צביה גרינפילד

צביה גרינפילד
	צביה גרינפילד, 2008
לידה	27 באוקטובר 1945 (בת 78); ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה	מרצ
	4 בנובמבר 2008 – 24 בפברואר 2009; (16 שבועות ויום)
כנסות	17

צביה גרינפילד (נולדה ב-27 באוקטובר 1945) היא פעילה פוליטית ישראלית, אשר כיהנה כחברת הכנסת מטעם מרצ בכנסת ה-17. גרינפילד הייתה האשה החרדית הראשונה שכיהנה בכנסת. היא דוקטור לפילוסופיה פוליטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרינפילד נולדה בירושלים במשפחה חרדית ולמדה ברשת החינוך בית יעקב. לאחר מכן למדה לתואר ראשון ושני בפילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הגמר שלה לתואר שני, משנת 1994, נשאה את הכותרת "מושג האוטונומיה האישית - אוטונומיה כמושג כללי והכרחי או כמושג תלוי תרבות - גישות ושיקולים". נישאה לרופא ילדים אמריקני חוזר בתשובה והם התגוררו מספר שנים בארצות הברית. לאחר חזרתם ארצה, עברו להתגורר בשכונת הר נוף בירושלים, והם הורים לחמישה. בשנת 2004 קיבלה תואר דוקטור בפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, על עבודה שכותרתה "המיתוס של הסובייקט : דמוקרטיה כתאוריה מסדר שני על האדם והעולם".

כתוצאה מהתנהלותה ומביקורתה על הציבור החרדי, היא נודתה ממנו הלכה למעשה^[1]. גרינפילד מגדירה עצמה כחרדית, ואף נתפסת ככזו על ידי אמצעי תקשורת חילוניים^[2], אך דוברים אחדים בחברה החרדית שהתייחסו אליה טענו כי אינם מקבלים הגדרה זו, משום שלדעתם השתייכות לחברה החרדית משמעה קבלת מערכת אמונות מסוימת, לה גרינפילד כלל אינה שותפה^[3].

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנות ה-90 פעילה בתחומים פוליטיים וחברתיים. ב-1993 הקימה את מכון "מפנה" לחינוך לשלום, סובלנות ודמוקרטיה בחברה הדתית. גרינפלד הייתה ממקימות תנועת "נשים דתיות למען קדושת החיים", חברה לשעבר בוועד המנהל של "בצלם", ומהחותמים על יוזמת ז'נבה.

גרינפילד כתבה את הספר "הם מפחדים: איך הפך הימין הדתי והחרדי לכוח מוביל בישראל" (ידיעות ספרים/חמד, 2001), שמתח ביקורת קשה על עמדות הציבור הדתי והחרדי. גרינפילד מדמה בספרה את יחסם של החרדים למדינת ישראל לגישתה של הכנסייה הנוצרית כלפי עצם קיומו של העם היהודי. היא טוענת שהחרדים חפצים ואף עמלים להביא בכל הדרכים האפשריות לכישלונה של הציונות ומדינת ישראל במתכונתה החילונית. היא גם מתחה ביקורת על השמאל שלטענתה נטש את הציונות ואיננו מאמין עוד בזכות העם היהודי למדינה בארץ ישראל, תוך שהוא מצדיק באופן עיוור את העמדה הפלסטינית^[4].

בבחירות לכנסת השש עשרה הוצבה במקום ה-100 ברשימת מרצ.

גרינפילד נבחרה למקום השישי ברשימת מרצ-יח"ד לקראת הבחירות לכנסת ה-17 (מקום המשוריין לאישה השנייה ברשימה), אך לא נכנסה לכנסת. ב-4 בנובמבר 2008, לאחר התפטרותו של חבר הכנסת יוסי ביילין, נכנסה לכנסת וכיהנה במשך כשלושה חודשים. בבחירות לכנסת ה-18 הוצבה במקום השמיני ברשימת התנועה החדשה מרצ ולא נבחרה לכנסת.

ב-2011 ראה אור ספרה "תיקון עולם: המאבק בין תרבויות על חירות, שוויון וזכויות האדם" בהוצאת כרמל.

ב-2017 ראה אור ספרה "התרסקות סיפור קריסתו של השמאל בישראל" בהוצאת ידיעות ספרים.