פרנצ'סקו אנטוניולי
 | |
| לידה |
21 באוקטובר 1878 דרוגנו, איטליה |
|---|---|
| פטירה |
28 במאי 1965 (בגיל 86) לוגאנו |
| מדינה |
איטליה  |
| עיסוק | כומר |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| תאריך הכרה | 6 באוקטובר 1996 |
| מספר היהודים שהציל | כ-70 |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (6 באוקטובר 1996) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | פרנצ'סקו אנטוניולי |
  | |
פרנצ'סקו אנטוניולי (באיטלקית: Francesco Antonioli; 21 באוקטובר 1878 – 28 במאי 1965) היה כומר במסדר הסלזיאני (אנ'), וחסיד אומות העולם, שהציל במלחמת העולם השנייה כ-70 יהודים ממוות בידי הנאצים.[1]
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטוניולי נולד בכפר דרוגנו, הנמצא בעמק ויג'צו שבאיטליה. אמו, אנטוניה פמיניז (1839-1933), הייתה פשוטת עם ואביו, ג'וזפה מריה אנטוניולי (1838–1928) עבד כמנקה ארובות, עד שהיגר לארצות הברית ושם עבד בייצור פחם. לזוג היו שני ילדים נוספים: ג'ובאן באטיסטה מישל (נולד ב-1864), שמת באפריקה, וג'ובאן אנטוניו אטיליו (1873–1945)[1].
כילד, הוא גדל עם ערכים אדוקים של אמונה ובמהרה הגיעה השאיפה להיות כומר במסדר הסלזיאני. דמות משמעותית בחייו הייתה הכומר קרלו מריה בראטה (1861–1910), שהיה גם סוציולוג, סופר ומוזיקאי. בראטה גילה את פרנצ'סקו הצעיר, שלדעתו ניחן בתכונות מתאימות לכומר סלזיאני[1].
בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן כיבוש רומא על ידי גרמניה הנאצית, אנטוניולי היה מנהל מכללה נוצרית של המסדר הסלזיאני ע"ש פיוס האחד עשר ברומא. בתקופה זו, הוא החביא תחת חסותו ילדים יהודים, יחד עם עוזרו במכללה, הכומר ארמאנדו אלסנדריני. לפי מחקר שפורסם על ידי המסדר הסלזיאני, רשימת הניצולים מנתה כ-70. רוב הבנים הגיעו למכללה לאחר 16 באוקטובר 1943, היום בו החלו לגרש את יהודי איטליה למחנות השמדה[1].
ב-6 באוקטובר 1996, הוכר אנטוניולי (יחד עם ארמאנדו אלסנדריני) כחסיד אומות העולם[2]. ב-28 למאי 1965, נפטר אנטוניולי בעיר לוגאנו[1].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Marco De Ambrosis, Don Francesco Antonioli, 2018, Italy, Ultravox
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנצ'סקו אנטוניולי, באתר יד ושם (באנגלית)