פרס שארל ויון למסאות אירופית

פרס שארל ויון למסאות אירופית
בצרפתית: Prix européen de l'essai Charles-Veillon
בגרמנית: Prix européen de l’essai Charles Veillon
באיטלקית: Premio europeo Charles Veillon per la saggistica

מדינה
תקופת הפרס	1975–הווה (כ־49 שנים)
נקרא על שם	שארל ויון
האתר הרשמי

פרס המסאות האירופית מוענק מדי שנה על ידי הקרן על שם התעשיין השווייצי שארל וֵיוֹן למסאי/ת אירופאי/ת. הפרס נוסד בשנת 1975, והוא הפרס הספרותי הראשון המוקדש אך ורק לסוגת המסה. הוא מוענק עבור מסה מאת סופר/ת אירופאי/ת, בכל שפה שהיא.

הפרס הוא המשכו של פרס הרומן האירופי, שייסד שארל ויון עצמו לאחר מלחמת העולם השנייה, ואשר הוענק מדי שנה בשלוש השפות האירופיות העיקריות של שווייץ – צרפתית, גרמנית, ואיטלקית. כמו פרס הרומן, מבקש פרס המסאות על שם ויון לתרום לפיוס ולאחדות באירופה באמצעות תרבות.

חבר השופטים של הפרס מורכב מחברי הוועד המנהל של קרן שארל ויון, ומאישים שנבחרו בשל מומחיותם והמוניטין שלהם בתחום.

טקס הענקת הפרס, בתחילת השנה ועל פי הזמנה, מתרחש במסיבת עיתונאים לכבוד הזוכים בפרס.

הפרס מאורגן במשותף עם העיר לוזאן, שם חי ופעל שארל ויון בשעתו, ועם אוניברסיטת לוזאן. הוא מבקש לתגמל יצירה אשר "מהווה עדוּת, או מציעה ביקורת פורה על חברות עכשוויות, על אורחות חייהן, ועל האידאולוגיות שלהן."

זוכי הפרס

שנה	זוכה	מדינה	שם המסה
1975	ז'אק אלול		Trahison de l'Occident
1976	ארנסט פרידריך שומאכר		Small Is Beautiful
1977	אלכסנדר זינובייב		Les Hauteurs Béantes
1978	רוז'ה קאיווה		Le Fleuve Alphée
1979	מאנס שפרבר	/	Churban, oder die unfassbare Gewissheit (Churban ou La Certitude Incompréhensible)
1980	לשק קולקובסקי		על מכלול יצירתו
1981	נורברטו בוביו		על מכלול יצירתו
1982	ז'אן סטרובינסקי		Montaigne En Mouvement
1983	לארס גוסטפסון		על מכלול יצירתו
1984	אלן פינקלקראוט		La Sagesse de l'Amour
1985	ג'רג' קונרד		L'Antipolitique
1986	איזו קמארטן		Nichts als Worte? Ein Plädoyer für Kleinsprachen (Seulement des Mots ? Plaidoyer Pour les Langues Mineures)
1987	אדגר מורן		על מכלול יצירתו
1988	אדוארדו לורנסו		על מכלול יצירתו
1989	טימותי גרטון אש		The Uses of Adversity: Essays on the Fate of Central Europe (Des Usages de l'Adversité: Essais sur le Destin de l'Europe Centrale)
1990	קרל שלגל		על מכלול יצירתו
1991	רוברטו קלאסו		Les Noces de Cadmos et Harmonie
1992	פרדרג מטבייביץ'		Bréviaire Méditérannéen
1993	ג'יין קריימר		Européens (2 tomes)
1994	ג'באד קרהסאן		Un Déménagement
1995	אטיין ברייה		Contre Le Nouvel Obscurantisme. Éloge du Progrès
1996	דובראבקה אוגרשיץ'		Die Kultur der Lüge (La Culture du Mensonge)
1997	קרל־מרקוס גאוס		Das Europäische Alphabet (L'Alphabet Européen)
1998	צווטאן טודורוב	/	Benjamin Constant. La Passion Démocratique
1999	אמין מעלוף	/	Les Identités Meurtrières
2000	פטר ביקסל		Alles von mir gelernt. Kolumnen 1995-1999 (Tout Appris de Moi. Chroniques 1995-1999)
2001	ז'אן־קלוד גילבו		Le Principe d'Humanité
2002	פטר פון מאט		Sang d'Encre. Voyage dans la Suisse Littéraire et Politique
2003	אלן דה בוטון	/	L'Art du Voyage
2004	מרטין מאייר		Krieg der Werte (La Guerre des Valeurs)
2005	אלכסנדרה לאנייל־לווסטין		Esprits d'Europe. Autour de Czesław Miłosz, Jan Patočka, István Bibó.
2006	ג'ורג'ו אגמבן		על מכלול יצירתו
2007	יאן אסמן		על מכלול יצירתו
2008	פטר סלוטרדייק		Colère et Temps
2009	קלאודיו מגריס		על מכלול יצירתו
2010	ז'אן־קלוד מתייה		Écrire, Inscrire: Images d'inscriptions, mirages d'écriture
2011	(לא חולק)
2012	היינץ ויסמן	/ גרמניה	Penser Entre Les Langues
2013	הארלד ויינריך		על מכלול יצירתו
2014	(לא חולק)
2015	(לא חולק)
2016	ריצ'רד סנט		Ensemble: Pour une Éthique de la Coopération
2017	(לא חולק)
2018	מרסל גושה		על מכלול יצירתו
2019	סירי הוסטוודט		Les Mirages de la Certitude
2020	אלסנדרו בריקו		The Game
2021	ג'וני פיטס		Afropéens. Carnets de voyages au cœur de l'Europe noire
2022	מונה שולה		Réinventer l'amour

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של פרס שארל ויון למסאות אירופית
• קרן שארל ויון (בצרפתית)