קדושות מעונות
 | |
| בימוי | פסקאל לאוג'יה |
|---|---|
| הופק בידי | ריצ'רד גרנדפיר סיימון טרוטייר |
| תסריט | פסקאל לאוג'יה |
| שחקנים ראשיים | מורג'אנה אלאווי, מילן ג'ומפאנוי |
| מוזיקה | Seppuku Paradigm |
| צילום |
Nathalie Moliavko-Visotzky  |
| מדינה |
 צרפת קנדה |
| חברת הפקה |
Canal+, Wild Bunch, Ciné+ Classic |
| חברה מפיצה |
Wild Bunch, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
מאי 2008 |
| משך הקרנה | 99 דקות |
| שפת הסרט |
צרפתית |
| סוגה | סרט אימה, סרט דרמה, סרט גור |
| תקציב | 2.8 מיליון אירו |
| הכנסות | 1.1 מיליון דולר |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
קדושות מעונות (בצרפתית: Martyrs) הוא סרט אימה צרפתי-קנדי משנת 2008 בבימויו של פסקאל לאוג'יה.
הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל הקולנוע בקאן בשנת 2008 ושוחרר לאקרנים בספטמבר באותה שנה.
עלילת הסרט עוקבת אחר בחורה במסע נקמה נגד אלה שעינו אותה 15 שנה קודם לכן, אליה מצטרפת חברת ילדות, המוכנה לעשות הכל על מנת לעזור לחברתה לצאת מהטירוף בו היא נקלעה.
הסרט נחשב לשנוי במחלוקת, בעיקר בשל האלימות שבו. הוא נחשב לאחד הסרטים הברוטאלים, המפחידים והאלימים שנוצרו אי פעם ושייך לקיצוניות הצרפתית החדשה, אוסף סרטים צרפתיים קיצוניים שיצאו בתחילת המאה ה-21.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1971, נערה צעירה בשם לוסי ג'וראן בורחת מבניין נטוש, שם היא נכלאה ועברה התעללות פיזית קשה במשך יותר משנה. האנשים והסיבות מאחורי המקרה אינם ידועים. לוסי, המועברת לבית יתומים, יוצרת קשר חברי עם נערה בגילה בשם אנה אסאווי, העוזרת ללוסי להתמודד עם הטראומה וגם עם יצור משונה בדמות ילדה פצועה ומצולקת, שרודף אותה ופוגע בה, לטענתה של לוסי.
15 שנים לאחר מכן, לוסי פורצת לביתה של משפחה רגילה לכאורה, ורוצחת את כולם ברובה ציד. לאחר מכן לוסי מתקשרת לאנה ומספרת לה שהם האנשים שעינו אותה בילדותה. אנה, נחרדת לגלות שהיא רצחה אותם, מגיעה לבית המשפחה בעוד שהיצור עוד פעם פוגע בלוסי בצורה אגרסיבית.
בזמן שאנה מפנה את הגופות של המשפחה, היא מגלה שגבריאל, אם המשפחה עדיין בחיים ומנסה לעזור לה להימלט, אך לוסי מבחינה בכך, ובזעם מכה את גבריאל למוות עם פטיש. לוסי שוב מותקפת על ידי היצור המצולק, אבל אנה שמה לב שהיצור אינו קיים כלל ובעצם לוסי פוגעת בעצמה. היצור הוא למעשה ביטוי פסיכולוגי של לוסי, המאשימה את עצמה בכך שבילדותה, לפני שברחה מהבניין הנטוש, היא ראתה בחדר אחר ילדה נוספת שעברה התעללות קשה במיוחד והתחננה לעזרה. לוסי החליטה לברוח ולא לעזור לה. היצור הוא למעשה בדמותה של אותה ילדה. לוסי מבינה שהטירוף שלה לעולם לא יעזוב אותה, ומתאבדת על ידי שיסוף גרונה, לעיני אנה.
למחרת, אנה, המתאבלת על מותה של חברתה הטובה, שוהה באותו הבית ומדברת עם אמא שלה בטלפון. משיחתם עולה שאנה סבלה מהתעללות מהוריה בילדותה. לפתע אנה שומעת רעשים ומגלה אזור תת-קרקעי סודי בסלון. אנה נכנסת לתוכו ומזדעזעת לגלות בחורה צעירה בשם שרה, מפוחדת, פצועה להחריד וקשורה בשלשלאות, מה שמוכיח שלוסי צדקה בקשר למשפחה והם אכן אלה שעינו אותה. שרה, שכנראה עברה עינוי מסיבי, מקבלת עזרה מאנה, אך קבוצה של אנשים זרים מגיעה והורגת את שרה. הם לוכדים את אנה ומפגישים אותה עם המנהיגה שלהם, אישה מבוגרת המכונה מדמואזל (גברת בצרפתית). היא מסבירה שהיא שייכת לארגון פילוסופי סודי שמטרתם לגלות האם יש חיים לאחר המוות באמצעות יצירת "קדושים מעונים". הם חוטפים נשים צעירות, כולאים אותן במקום קר וחשוך ומענים אותן במשך תקופה ארוכה, מתוך אמונה שהסבל שלהן יביא אותן לראות את העולם הבא. מדמואזל מאמינה גם שהעולם מחולק לקורבנות (אנשים שאינם יכולים לסבול עינויים ומאבדים את השפיות, כמו לוסי ושרה שהיו קורבנות של הארגון) ומרטירים (אנשים ש"מקבלים" על עצמם את העינויים וזוכים בתובנה מהעולם הבא).
