פרי לונדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרי לונדון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 18 ביוני 1931
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 ביוני 1992 (בגיל 61) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכולוגיה
מקום לימודים

ישיבה יוניברסיטי

אוניברסיטת קולומביה
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרי לונדוןאנגלית: Perry London;‏ 18 ביוני 193119 ביוני 1992) היה פסיכולוג אמריקאי-ישראלי תאורטיקן ומנהל אקדמי, שנודע בזכות כתיבתו על פסיכולוגיה קלינית ובזכות מחקריו בנושא אלטרואיזם ובנושא היפנוזה. כיהן כפרופסור לפסיכולוגיה בכמה מוסדות אקדמיים בארצות הברית ובישראל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי לונדון נולד באומהה נברסקה שבארצות הברית להוריו מקס ורוז לונדון (לדיז'ינסקי), יהודים שהיגרו מאוקראינה. הילד השלישי מתוך ארבעה, והבן היחיד. למד שנתיים בתיכון מקומי באומהה ובהמלצתו של רב הקהילה עבר להשלים את לימודיו בבית הספר התיכון של ישיבה יוניברסיטי בניו יורק. בשנתו האחרונה בתיכון כתב לונדון את המאמר האקדמי הראשון שלו שזיכה אותו במלגת לימודים מלאה בקולג' ואף פורסם בכתב עת אקדמי יוקרתי[1].

עם סיום התיכון החל בלימודי תואר ראשון בישיבה יוניברסיטי אותם סיים בשנת 1952, ומיד המשיך לתואר שני (1953) ולדוקטורט (1956) באוניברסיטת קולומביה. בשנתו הראשונה בלימודי הדוקטורט זכה במלגת לימודים מטעם צבא ארצות הברית ולשם כך גויס לצבא בדרגת Second Lieutenant (סגן משנה). את ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית עשה בבית חולים צבאי בוושינגטון הבירה בזמן מלחמת קוריאה. עם סיום הדוקטורט קיבל דרגת First Lieutenant (סגן) והוצב כפסיכולוג בבית החולים הצבאי בטקומה וושינגטון. עם סיום שירותו הצבאי בשנת 1959 החל ללמד באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין ולאחר ארבע שנים התקבל כחבר סגל באוניברסיטת דרום קליפורניה שהפכה לביתו האקדמי לשנים הבאות. במקביל, צורף באותן שנים כיועץ לתוכנית החלל האמריקאית וסייע במיון האסטרונאוטים הראשונים שעמדו להישלח לחלל.

בשנת 1968 הגיע עם משפחתו לישראל לשנת שבתון באוניברסיטה העברית בירושלים שם עזר בהקמת המרכז לחקר החינוך לילדים טעוני טיפוח. שנה זו זכה במלגה בת חמש שנים לחוקרים צעירים מטעם המכון האמריקאי הלאומי לבריאות הנפש (National Institute of Mental Health), ובשנים הבאות חילק את זמנו בין אוניברסיטת דרום קליפורניה לאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1979 עלה לישראל ושימש מספר שנים כמרצה מן החוץ באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. במקביל שימש באותן שנים כיועץ לחיל האוויר הישראלי. בשנת 1983 שב לארצות הברית ומונה לראש התכנית לייעוץ פסיכולוגי באוניברסיטת הרווארד. בשנת 1989 מונה לדיקן בית הספר ללימודים מתקדמים לפסיכולוגיה מעשית באוניברסיטת ראטגרס, תפקיד אותו מילא עד מותו בשנת 1992.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לונדון פרסם למעלה מ-150 מאמרים וספרים במגוון רחב של נושאים, ויצר מורשת אינטלקטואלית נרחבת בפסיכולוגיה קלינית כתאורטיקן, חוקר אמפירי ומורה. ספרו Modes and Morals of Psychotherapy (1968) היה הסיכום הקוגניטיבי הראשון של תרפיות ההתנהגות ומהווה עד היום טקסט מכונן עבור סטודנטים של השיטות וההשלכות המוסריות של הפסיכולוגיה הקלינית. בספר זה טען לונדון כי מגוון תרפויטי הוא חיוני לתחום ואיננו "מחלת ילדות" שתעבור ברגע שתיאוריה או גישה אחת יקבלו תוקף סופי במחקר ויגברו על כל השאר. הוא היה אחד הפרשנים הראשונים של הנוף התרפויטי שטען שייתכן שהמאפיין הבסיסי ביותר של מטפל הוא לא ההשתייכות התאורטית שלו אלא עמדתו המוסרית, הבין-אישית והאקסיסטנציאלית. מאוחר יותר כתב לונדון מספר מאמרים שתיארו איך התפתח התחום מעבר להתמקדות המוקדמת שלו בניסיון להוכיח איזו תיאוריה ואיזו גישה טיפולית הם הנכונים והצודקים, לעבר ההבנה כי לא די באידאולוגיות ותיאוריות מקיפות כדי להסביר הצלחה טיפולית. הוא הראה איך התחום עבר מהתמקדות בטהרנות תאורטית לפרגמטיות, והחל לאתר את המכנים המשותפים שמסבירים את היעילות של שיטות שונות ואף הפוכות, ואת רגעי השינוי המשמעותיים שעשויים להתרחש בדרך דומה בשיטות טיפול שונות מאד.

