פרשת מאיירלינג

נסיך הכתר רודולף והברונית מרי וטסרה

בית הציד במאיירלינג

פרשת מאיירלינג או תקרית מאיירלינג הוא הכינוי שניתן למותם של רודולף, ארכידוכס אוסטריה ואהובתו הברונית מרי וטסרה. רודולף היה בנו היחיד של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ואליזבת, נסיכת בוואריה, וככזה היה מיועד לרשת את כתר האימפריה האוסטרו-הונגרית עם מותו של אביו. מרי וטסרה הייתה בתו של הדיפלומט הברון אלבין וטסרה. גופותיהם של רודולף בן ה-30 ומרי בת ה-17 התגלו בבקתת הציד של רודולף בעיירה מאיירלינג, כ-15 ק"מ דרומית-מערבית לעיר הבירה וינה, ב-30 בינואר 1889. ככל הנראה הם התאבדו, אם כי יש הגורסים שמדובר ברצח.

למותו של רודולף הייתה השפעה הרסנית על ההיסטוריה של המאה ה-19. המוות קטע את הביטחון הטמון בקו המיידי של ההמשכיות השושלתית ההבסבורגית, וזעזע את האימפריה. מאחר שלרודולף לא היו ילדים, הועברה משרת יורש העצר לבן-דודו פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה, אשר היה בעל דעות ואישיות שונה לחלוטין. גם פרנץ פרדיננד לא זכה להגיע לשלטון, כיוון שב-1914 נרצח ביריות בסרייבו, רצח אשר הוביל למלחמת העולם הראשונה.

רקע

רודולף, נסיך הכתר של אוסטריה

המשפחה הקיסרית סביב מיטתו של רודולף

הברונית מרי וטסרה

הארכידוכס רודולף (יליד 1858) היה הבן הזכר היחיד של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ואליזבת, נסיכת בוואריה הידועה בכינוי "סיסי". לפיכך הוא היה יורש העצר של האימפריה האוסטרו-הונגרית על כל נחלותיה ברחבי אירופה. בניגוד להוריו השמרנים, היה רודולף ליברלי מאוד. עובדה זו, כמו גם אופיו הלא-יציב והמלנכולי הביאה לנתק בינו לבין מרבית משפחתו. ב-1881 נישא רודולף לסטפני, נסיכת בלגיה. למרות שיחסיהם היו יציבים בתחילה, הרי שעד מהרה הם נקלעו למשבר. עם לידתה של בתם היחידה ארז'י ב-1883, נפרדו בני הזוג אולם לא הצליחו לקבל מהקיסר אישור להתגרש רשמית.

רודולף ניהל פרשיות אהבים רבות. בנובמבר 1888 (לפי חלק מהגרסאות קודם לכן) הוא פגש בתיאטרון את הברונית הצעירה מרי וטסרה (ילידת 1871) בתו של הדיפלומט הברון אלבין וטסרה. הוא נמשך אל וטסרה כבר מהרגע הראשון, והחל לנהל עמה רומן. רודולף ראה את הרומן בצורה קלילה, והמשיך את היחסים עם שאר המאהבות שלו. וטסרה ככל הנראה באמת אהבה את רודולף, ושמרה לו אמונים. היא קיוותה שרודולף יוכל להתגרש מסטפני ולשאת אותה לאשה, למרות שמשפחתה ניסתה להסביר לה את חוסר ההיגיון שבדבר. הן הוריו של רודולף והן הוריה של וטסרה ידעו על הרומן והתנגדו לו.

