פרשת הגנרלים
פרשת הגנרלים הייתה מערכה של המשרד לביטחון המדינה נגד מפקדים בולטים בצבא האדום שנוהלה בשנים 1946-1948 בניהולו של שר המשרד ויקטור אבאקומוב. המערכה החלה לפי ההנחיה הישירה של יוסיף סטלין. בשנת 1954 במהלך משפטו טען אבאקומוב שלא קיבל שום החלטות בנושא ופעל לפי ההנחיות מפורשות של סטלין.
ניתן להבחין במספר פרשיות נפרדות.
פרשת חיל האוויר ותעשיית התעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההשערה הנוכחית[דרוש מקור] שתחילת הפרשה הייתה בתלונה של ואסילי סטלין שהיה מפקד בחיל האוויר הסובייטי וטען שחיל האוויר מקבל מהתעשייה מטוסים פגומים. בנוסף לכך, ב-6 בספטמבר 1945 אלכסנדר יאקובלב כתב לסטלין על כך שקיים פיגור בפיתוח מטוסי סילון והאשמים בכך הם פקידים בכירים במשרד לתעשיית התעופה שבה כיהן כסגן שר. סטלין העביר את התלונה לאבאקומוב לבדיקה. המעצרים החלו בתחילת 1946 וב-11 במאי 1946 נערך משפט שהסתיים כבר באותו יום בקביעת עונש לנאשמים:
- אלכסי שקורין - השר לתעשיית התעופה נשפט ל-7 שנות מאסר. זוכה מכל אשמה בשנת 1953 ומונה לסגן ראשון לשר תעשיית התעופה.
- אלכסנדר רפין - המהנדס ראשי וסגן מפקד חיל האוויר נשפט ל-6 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1952 וזוכה מכל אשמה בשנת 1953. המשיך לכהן בתפקידים בכירים.
- אלכסנדר נוביקוב - מפקד חיל האוויר נשפט ל-6 שנות מאסר. זוכה בשנת 1953 ומונה לסגן מפקד חיל האוויר.
- ארבעה עובדים בכירים נוספים במשרד לתעשיית התעופה נשפטו ל-2–4 שנות מאסר. כולם זוכו מכל אשמה בשנת 1953.
פרשת השלל[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – יחידות התגמול הסובייטיות |
מטרת הפרשה היה להרחיק מגאורגי ז'וקוב את עוזריו הבכירים. הסיבה הרשמית לתחילת הפרשה היה חקירה בנושא של העברת שלל גרמני לידיים פרטיות ללא אישורים. בכך הואשמו מפקדים בכירים בצבא האדום ובראש ובראשונה ז'וקוב עצמו. האשמות נגד ז'וקוב התבססו על הודעת מרשל נוביקוב שנעצר עוד בשנת 1946 ומידע שהעביר ניקולאי בולגנין ליוסיף סטלין על קרונות רכבת עם רכוש שונה שמועבר מגרמניה הכבושה לביתו של ז'וקוב. ז'וקוב זומן לבירור ב-1 ביוני 1946, פוטר מתפקיד מפקד חיל היבשה ונשלח להרי אורל בתוך מפקד פיקוד.
בנוסף לכך נעצרו עוזריו וחבריו:
- גנרל ואסילי טרנטייב, עוזר למשימות מיוחדות ליד גאורגי ז'וקוב. נעצר ב-1 בנובמבר 1947. ב-1 בנובמבר 1951 נשפט ל-25 שנות מאסר. שוחרר וזוכה ב-1953. כיהן בתפקידים בכירים בצבא.
- גנרל קונסטנטין טלגין, חבר קרוב של גאורגי ז'וקוב. נעצר ב-24 בינואר 1948. נשפט לתקופת מאסר ארוכה. שוחרר וזוכה ב-1953. כיהן בתפקידים בכירים בצבא.
- גנרל לאוניד מיניוק, עוזר של גאורגי ז'וקוב למשימות מיוחדות בשנים 1942-1944.נעצר ב-31 בדצמבר 1947. ב-1 בנובמבר 1951 נשפט ל-10 שנות מאסר. שוחרר וזוכה ב-1953. כיהן בתפקידים בכירים בצבא.
- גנרל ולדימיר קריוקוב, חבר קרוב של גאורגי ז'וקוב. נעצר ב-18 בספטמבר 1948. נשפט לתקופת מאסר ארוכה. במטרה ללחוץ עליו נעצרה גם אשתו הזמרת לידיה רוסלנובה ונשפטה ל-10 שנות מאסר. בני הזוג שוחררו וזוכו מכל אשמה ב-1953.
כמו כן בפרשה זו הואשמו עובדים בכירים של נ.ק.ו.ד. ששרתו בשטח גרמניה הכבושה. גם הם נשפטו בתקופות מאסר, שוחררו בשנת 1953 אך לא הוחזרו לשירות.
פרשת פיקוד וולגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות קבלת מידע על שיחה בין הגנרלים המשרתים בפיקוד וולגה, אבאקומוב ביקש מסטלין אישור לעצור אותם. לטענת אבאקומוב במהלך השיחה הגנרלים הרשו לעצמם ביטויים נגד השלטון. האישור התקבל בינואר 1947 ומיד נעצרו גנרלים המעורבים בפרשה. הם הוצאו להורג מיד עם סיום המשפט. בשנת 1956 כל הנאשמים זוכו מאשמה.
בנושא זה הואשמו:
- גריגורי קוליק, סגן מפקד פיקוד וולגה. בעבר היה מרשל ברית המועצות
- וסילי גורדוב, מפקד פיקוד וולגה
- פיליפ ריבלצ'נקו, ראש המטה של הפיקוד