אנה נהפכת לניסוי האחרון של הארגון. במשך תקופה ארוכה היא עוברת התעללות אכזרית הכוללת בין היתר מכות והשפלות. אחרי פרק זמן, אנה הוזה שלוסי מדברת איתה. היא עוזרת לה להתמודד עם הסבל והפחד ופשוט להיכנע. לבסוף, אנה מגיעה לשלב הסופי, בו פושטים לה את העור. היא שורדת את התהליך, נכנסת למצב של "אופוריה", ולמעשה הגיעה לצורה של "קדושה מעונה", שזאת המטרה הסופית של הארגון. מדמואזל מגיעה בשקיקה כדי שאנה תגלה לה האם היא רואה את העולם הבא ואנה לוחשת באוזנה (הצופים לא יודעים מה היא לחשה).
חברי הארגון מתכנסים בבית כדי לגלות את התובנות שאנה חלקה עם מדמואזל. בזמן שאנשי הארגון מחכים, מדמואזל והעוזר שלה משוחחים. הוא שואל אותה אם הדברים שאנה אמרה היו ברורים, היא משיבה שכן, ושואלת אותו האם הוא יכול לדמיין מה קורה אחרי המוות. כשהוא עונה לא, מדמואזל אומרת לו "להמשיך לפקפק" ומתאבדת ביריית אקדח.
הסרט מסתיים במבט על אנה, כשהיא שוכבת על השולחן במצב קטטוני.
צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם השחקן/ית | שם הדמות |
|---|---|
| מילן ג'אמפוני | לוסי ג'וראן |
| ג'סי פאם | לוסי הצעירה |
| מורג'אנה אלאווי | אנה אסאווי |
| אריקה סקוט | אנה הצעירה |
| קתרין בגין | "מדמואזל" |
| איזבל שאס | היצור |
| רוברט טופין | מר בלפונד |
| פטרישה טולאן | גבריאל בלפונד |
| ג'ולייט גוסלין | מארי בלפונד |
| קסבייה דולן | אנטואן בלפונד |
| ג'ון מארי מונסלה | אטיין |
| אמילי מיסקדיאן | שרה |
| לואיז בואבר | אמא של אנה (קול בלבד) |
הפקת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסקאל לאוג'יה אמר כי הסרט נדחה על ידי כל האולפנים הצרפתיים הגדולים וגם על ידי הרבה שחקניות, שלא היו מוכנות להשתתף בסרט כל כך קיצוני. הוא הוסיף: "הסרט נתמך בסוף על ידי Canal +, ערוץ הטלוויזיה היחיד בצרפת שעדיין מממן כמה פרויקטים יוצאי דופן".
הוא מציין גם שהקושי העיקרי מלבד הנושאים הטכניים כמו אפקטים מיוחדים ועריכה טובה, היה להשאיר את השחקניות בוכות לכל אורך הצילומים על מנת לייצר אמינות.
ביקורות ותגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט נחשב לדוגמה עבור סרטי אימה צרפתיים בעידן החדש, סרטים המכילים אלימות קיצונית, בדומה לסרטים כמו: בפנים (2007), מתח גבוה (2003) ובלתי הפיך (2002).
אתר צבירת הביקורות Rotten Tomatoes נתן ציון של 59% על סמך 34 ביקורות של מבקרים, וממוצע משוקלל של 5.96 מתוך 10. הסיכום הביקורתי של האתר קובע: "סרט צרפתי שנוי במחלוקת, השייך לתת הז'אנר המכונה פורנו עינויים (גור). הוא גרפי, אכזרי, מגעיל ומבעית ולא מתאים לכולם."
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"קדושות מעונות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"קדושות מעונות", באתר נטפליקס
"קדושות מעונות", באתר AllMovie (באנגלית)
"קדושות מעונות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "קדושות מעונות", באתר Metacritic (באנגלית)
"קדושות מעונות", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "קדושות מעונות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "קדושות מעונות", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "קדושות מעונות", באתר סרטים