הפרשה

ב-29 בינואר 1889 ערכו הקיסר והקיסרית מסיבת ערב לרגל ביקורם הצפוי בבודפשט שבהונגריה. רודלף התנצל על שאינו יכול להשתתף, וטען שהוא אינו בקו הבריאות. הוא יצא בלילה אל בית הציד הפרטי שלו בעיירה מאיירלינג שבוינר ואלד (אזור מיוער ממערב לווינה). בבוקר ה-30 בינואר הופיע בפתח הבית משרתו של רודולף, לושק, יחד עם חברו לציד של רודולף, הרוזן יוזף הויוס. שניהם קראו לרודולף, אולם מהבקתה לא נשמעה כל תגובה. הם ניסו לפתוח את הדלת אולם היא הייתה נעולה. לושק הביא גרזן וריסק את הדלת. הם מצאו את החדר חשוך לחלוטין. רודולף ישב (על פי גרסאות אחרות, שכב) לצד המטה היחידה בחדר ללא ניע. הוא גחן קדימה ודימם מהפה. על השולחן לפניו היו כוס ריקה ומראה. גופתה של וטסרה שכבה על המיטה, לבנה, קרה וכבר נוקשה למדי. הרושם הראשוני שהתקבל אצלם היה שהנסיך שתה מהכוס משקה שעורבב בו רעל עכברים הגורם לדימום.

לושק נשאר עם הגופות בעוד הויוס מיהר ברכבת מיוחדת לווינה. הפרוטוקול ההבסבורגי המסובך נכנס לפעולה; הויוס נפגש עם השליש האישי של הקיסר, הרוזן פאך, וביקש ממנו למסור לו את החדשות המזעזעות. פאך חשש למסור את החדשות, וטען שרק אמו של רודולף, הקיסרית סיסי, תוכל לעשות זאת. הברון נופסקה, מנהל משק הבית של הקיסרית הסכים למסור לה את ההודעה. הקיסרית הייתה במהלכו של שיעור ביוונית וסרבה שיפריעו לה. נופסקה פנה אל הרוזנת אידה פרנצי, עוזרתה וחברתה הטובה ביותר של הקיסרית, והכניס אותה בסוד העניין. פרנצי הפריעה לשיעור והודיעה לקיסרית שנופסקה רוצה להיפגש עמה. הקיסרית דרשה שהוא ילך ויחזור מאוחר יותר, ופרנצי נאלצה להוסיף שיש חדשות חמורות בנוגע לבנה כדי לשכנע את הקיסרית לקבל אותו.

נופסקה נכנס אל החדר ופרנצי יצאה ממנו. כאשר נופסקה יצא, פרנצי נכנסה פנימה ומצאה את הקיסרית בוכה ללא שליטה. פרנצי נשארה עמה בניסיון לנחמה. לפתע הופיע הקיסר מחוץ לדירה, ונופסקה, ששלט על עצמו במאמץ רב, הצליח לעכב אותו בחוץ עד שהקיסרית יכלה לקבל אותו. הקיסרית מסרה לו את ההודעה ביחידות, והוא עזב את החדר שבור לחלוטין. שר המשטרה הוזמן לארמון, ושירותי הביטחון סגרו את בקתת הציד ואת הסביבה. גופתה של וטסרה הוצאה מהבקתה בסתר ונקברה בהקדם האפשרי בעיירה הייליגנקרויץ, וכלל לא נבדקה. אפילו בני משפחתה לא הורשו להשתתף בטקס הקבורה. גופתו של רודולף הושארה בינתיים במאיירלינג.

החקירה

המשפחה הקיסרית וכן משפחת וטסרה, עדיין היו תחת הרושם שווטסרה הרעילה את רודולף ולאחר מכן התאבדה. עם זאת, בצהרי אותו יום פרסם הקיסר הודעה רשמית על פיה בנו מת בשל קרע במפרצת באזור הלב. עם זאת, כאשר ועדה רפואית בראשותו של ד"ר ויידהופר הגיעה למאיירלינג, היא קבעה מיד שהמוות לא נובע מהרעלה. הקיסר נאלץ להמתין עד למחרת בבוקר עד שוויידהופר סיים להכין את הדו"ח שלו ולהגיש אותו. מסקנת הדו"ח הייתה שככל הנראה מדובר בהתאבדות. לדעת הרופאים, רודולף ירה בווטסרה, ולאחר מכן ישב מספר שעות לצד גופתה לפני שירה בעצמו. העיתונות בווינה המשיכה לדווח בעקשנות על הגרסה הרשמית לאירועים, אולם עד מהרה גילו כתבים זרים שהגיעו למאיירלינג שבמוות הייתה מעורבת המאהבת הצעירה של הנסיך, וגרסת המוות הטבעי ירדה מהפרק מיד.

