קבוצת האגנבונד
קבוצת האגנבונד (באנגלית: The Hagenbund) הייתה קבוצה של אמנים אוסטרים שנוצרה בשנת 1899. שמה של הקבוצה נגזר מהשם הר האגן, הבעלים של פונדק בווינה שבו הם התאספו.[1][2]
היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברי הקבוצה הבולטים בתחילת הדרך היו היינריך לפלר ויוזף אורבן, אשר עבדו והציגו במקור במסגרת הקונסטלרהאוס השמרני של וינה, אך כעת, כמו הזצסיון הווינאי מרדו בממסד והקימו ארגון משלהם.
ה"האגנבונד" פעל כמעט עשור בצל הזיצסיון כקבוצה המונית ומצליחה, ורק בשנים שלאחר פרישתה המזיקה של קבוצת קלימט מהזיצסיון הצליחו חבריה לפתח קו מתון ועצמאי יותר, שבו אווירה מילאה תפקיד מרכזי.
לאחר מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר 1918, הסגנון הפורמלי של האגנבונד החל לשלוט בפעילות האמנותית בווינה, ובשנות ה-20 היא סיפקה את המוקד החשוב ביותר לזרמים אמנותיים חדשים. בין חבריה בתקופה זו היו תיאודור פריד, אוסקר לסקה, אנטון האנק, קארי האוזר, גאורג מאייר-מרטון, ג'ורג' מרקל, סרגיוס פאוזר, פריץ שוורץ-ולדג, אוטו רודולף שץ, אלבין איגר-לינץ ואוסקר קוקושקה.
הם התנתקו הן מהזיצסיון והן מהאקספרסיוניזם בשאלות מהותיות של אסתטיקה. הם אולי אישרו את החיפוש של האקספרסיוניסטים אחר ריאליזם, אבל הפתרונות הצורניים האקספרסיביים שהם מצאו התנגשו עם המטרות האמנותיות של האגנבונד בעצמם.
פירוק האגנבונד ב-1938[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 1938, ימים ספורים לאחר כניסת אוסטריה לרייך הגרמני, שמעו מנהלי הקבוצות של האגנבונד וגם של הזיצסיון את החשיבה של המפלגה הנאצית על ידי חברי הארגון עצמם. במקרה של האגנבונד הדמות המובילה הייתה ליאופולד בלאונשטיינר ואמנות האגנבונד תוארה כאמנות מנוונת. רבים מחברי ההגנבונד היהודים היו אמורים לברוח מאוסטריה בשלב זה ונכסי ההגנבונד הוקצו מחדש לאגודת האמנים החזותיים. הארגון כמו שהיה חוסל ב-29 בספטמבר 1938.[3]
חברים וחברים אורחים בהגנבונד - כ-250 אמנים, אדריכלים ומעצבי פנים וגרפיקאים מופיעים ברשימה של הארגון בשיאו, אך מכיוון שהנאצים הרסו את ארכיון האגנבונד בספטמבר 1939, היה צורך לשחזר את הרישום וייתכן שהוא לא שלם. בנוסף, קצת פחות מ-1,300 אמנים אורחים הציגו בתערוכות של האגנבונד. אלה כללו את אדגר דגה, יוזף דוברובסקי, ראול דופי, ליונל פיינינגר, גרהרט פרנקל, סבסטיאן איספ, אוסקר קוקושקה, ז'אק ליפשיץ, אדולף לוס, אנרי מאטיס, אדוארד מונק, אמיל נולד, מקס פצ'שטיין, פבלו פיקאסו, אוגוסט רנואר, אוגוסט רודן, ופרדיננד גאורג ולדמולר.[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ West, Shearer (1996). The Bullfinch Guide to Art. UK: Bloomsbury Publishing Plc.
- ^ Chrastek P et al (2016), Expressionism, New Objectivity and Prohibition: Hagenbund and its artists, Vienna 1900-1938, Wien Museum
- ^ Klamber E. (in "Boeckl", 2014), Art in the service of Power: The cultural policy of Austro-fascism 1934-8 and the dissolution of the Hagenbund. 349-356
- ^ Boeckl M. et al (2014), Hagenbund: A European Network of Modernism, 1900 to 1938, Hirmer on behalf of the Belvedere, Vienna.
