פרפראזדוקיאן

פרפראזדוקיאן (מיוונית: כנגד הציפייה) הוא אמצעי פיגורטיבי שבו החלק הסופי של המשפט נותן מידע מפתיע ולא צפוי, כך שהוא משנה את הבנתו של הקורא על החלק הראשון של המשפט. אמצעי זה גורם לתחושה פרדוקסלית ואירונית, ומשמש לעיתים קרובות בהומור או כדי ליצור אפקט דרמטי.

מקור המילה במילים היווניות "παρά" (תעתיק: פרה), שמשמעותה "נגד", ו-"προσδοκία" (תעתיק: פרוסדוקיה), שמשמעותה "צִפִּיָה". שני המונחים שימשו בכתבי מלומדים יווניים מהמאה הראשונה לפני הספירה ומהמאות הראשונה והשנייה לספירה, כשבאו יחדיו, במשמעות "בלתי צפויה, או "בניגוד לצפוי".

דוגמאות

• "אם אוכל להגיד כמה מילים, אז אהיה נואם טוב יותר" - הומר סימפסון
• "אם אני מבין את הגרף הזה נכון, אהיה מופתע מאוד" - סטיבן קולבר
• "היה לי ערב פשוט נפלא, אבל זה לא היה הערב" - גראוצ'ו מרקס
• "הוא מדבר כמו אידיוט, ונראה כמו אידיוט, אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם, הוא באמת אידיוט" - גראוצ'ו מרקס
• "תמיד תוכל לסמוך על האמריקאים שיעשו את הדבר הנכון, אחרי שהם ניסו כל דבר אחר" - וינסטון צ'רצ'יל
• "אדם צנוע, שהיו לו הרבה סיבות להיות צנוע" - וינסטון צ'רצ'יל
• "למעון ראש הממשלה הגיעה מכונית ריקה, וראש הממשלה קלמנט אטלי יצא ממנה." וינסטון צ'רצ'יל
• "הייתי רוצה לומר שלכבוד ולעונג לי הוא לעמוד מולכם, אך אינני יכול לומר זאת, מפני שמעגלי השקר שלי מקולקלים. אני שונא את כולכם ובז לכם" - מרווין, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה