קהילת יהודי יאסין

**קהילת יהודי יאסין**
	בית הכנסת הישן ביאסין.
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
	אוקראינה;
שפות
	רוסית, אוקראינית, הונגרית

קהילת יהודי יאסין שבאוקראינה הייתה קהילה יהודית שעברו דרכה יהודים רבים מגליציה לגבולות אוסטרו הונגריה אך השתקעו בה מעט יהודים.

העיירה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאסין (ברותנית Jasina, בהונגרית Körösmezo, בסלובקית ובצ'כית Jasiňa, ברוסית Yasinya, ביידיש יאסין) נמצאת ליד הגבול עם גליציה בנפת ראחוב במחוז זקרפטיה. תחנת הרכבת המשמשת אותה היא יאסין - רחיב - ביטשקוב, ושימשה נקודת מוצא להגעה לאזורים שונים במזרח אירופה. בתוכה זורם נהר הטיסה השחורה ובמרכזה נשפך אליו נהר לזשצ'ינה. ב-2022 אוכלוסייתה הייתה כ-8,600 תושבים ולא נותרו בה יהודים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים התיישבו ביאסין במחצית הראשונה של המאה ה-18.^[1] במפקד האוכלוסין הראשון שנערך בשנת 1728 נרשמו ביאסין שני יהודים רווקים.^[2] במפקדים הבאים ב-1746 ו-1768 לא נמצאו יהודים ביאסין. במפקד בשנת 1830 שממצאיו לא פורסמו אך צילום בכתב יד נמצא בספריה הלאומית בבודפשט והעתק מצולם נמצא באוסף מאהלר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב רשומים שלושה בתי אב יהודיים שכללו 21 נפשות, ראשי המשפחות היו לייב רוזנטאל שמשפחתו מנתה שבע נפשות ובכללן משרת ומשרתת,^[3] ירחמיאל רוזנטאל שמשפחתו מנתה 8 נפשות ובכללן משרתת^[4] והערש רוזנטאל שמשפחתו כללה שש נפשות כולל משרתת.^[5] היו אלה אב ושני בניו ומשפחותיהם האמידות. משפחת רוזנטאל הוותה את גרעינה של הקהילה היהודית ביאסין והשם רוזנטאל מסתעף ביאסין בכל הדורות גם לאחר מלחמת העולם השנייה^[2]. בשנת-1833 מנתה הקהילה היהודית 786 איש שהיו 12% מאוכלוסיית יאסין. יהודים אחרים התיישבו בה בתחילת המאה ה-19 לפעמים רק לשנים מעטות ויאסין הפכה לשער ליהודים שברחו מגליציה לאזור מרמרוש.

במחצית המאה ה-19 הוקמו המוסדות היהודיים בית תפילה, מקוה טהרה, בית עלמין וחברות קהילתיות כמו חברה קדישא וחברת משניות התארגנו בהדרגה ככל שהתרבו יהודי היישוב.^[2] רבים מיהודי יאסין היו שומרי תורה ומצוות ורובם היו חסידי אטיניע-וויז'ניץ-קאסוב, חוגים קטנים יותר נמנו עם חסידי סיגט וספינקא. בראש הקהילה עמדו צאצאי משפחות המייסדים רוזנטאל, ברסלר וציפצר. יהודי יאסין התערו היטב בחיי הכלכלה של היישוב בתחילה בפרנסות זעירות של רוכלות ומסחר זעיר אך עם התפתחות עסקי התיעוש ובניית תשתיות באזור, נרתמו יהודים רבים לעסקי העץ והתעשיות הנלוות. בראשית המאה ה-20 נתגלו מעיינות נפט שהביאו תנופה זמנית ליאסין שפסקה במלחמת העולם הראשונה עם הפיכת האזור לשלטון הצ'כוסלובקי והם לא השקיעו בהפקת הנפט.

ב-1930 בתקופת הרפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה נמנו בקהילה 1471 יהודים, הילדים למדו בבתי ספר ציבוריים וקיבלו השלמות דתיות בתלמודי התורה.

היהודים בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם הראשונה עמד בראש הקהילה חיים רוזנטאל ולאחריה עמד בראש הקהילה זמן ארוך רב אברהם ציפצר שהיה גם חבר במועצה המקומית והאזורית יחד עם פייבוש מענטשל ועוד שני יהודים.^[2] לפני השואה עמד בראש הקהילה ד"ר אפרים הרמאן.

הענף הדומיננטי בפרנסתם של יהודי יאסין היה תעשיית העץ והמסחר בו, אחרים התפרנסו מטחנות קמח, בתי מרזח, גידול צאן ובקר ומלאכות כמו חייטות סנדלרות, זגגות, עגלונות, קצבות ואפיה.

רבים מבני הנוער רכשו השכלתם במקצועות חופשיים רפואה, עריכת דין כלכלה מינהל והוראה ולמדו באוניברסיטאות פראג, ברין ופרסבורג, אחרים למדו בישיבות ידועות בפרסבורג ניטרה טירנוי שוראו ואחדים אף הגיעו לקריירה צבאית בצבא הצ'כי.

בין תנועות הנוער הציוניות הפעילות ביאסין הייתה בית"ר וחניכה זכו לביקורו של נציב בית"ר בפולין מנחם בגין^[6]

גורל יהודי הקהילה בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכיבוש ההונגרי את האזור^[2]במרץ 1939 נושלו היהודים ממפעליהם ומרכושם והפכו לפועלים, כשהבעלים החדשים התעללו ולעגו להם. בקיץ 1941 מנתה הקהילה היהודית ביאסין 1400 איש והיא שימשה כתחנת מעבר ושער גירוש לאלפי יהודים מהונגריה כולל 45 משפחות מקומיות שנשלחו לקמיניץ פודולסקי שבפולין,^[7]^[8] שם נרצחו רובם. בודדים הצליחו להסתנן חזרה להונגריה וגורלם היה כגורל כל יהודי יאסין ב-1944.

