאי 1832) – רב ופוסק הלכה. הוא בין הבולטים בין האחרונים, וספריו נלמדים הן במסגרת לימוד עיוני ישיבתי והן במסגרת לימודי ופסיקת הלכה. מכונה "הגאון מליסא" או "הרב מליסא" וכן "הנתיבות" וה"חות דעת" על שם ספריו "נתיבות המשפט" על חושן משפט ו"חות דעת" על ה"יורה דעה" שבשולחן ערוך.
• ר' אשר ענזיל צוזמיר (לערך ה'תק"נ, 1790 – ה'תרי"ח, 1858) – שימש כרב העיר ארבעים שנה. תלמידו המובהק של ר' אריה לייב הלר, ערך והוציא את ה"אבני מילואים" לאחר מות רבו. מחבר "שו"ת מהריא"ז ענזיל".
• ר' מרדכי זיסקינד סג"ל לנדא (לערך ה'תקמ"ה – ה'תרט"ו) – תלמידם של ר' אורי (ה"שרף") מסטרליסק, ר' יעקב משולם אורנשטיין (ה"ישועות יעקב") ור' יעקב לורברבוים. לאחר שכיהן כרב בסטניסלב, שימש כראב"ד סטרי תחת ר' אשר ענזיל, ומיתן את התנגדותו של ר' אשר ענזיל לחסידות.
• ר' אליהו מאיר הכהן רוזנבלום
• ר' אריה לייביש הורוביץ
• ר' שלום הכהן יוללס
• ר' שרגא פייבל הרץ

גורל יהודי הקהילה בשואה

כיבוש האזור והשפעותיו על הקהילה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 נכבשה העיר על ידי הוורמאכט, אך כיבוש זה החזיק מעמד פחות משבוע, ובתחילת אוקטובר, לאחר שהושלמו תיקוני הגבולות בין גרמניה לברית המועצות, נכנס לעיירה הצבא האדום. במהלך הכיבוש הסובייטי בוצעו מעצרים רבים של פעילים פוליטיים יהודים ונוצרים, בעיקר פעילי "הבונד" הסוציאליסטים. השלטונות הלאימו מפעלים שהיו בבעלות יהודית ופירקו את רשת החינוך היהודית.^{[דרושה הבהרה]}

ב-2 ביולי 1941, במסגרת מבצע ברברוסה, כבשו הגרמנים את העיר בשנית, וזמן קצר לאחר מכן ערכו אוקראינים ופולנים מקומיים פוגרום ביהודי היישוב, בו נרצחו כ-300 איש. בהמשך הוטלו על יהודי העיר גזירות שונות, ובהן הגבלות תנועה, חובת ענידת סרט זרוע וגיוס לעבודות כפייה, חלקן במחנות עבודה.

הקמת הגטו

ב-16 בספטמבר 1941 נערכה בעיר אקציה, בה נלקחו מבתיהם בין 800 ל-1,000 יהודים, ולאחר התעללות בת שלושה ימים הם נרצחו בידי שוטרים גרמנים ואוקראינים ביער סמוך. לאחר מכן, רוכזו כ-10,000 יהודי העיר הנותרים בצפיפות רבה בגטו שהוקם בה. לגטו זו הועברו גם יהודים מוליקה טוריה.

ב-3 בספטמבר 1942 החלה בגטו שבעיר אקציה בת שלושה ימים, בה שולחו כ-3,000 יהודים בקרונות משא דחוסים למחנה ההשמדה בלז'ץ, יחד עם כ-2,000 מיהודי סקולה. כ-500 עד 600 יהודים נרצחו בשעת האקציה.

במחצית השנייה של ספטמבר 1942 הועברו לגטו סטרי כ-1,700 יהודים נוספים מיישובי הסביבה, וב-22 באוקטובר 1942 נערכה בו אקציה נוספת, ברוטאלית במיוחד, בה הציתו הגרמנים בתים על יושביהם והציפו מרתפים במים. כ-2,300 יהודים נרצחו באקציה זו. כמה מאות נרצחו במקום, והיתר שולחו לבלז'ץ. לאחר מכן, הובאו לגטו שבעיר כ-700 יהודים נוספים, שטחו צומצם, והתפרצו בו מגפות.

ב-15 בנובמבר 1942 בוצעה בגטו שבעיר אקציה נוספת, בה גורשו כ-1,500 יהודים לינובסקה ולבלז'ץ. ניסיונות של כמה מיושבי הגטו להימלט ממנו עלו בתוהו, לאחר שנתפסו ונרצחו.

השמדת הקהילה

ב-28 בפברואר 1943 החלה בגטו שבעיר אקציה נוספת, בת 3 ימים, בה נרצחו כ-1,000 יהודים, תוך ירי ביהודים שניסו להימלט. ב-22 במאי 1943 ביצעו שוטרים גרמנים ואוקראינים אקציית חיסול בגטו, בה נכלאו כ-1,000 יהודים במבנה בית הכנסת הגדול בעיר, הוחזקו בו מספר ימים ללא מזון ושתייה, ומשם נלקחו לבית העלמין היהודי המקומי, ונרצחו בו. ב-3 ביוני 1943 ערכו הגרמנים מצוד אחר יהודים מסתתרים בחורבות הגטו, תוך שריפת בתים, הצפת מרתפים ופיצוץ בונקרים. ביולי ובאוגוסט 1943 נרצחו גם היהודים שנותרו במחנות העבודה שבסביבת סטרי.

מכ-11,000 יהודי סטרי שרדו את השואה עשרות בודדות.

הנצחת הקהילה

יוצאי הקהילה בישראל בשיתוף יוצאי הקהילה בארצות הברית הקימו עוד בשנת 1944 ארגון הנצחה לקהילה "ארגון יוצאי סטרי בישראל" במטרה להנציח את הקהילה ולאגד את יוצאיה שבישראל. בשנת 1962 הוציא הארגון את הספר: "ספר סטרי" שמספר על תולדות הקהילה.

קיימות שתי מצבות לזכר הקהילה: אחת בבית העלמין קרית שאול, השניה במרתף השואה.

לקריאה נוספת

• שמעון רוזנברג ואביגדור רוטפלד, עריכה: נתן קודיש, ספר סטרי, תל אביב, ארגון יוצאי סטרי בישראל, 1962

קישורים חיצוניים

• סטרי (Stryj), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"