בספרו Behavior Control (1969) הרחיב בנושאים אלה. ספרו Beginning Psychology (1975) היה הזמנה נגישה מאד לפסיכולוגיה ושימש כספר מבוא לנושא. כתיבתו התאפיינה בפרספקטיבה תפיסתית וסגנון כובש שהשאירו את רישומם על הקורא.

לונדון ועמיתיו פיתחו את סולם הרגישות להיפנוזה לילדים, The Children’s Hypnotic Susceptibility Scale (1963), לאחר שהוכיחו במחקריהם כי רגישות להיפנוזה היא מאפיין אישי הקיים אצל אנשים שונים בדרגות שונות. הסולם מאפשר למטפלים לאתר את המטופלים שיכולים להפיק תועלת מהיפנוזה לטיפול בכאב, שיפור הבריאות והורדת חרדה.

בתקופה שבה תפיסה מרכזית בפסיכולוגיה הייתה גמול עצמי כמניע להתנהגות, היה לונדון חלוץ בחקר נוצרים שסיכנו את חייהם כדי להציל אחרים – יהודים, צוענים וחיילים אמריקאים - במהלך מלחמת העולם השנייה. מצילים אלה סיכנו את עצמם, ולעיתים קרובות גם את משפחותיהם ובכלל זה ילדיהם, כדי להציל במקרים רבים זרים גמורים. הם החביאו אותם במחסנים, בחדרים נסתרים מאחורי קירות, או עזרו להם להימלט למקומות בטוחים. לונדון ועמיתיו מצאו שהמצילים היו לא אחת אנשים הרפתקנים, מה שתרם לאומץ שהיה להם לפעול. לא אחת הם היו אנשים שוליים בקהילותיהם, שונים מהאחרים באופן כלשהו. אולי היה להם הורה אחד זר, הם היו קתולים בקהילה פרוטסטנטית, או שהיה להם מאפיין אישי שהפך אותם לשונים (London, 1970). אין בכך כדי לומר שהיו מנותקים מאחרים, אך שוליותם איפשרה להם לפתח נקודת מבט אחרת.

כאשר הקהילה שלהם תמכה ברדיפת היהודים על ידי הנאצים, הם התנגדו לה. מציל מפורסם אחד, התעשיין אוסקר שינדלר, היה שולי בכך שהיה גרמני שחי בצ'כוסלובקיה, פרוטסטנטי שנישא לאישה קתולית מכפר אחר. ראול וולנברג, דיפלומט שוודי שהציל רבים מיהודי הונגריה, היה שולי בכך שהיה בן לענף עני של משפחה עשירה מאד (Staub, 1989, 2015). לונדון ועמיתיו נאלצו להפסיק את מחקרם כי לא מצאו ארגון שהסכים לממן אותו. בשנות השישים של המאה העשרים נאמר להם שזמן רב מדי עבר מכדי להשיג מידע אמין. אך התפתחות המחקר בעשורים שלאחר מכן מצביעה על כך שייתכן שבאותה תקופה עוד לא הייתה נכונות להיישיר מבט אל אימי אותה התקופה. ואכן, החל משנות ה-80 התפרסמו מספר מאמרים וספרים שחקרו לעומק את נושא המצילים (למשל, Oliner and Oliner, 1998).

