פרנצ'סקו אריצו
 | |||||
| לידה |
18 בפברואר 1566 ונציה, הרפובליקה של ונציה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 בינואר 1646 (בגיל 79) ונציה, הרפובליקה של ונציה | ||||
| מדינה |
הרפובליקה של ונציה | ||||
| מקום קבורה |
San Martino, Venice | ||||
| שושלת Erizzo | |||||
|
| |||||
| |||||
  | |||||
פרנצ'סקו אריצו (באיטלקית: Francesco Erizzo; 18 בפברואר 1566 - 3 בינואר 1646) היה הדוכס ה-98 של ונציה. אריצו כיהן כדוג'ה מאז בחירתו ב-10 באפריל 1631 ועד פטירתו.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנצ'סקו אריצו נולד בוונציה למשפחת אריצו - משפחת אצולה אמידה (אך לא עשירה). אריצו כיהן במספר משרות ציבוריות ובהן שגריר לה סרניסימה בחצר פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ובחצר האפיפיור אורבנוס השמיני, וכן כפרוודיטורה.
אריצו לא נשא אישה.
אריצו נבחר לתפקיד הדוג'ה ב-10 באפריל 1631, עת השתוללה בוונציה המגפה השחורה האיטלקית, אשר גרמה למותם של כשליש מאוכלוסיית העיר (כ-45,000 נפטרים), ואף את קודמו לתפקיד - הדוג'ה ניקולו קונטאריני.
אריצו נבחר ברוב של 40 קולות למול 1 (היחיד שהתנגד לבחירתו היה רנייר זן, יריבו של הדוג'ה ג'ובאני קורנארו הראשון).
בשל המגפה לא לוותה בחירתו של אריצו בפסטיבלים כמקובל. המגפה הסתיימה ב-1631 ואריצו לקח על עצמו את נדרו של קודמו - קונטאריני להקים כנסייה המוקדשת למרים, אם ישו, על מנת שהמגפה תיפסק. עם סיום המגפה, הורה אריצו על בניית הכנסייה, שנקראה סנטה מריה דלה סאלוטה, וכן הורה על חג שיחגג ב-21 בנובמבר ויקרא "חג המדונה של הבריאות" (Festa della Madonna della Salute) במסגרתו תערך תהלוכה של נכבדי העיר מבזיליקת סן מרקו לעבר הכנסייה שברובע דורסודורו לאות תודה על ההצלה מהמגפה. מסורת זו נמשכת עד ימינו.
שנות ה-30 של המאה ה-17 היו תקופה של שלווה בוונציה, ובשנת 1637 נפתח התיאטרו סן קאסיאנו - בית האופרה הראשון של העיר. בשנת 1640 נפתח בית אופרה נוסף - התיאטרו סן מויזה. שנות השלום נפסקו עם פרוץ מלחמות קאסטרו - בין דוכסות פרמה למדינת האפיפיור. ונציה כרתה ברית עם פרמה ולחמה לצידה כנגד מדינת האפיפיור על השליטה בעיר קאסטרו. הסכם השלום נחתם בשנת 1644 לאחר ניצחונן של ונציה ופרמה.
בספטמבר 1644 אבירי מלטה תקפו ספינה טורקית ובה עולי רגל מוסלמים בדרכם למכה. האבירים ביקשו מקלט בהרקליון (שאז נקראה קאנדיה) בכרתים, שהייתה אז בשליטת ונציה. בתגובה, הסולטאן העות'מאני איברהים הראשון האשים את ונציה ותקף את כרתים. אריצו פנה לסנאט של ונציה וביקש כי ימנו אותו למפקד הצבא. הסנאט הסכים על אף התנגדותו של ג'ובאני פזארו (לימים הדוג'ה). אריצו אסף צי גדול במטרה לתקוף את הטורקים, אולם נפטר חודש לאחר מינויו, ב-3 בינואר 1646, בהיותו בן 79.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הקודם: ניקולו קונטאריני |
דוכסי ונציה 1631–1646 |
הבא: פרנצ'סקו מולין |