כיום מרבית החוקרים מקבלים את מסקנת הדו"ח הרפואי, על פיו מדובר בהתאבדות כפולה. הסיבה להתאבדות הייתה ככל הנראה יאוש ממדיניותו השמרנית של אביו, מחוסר יכולתו לממש את אהבתו, וייתכן שאף עגבת שממנה סבל. נראה שהוא תכנן את ההתאבדות כבר חצי שנה קודם לכן, אולם חפץ להתאבד עם אחת ממאהבותיו. השחקנית מיצי קספר (Mizzi Kaspar) אשר קיימה רומן עם רודולף, העידה מאוחר יותר שהנסיך הציע לה להתאבד עמו. ככל הנראה רק לאחר שקספר דחתה את ההצעה (ולטענתה אף פנתה למשטרה) הוא הציע אותה לווטסרה, אשר הסכימה. עם זאת, יש הסוברים שהשניים נרצחו בידי קרובי משפחה של רודולף. זיטה, נסיכת בורבון-פארמה, הקיסרית האחרונה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, טענה בזמנו שהם נרצחו בידי סוכנים צרפתיים ששלח ז'ורז' קלמנסו. גרסת הרצח אכן מקובלת יותר בקרב המלוכנים האוסטרים. יש אף תאוריות הגורסות שווטסרה הייתה בהריון, ומתה מדימום במהלך הפלה לא מוצלחת. על פי אותן גרסאות, לאחר שווטסרה מתה, רודולף איבד את הטעם בחייו והתאבד.

ב-2015 התגלה אוסף מכתבים שכתבה וטסרה למשפחתה וחשף את תעלומת מותם, 126 שנים לאחר מכן. המסמכים הופקדו בכספת בנק אוסטרית 36 שנה לאחר מותה, ככל הנראה על ידי משפחתה, והועברו לספרייה העירונית האוסטרית בתיקיית מכתבים שהכילו מסמכים אישיים, מכתבים, ותמונות של משפחת וטסרה. מהמכתבים שנכתבו במאיירלינג זמן קצר לפני האירוע, עולה כי אכן השנים התאבדו עקב חוסר יכולתם לממש את אהבתם.

הקיסר חפץ שבנו יקבר בקריפטה הקיסרית לצד שאר בני הבסבורג, אולם הדבר לא יכל להתקיים אם רודולף אכן ביצע רצח והתאבדות במכוון. לפיכך, הוא הורה למשטרה לסגור את החקירה, ולא להפקיד את התיק בארכיון המדינה. הוותיקן נתן אישור מיוחד לקבורתו של רודולף, בנימוק שהוא היה במצב של חוסר איזון נפשי.

השפעות האירוע

פרשת מאיירלינג שברה את היחסים, העדינים בלאו הכי, בין הקיסר פרנץ יוזף לקיסרית סיסי. הקיסר רצה להרוס לחלוטין את בקתת הציד, בעוד סיסי רצתה להקים במקום מנזר. בסופו של דבר הושגה פשרה; מרבית האזור נהרס, פרט לחדר השינה אשר הפך למנזר נשים, שעד היום מתנהלות בו תפילות יומיות לנשמתו של רודולף. במקום פועל גם מוזיאון קטן. בארץ ישראל, התקבל מותו של רודולף בצער רב מצד הקהילה היהודית, אשר העדיפה להתעלם מההיבט השערורייתי שלה. רודולף ביקר בארץ ב-1881, והיה אהוד מאוד על היהודים. תפילות אשכבה לזכרו נערכו בכותל המערבי ובבית הכנסת תפארת ישראל.

סילוקו של רודולף הליברלי, סייעה לקיסר להמשיך במדיניותו השמרנית ללא מעצורים. המוות קטע את הביטחון הטמון בקו המיידי של ההמשכיות השושלתית ההבסבורגית, ויש אף הרואים בו את תחילת קיצה של האימפריה. תפקיד יורש העצר הועבר לאחיו הצעיר של הקיסר, קרל לודוויג, אשר ויתר עליו לטובת בנו פרנץ פרדיננד. ב-1914 נרצח פרנץ פרדיננד בסרייבו בידי קבוצת צעירים לאומנים סרבים ובוסנים - רצח אשר הוביל למלחמת העולם הראשונה. התואר עבר לאחיינו של פרנץ פרדיננד, הארכידוכס קרל, אשר ב-1916 הוכתר כ"קרל הראשון, קיסר אוסטריה".