מחקריו על המצילים בשואה הובילו את לונדון לחקור את התפתחות הנכונות להתנהגות אלטרואיסטית והקרבה עצמית בילדים. במחקרו בנושא זה הוא מצא שנכונות זו עשויה להתפתח בנפרד מהחיזוקים שהילד מקבל על התנהגותו. המשתנה היחידי שנמצא באופן עקבי שתרם לנטיה אלטרואיסטית אצל ילדים היה אווירה משפחתית שבה ההורים עודדו והפגינו ביטוי של רגשות אמפתיה. לעומת זאת, אווירה משפחתית ששמה את הדגש על הצלחה ותחרות פגעה בנכונות של הילד לאלטרואיזם והקרבה עצמית.

בעשור האחרון לחייו חקר לונדון את נושא החינוך לזהות יהודית, ויעץ לארגונים יהודיים בנושא. חלק מהעקרונות שפיתח יושמו בתוכנית "תגלית" אשר מארגנת טיולים חינוכיים לישראל לצעירים יהודים מהעולם ללא עלות.

לונדון היה חלוץ של כתיבה נייטרלית מגדרית באנגלית וכבר בשנות ה-1970 התבטא נגד ההטייה המגדרית בשפה האנגלית. בהקדמה לספרו Beginning Psychology שיצא בשנת 1975 הודיע שהחליט לחדש את השפה כדי להפוך אותה לשוויונית יותר, למגינת ליבם של חלק מהעורכים והקוראים. החידוש שהציע, שימוש בגוף שלישי רבים (they) ככינוי שם נייטרלי במקום גוף שלישי יחיד he, she, היה חלוצי בזמנו והתקבל באופן רשמי כשימוש תקין באנגלית רק כארבעים שנה לאחר מכן.


חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לונדון היה נשוי עד שנת 1977 לויוויאן (לבית יעקובסון) והשניים היו הורים לארבע בנות (מרים (מיב) לונדון, יעל לונדון, שושנה לונדון-ספיר ודברה לונדון). בשנת 1979 נישא בשנית לבברלי רוז.

נפטר ב-19 ביוני 1992 בניו ג'רזי, שם התגורר בשנותיו האחרונות, והובא למנוחות בישראל.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • London, P., The Modes and Morals of Psychotherapy, Taylor & Francis, 1964/1986
  • London, P. & D. Rosenhan, Foundations of Abnormal Psychology, Holt,Rinehart & Winston Of Canada Ltd, 1968
  • London, P., The rescuers: motivational hypotheses about Christians who saved Jews from the Nazis, Academic Press, 1970
  • London, P., Behavior Control, Harper & Row, 1971
  • London, P., Beginning Psychology, Dorsey Press, 1975
  • Rosenhan, D. & P. London (eds.) Theory and research in abnormal psychology, Holt, Rinehart and Winston, 1975
  • London, P. et al., The Impact of summer in Israel Programs, Montreal: CRB Foundation, 1987

מבחר ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • London. P., 1959, Effect of differential instructions and anxiety level on discrimination learning. Journal of Genetic Psychology, 95(2), 283-292
  • London. P., & Bryan. J., 1960, Theory and research on the clinical use of the Archimedes spiral. Journal of General Psychology, 62(1), 113-125
  • Rosenhan, D, & P. London, 1963, Hypnosis: Expectation, susceptibility, and performance. Journal of Abnormal and Social Psychology, 66(1), 77-81
  • Cooper, L.M. & London, P., 1966, Sex and hypnotic susceptibility in children. International Journal of Clinical and Experimental Hypnosis, 14(1), 55-60
  • London. P., & R. Bower, 1968, Altruism, Extraversion and Mental Illness. The Journal of Social Psychology, 76(1), 19-30
  • Bryan. J., & P. London, 1970, Altruistic behavior by children. Psychological Bulletin, 73(3), 200-211
  • London, P., 1972, The end of ideology in behavior modification. The American Psychologist, 27(10), 913-920
  • Rotenberg, M., London, P. & L. Cooper, 1976, Achievement motivation, socialization, and hypnotic susceptibility among youths from four Israeli subcultures. Journal of Youth and Adolescence, 5(1), 89-100
  • • London, P., & N. Frank, 1987, Jewish Identity and Jewish Schooling, Journal of Jewish Communal Affairs, 64: 4-13
  • Omer, H., & P. London, 1988, Metamorphosis in psychotherapy: End of the systems era. Psychotherapy, 25(2), 171-184
  • Omer, H., & London, P., 1989, Signal and noise in psychotherapy: The role and control of nonspecific factors. British Journal of Psychiatry, 155, 239-245

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Perry London, 1950, Land and its Relation to Happiness. The American Jouranl of Economics and Sociology, 10(1), 45-50. https://www.jstor.org/stable/3483435.