קברי מלכי ירושלים בכנסיית הקבר
קברי מלכי ירושלים בכנסיית הקבר הם שמונה מצבות ששכנו בכנסיית הקבר ואשר ציינו את מקום קבורתם של שמונת מלכי ממלכת ירושלים הראשונים. גוטפריד מבויון ואחיו בלדווין הראשון נקברו על יד הכניסה לגולגולתא. קברם של שני המלכים הבאים, בלדווין השני ופולק מאנז'ו נקברו מדרום אליהם בקפלת אדם הראשון וארבע המלכים האחרונים, בלדווין השלישי, אמלריך הראשון, בלדווין הרביעי ובלדווין החמישי נקברו על יד הקיר הדרומי של הקתוליקון[1] . על אף שהשרידים הפיזיים האחרונים של המצבות נעלמו בשנת 1808, צורותיהן וכתובת הזיכרון שנחרטו עליהן שרדו ברישומים של צליינים רבים לאורך המאות.
גורל הקברים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהצבת המצבות בחזית כנסיית הקבר, המשיכו מלכי ירושלים הפרנקים את המסורת הנהוגה במערב אירופה, לפיה קבורה בכניסה לכנסייה הוא כבוד השמור לאצילים ולמכובדים ביותר. בשנת 1187, כשנפלה ירושלים לידי סלאח א-דין, אחדים מיועציו האיצו בו להרוס את כנסיית הקבר ואיתה את מצבות המלכים, אולם הנדיבות של הסולטן ושיקולים פוליטיים מנעו בעדו מלעשות כן. המצבות נותרו ללא פגע עד הכיבוש של ירושלים בידי האיובים והח'ווארזמים בשנת 1244, אז תואר בידי מקור מוסלמי ש-"הח'ווארזמים בזזו את קברי הפרנקים והנוצרים בכנסיית הקבר, ואת קברי האצילים שהכילה, כשהם שורפים את עצמות המת"[2]. עם זאת, מדיווחים של צליינים מאוחרים יותר, נראה כי המצבות רק נחבלו באופן שטחי. ייתכן כי שכירי החרב הח'ווארזמים רק בזזו את הקברים אך השאירו את המצבות שלמות. במהלך המאות הבאות ציינו צליינים באופן תכוף את מצבן המידרדר של המצבות, כך שבשלב מסוים במאה ה-16 דווח כי הכתובת על המצבות של גוטפריד ובלדווין הראשון נשרטו במזיד, כנראה בידי מוסלמי, וכבר כמעט שאינן קריאות. כמו כן תואר כי צליינים רבים הרבו להשתפשף עם המצבות, דבר שהוביל לשחיקתן. החוקר אולריך יאספר זטצן היה כנראה האחרון לתעד את המצבות במקומן כשביקר בכנסייה בשנת 1806[3]. ב-12 באוקטובר 1808 פרצה שריפה בקפלה הארמנית שהתפשטה ליתר חלקי הכנסייה וגרמה לקריסה של כמה מהקירות. הרשויות העות'מאניות הטילו את האחריות על תיקון הכנסייה על הקהילה היוונית-אורתודוקסית. בשלב כלשהו בתהליך זה נעלמו המצבות. הנסיבות המדויקות להיעלמותן לא ברורות וייתכן שהן נהרסו בשריפה, אך לפי דעתם של כמה כותבים לטינים, היוונים חיבלו במזיד במצבות ממניעים פוליטיים ותאולוגיים, שכן הכנסייה האורתודוקסית התנגדה לקבורה של בני אדם על יד קברו של ישו. כמו כן, בין היוונים ללטינים היה סכסוך ארוך שנים בנוגע לשליטה על שטחי הכנסייה. הכומר הלטיני יעקוב מיסלין, שהיה בירושלים בעת השרפה, כתב כי "על פי דיווחים מהימנים ביותר, הלהבות עצמן חסו על קברי המלכים, כפי שהמוסלמים כיבדו אותם מעל שבע מאות של דיכוי. הקנאה של היוונים הייתה יותר הרסנית מאשר הלהבות. יותר חוסר סובלנות מאשר ברבריזם."[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Amit Re’em, Estelle Ingrand-Varenne, Ilya Berkovich ,"Surviving Three Cycles of Destruction: The Graves of the Crusader Kings in the Church of the Holy Sepulchre" https://shs.hal.science/halshs-03822984/file/Re%27em_Ingrand-Varenne_Berkovitch_The_Graves_of_the_Crusader_Kings_in_the_Holy_Sepulchre.pdf
- ^ Ibn al-Furāt 1971:3
- ^ Re'em op. cit. pg 78
- ^ Re'em op. cit. pg 80