בדיקת גופתה של וטסרה

הקבר בהייליגנקרויץ

קברה של וטסרה בעיירה הייליגנקרויץ נפרץ שלוש פעמים. ב-1946 חיילים רוסיים מכוח הכיבוש הסובייטי באוסטריה, שברו את צלחת הגרניט שמעל הקבר ופתחו את הארון בתקווה למצוא בתוכו תכשיטים. ב-1959, רופא צעיר בשם גרד הולר, בלוויית בן משפחת וטסרה ומומחים בשימור קבורה, בחן את שרידי הגופה. ד"ר הולר בחן היטב את הגולגולת ועצמות אחרות בחיפוש אחר עקבותיו של חור כדור, אך ציין כי לא מצא ראיות כאלה. הולר פנה אל הוותיקן כדי לבדוק את הארכיונים שלהם מ-1889, שבהם התחקיר של האפיפיור הגיע למסקנה שרק כדור אחד נורה. בהיעדר ראיות משפטית לכדור שני, הולר פיתח את התאוריה שווטסרה מתה בטעות, כנראה כתוצאה מהפלה, וזה היה רודולף שירה בעצמו. רבים דוחים תאוריה זו.

ב-1991 נפרץ הקבר בפעם השלישית, הפעם על ידי הלמוט פלצלסטיינר, סוחר רהיטים מלינץ, שפיתח אובססיה לפרשת מאיירלינג. פלצלשטיינר הוציא את העצמות בלילה לצורך בדיקה משפטית פרטית על חשבונו, שהתקיימה רק בפברואר 1993. פלצלסטיינר אמר לבוחנים כי השרידים הם של קרוב משפחה שלו שנהרג לפני כמאה שנה, אשר אולי נורה בראשו או נדקר. הבודקים אכן אישרו שאפשרי שהגופה נורתה, אולם מכיוון שהגולגולת הייתה במצב של התפוררות, לא יכלו להכריע בבירור. העצמות הוחזרו לקברם באוקטובר 1993. סיפורו של פלצלשטיינר דלף לעיתונות, והוא נאלץ לשלם קנס של 2,000 אירו למנזר במאיירלינג.

השפעות תרבותיות

התאהבותם ומותם של הנסיך והברונית הייתה כר לתאוריות קונספירציה רבות במרחב האוסטרו-הונגרי ושימשה השראה לספרים וסרטים רבים, בהם Tragödie im Hause Habsburg (טרגדיה בבית הבסבורג, סרט אילם מ-1924 בבימויו של אלכסנדר קורדה) ו-מאיירלינג מ-1968 בכיכובם של עומר שריף וקתרין דנב והיא זוכה להתייחסות גם בסרט אמן האשליות מ-2006.

לקריאה נוספת

• Barkeley, Richard. The Road to Mayerling: Life and Death of Crown Prince Rudolph of Austria. London: Macmillan, 1958.
• Franzel, Emil. Crown Prince Rudolph and the Mayerling Tragedy: Fact and Fiction. Vienna : V. Herold, 1974.
• Graves, Armgaard Karl. The Secrets of the Hohenzollerns. Toronto: McClelland, Goodchild & Stewart, Ltd., 1915.
• Judtmann, Fritz. Mayerling: The Facts Behind the Legend. London: Harrap, 1971.
• Lonyay, Károly. Rudolph: The Tragedy of Mayerling. New York: Scribner, 1949.
• Markus, Georg. Crime at Mayerling: The Life and Death of Mary Vetsera: with New Expert Opinions Following the Desecration of Her Grave. Riverside, Calif.: Ariadne, 1995.
• Wolfson, Victor. The Mayerling Murder. Englewood Cliffs, N.J.: Prentice-Hall, 1969.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרשת מאיירלינג בוויקישיתוף