רוב הגברים היהודים בגיל גיוס נלקחו לפלוגות העבודה ההונגריות מתוכן הצליחו חלק להצטרף לכוחות הלגיון הצ'כי ולהילחם יחד עם הצבא האדום לשחרור אוקראינה סלובקיה ופראג.^[1]

החיסול הסופי של יהודי יאסין החל לאחר חג הפסח ב-16 באפריל 1944, כשרוכזו בבית הכנסת הגדול משם הועברו לגטו מאטעסאלקא יחד עם יהודי עיירות קרובות ומשם גורשו להשמדה באושוויץ.

היום אין חיים יהודיים ביאסין, בית הכנסת הגדול הפך לבית קולנוע והעתיקים^{[דרושה הבהרה]} משמשים כמחסנים.

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה עשרות יהודים חזרו ליאסין לאחר השואה אבל היום לא נותרו בה יהודים^[1].

אישים בולטים בקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוחט הראשון היה ר' יחיאל האלס שבשנת 1869 כבר נמצא שמו וציון תפקידו בין החותמים על ספר נזיר השם.
ר' יוסף שו"ב השוחט ששמו נזכר כבר כבר ב-1880בין בעלי התפקיד החתום על ספראמרי שהם מתר"מ וספר דברי משה מתר"מ. יחד איתו כיהן בתפקיד השוחט ר' פסח ב"ר אשר אנשיל לייבוביץ' שכיהן בתפקיד למעלה מ-30 שנים עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.
ר' חיים רוזין קראנץ הלוי, ר' משה מענטשיל, ר' משולם קיזלער, ר' דודה רוזין טאהל, ר' יענקיל ב'ר ישראל, ר' יהודה ליב טרייסטער, ר' אלי בלוט רייך, ר' ירחמיאל רוזין טהאל, ר' משה ברעססליר כולם חתומים על ספר נזיר השם הראשון מיאסין - יאסין קערישמעסין.
רבה הראשון החל מ-1875 היה ר' אברהם צבי ב"ר ברגמאן שנולד ב-1849 תר'ט וישב ברבנות 43 שנים עד לפטירתו ב-1918.
לאחר פטירת הרב מילא את מקומו בנו ר' משה ברגמאן שכיהן לפני כן בעיר יאסי שבמולדובה והשתלם במדעים בווינהושלט היטב בשפה הגרמנית והיה ידוע כנואם מחונן ואהוב ומתקין תקנות רבות.

מוסדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיירה 3 בתי כנסת גדולים ומלבדם התפללו יהודים רבים בשלושה בתי מדרש קטנים שהיו מפוזרים ברחבי העיירה.

בית הכנסת העתיק שכן בדרך התחתונה. הוקם כנראה בסוף המאה ה-19 כמבנה עץ.
בית המדרש הגדול במרכז העיירה ובצמוד לו מקוה טהרה שנבנה כמבנה עץ, שוקם והורחב אחרי מלחמת העולם הראשונה.
בשנת 1934 הוקם בית כנסת מפואר מלבנים.

בתי עלמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית העלמין היהודי נפתח עם ייסודה של הקהילה.

הנצחת נספי הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית מרמרוש בתל אביב. עד לסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 התקיימו בו אזכרות שנתיות ליהודי הקהילה וקהילות שכנות.
בבקעת הקהילות באתר יד ושם.
אזכרה שנתית מתקיימת לכל קהילות קרפטורוסיה באתר הקהילה ביער בן שמן על ידי הארגון העולמי של יהודים יוצאי זאקרפטיה - טרנסקרפטיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שואת יהודי הונגריה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנאלוגיה של סאבקרפטיה
עדויות, ת צהירים ומסמכים, ארכיון בית לוחמי הגיטאות
סיפורו של צבי ויזל, יאסין
יאסין, MapCarta

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ Yasina Ukraine, Jewishgen Kehilalinks
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ש"י גרוס/י' יוסף כהן, מארמארוש מאה ושישים קהילות קדושות ביישובן ובחורבנן, תל אביב: בית מארמארוש, תשמ"ג, עמ' 375-382
^ לייב רוזנטאל, באתר Geni
^ Yerachmiel Rosenthal, Geni
^ Hersh Rosenthal, Geni
^ מנחם קרן קראץ, הפעילות הציונית ברוסיה הקרפטית, אקדמיה
^ Details On Kamenets-Podolsk Massacre, Kratz Family Auschwitz Memorial - Big Meat Hammer
^ MASSACRE AT KAMENETS-PODOLSK, zachor foundation

[:1-1] ¹ ² ³ Yasina Ukraine, Jewishgen Kehilalinks

[:0-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ש"י גרוס/י' יוסף כהן, מארמארוש מאה ושישים קהילות קדושות ביישובן ובחורבנן, תל אביב: בית מארמארוש, תשמ"ג, עמ' 375-382

[3] לייב רוזנטאל, באתר Geni

[4] Yerachmiel Rosenthal, Geni

[5] Hersh Rosenthal, Geni

[6] מנחם קרן קראץ, הפעילות הציונית ברוסיה הקרפטית, אקדמיה

[7] Details On Kamenets-Podolsk Massacre, Kratz Family Auschwitz Memorial - Big Meat Hammer

[8] MASSACRE AT KAMENETS-PODOLSK, zachor foundation

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]