פריץ פון וילה
 | |
| לידה |
21 באפריל 1860 ויימאר, הדוכסות הגדולה של סקסוניה-ויימאר-אייזנך  |
|---|---|
| פטירה |
16 בפברואר 1941 (בגיל 80) דיסלדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנות של דיסלדורף (1882) |
| פרסים והוקרה |
מסדר העיט האדום דרגה 4 |
  | |
פרידריך (פריץ) פון וילה (בגרמנית: Fritz von Wille; 21 באפריל 1860 – 16 בפברואר 1941) היה פרופסור וצייר נוף גרמני ובעל טירת קרפן (1911–1941).[1]
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא היה בנם של זוג האמנים אוגוסט פון וילה (1828–1887) ואשתו קלרה (נולדה כפון באטשר, 1837–1883). אביו, צייר נוף ורומנטיקה מאוחרת, מונה לבית הספר לאמנות של ויימאר בשנת 1859 על ידי הדוכס הגדול קארל-אלכסנדר מסקס-וויימר-אייזנאך. אמו, תלמידה של הציירת הצרפתייה רוזה בונר, הייתה ציירת בעלי חיים. פריץ פון וילה גדל בדיסלדורף מאז 1863. הוא התחתן ב-20 באוגוסט 1892 עם בתו של יצרן הטבק אוטו שניידר.
לזוג נולדו שני בנים: אוטו (1901-1977) ופריץ ג'וניור (1903- 1972). אוטו פון וילה הפך לצייר בעל הכשרה אקדמית כמו אביו וסבו. הוא התמחה בפורטרטים ונופים.
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פריץ וילה היה אחד מציירי הנוף בבית הספר לציור בדיסלדורף.[2] בין השנים 1879–1882 למד באקדמיה לאמנות בדיסלדורף. הוא פיתח את עצמו כצייר נוף.
בשנות השמונים של המאה ה-19 ערך מספר רב של טיולים דרך גרמניה (כולל הסן, הרץ, יער שחור, תורינגיה, הריין התיכון). בשנים 1885, 1886 ו-1891 ביקר בריביירה האיטלקית. הוא שהה בנורווגיה ב-1904 וב-1925. נסיעות אלה מתועדות על ידי רישומים, המתוארכים לעיתים קרובות ליום המדויק.
בתחילת דרכו הושפע פריץ וילה מבחינה סגנונית מאביו אוגוסט. עד מותו של אביו בשנת 1887, הוא חתם לעיתים קרובות על התמונות כ"פריץ פון וילה ג'וניור" על מנת למנוע בלבול עם עבודתו של אביו, שעבד גם בדיסלדורף. משנת 1886 היה חבר בעמותת האמנים דיסלדורף מלקסטן.
בשנות השמונים של המאה ה-19 הונחה וילה על ידי הריאליזם המפורט של בית הספר לציור בדיסלדורף. הוא צייר תמונות רומנטיות, שבוצעו בקפידה. במהלך לימודיו הוא עבר במהירות מציור מדויק למשיחת מכחול רופפת ואימפרסיוניסטית וממבט מקרוב על הטבע לפנורמה נרחבת של הנוף. ציורי הנוף שלו מציגים אלמנטים אופייניים לציור הנוף של דיסלדורף של המאה ה-19 מאז יוהאן וילהלם שירמר: שמים מעוננים עם רוח, כיוון אור מיוחד ותפאורות צדדיות. מאז מסעותיו באיטליה, וילה הבהיר את צבעיו. את הצביעה המדורגת כרומטית בשנות ה-90 של המאה ה-19 ניתן לייחס להשפעתו של יוגן גוסטב דוקר.
העבודות העיקריות של וילה נוצרו בין השנים 1890–1910. לאחר רישומים ספונטניים בטבע, צייר נופים מורכבים מפוארים בסטודיו שלו בדיסלדורף. הוא נותר במידה רבה לא מושפע מהחידושים הסגנוניים בתחילת המאה ה-20. מבנה המשטח והצבע של כמה ציורים בסביבות 1900 עד 1910 קרובים לארט נובו.
פריץ וילה טייל בקביעות באזור הרי אייפל, במערב גרמניה מאז 1885. היה לו שם בית מגורים שני לחודשי הקיץ. בשנת 1911 קנה את טירת קרפן, ועבר לשם. בעשור הראשון של המאה ה-20 התפתח וילה למומחה בייצוג אזור הרי אייפל, כפי שהוכיח בתערוכת היחיד שלו "אוסף אייפל", 1904 בדיסלדורף. אפילו במהלך חייו הוא כונה "צייר האייפל". [3]
מאז 1895 וילה קיבל מספר מדליות על ציוריו. כמה מוזיאונים, כולל בברלין, קלן, דיסלדורף, קרפלד, דירן, אאכן, בון ושטוטגרט קנו תמונות שלו. בשנת 1908 קיסר וילהלם השני רכש את מה שהיה ככל הנראה הגרסה הראשונה של הציור "הפרח הכחול" בתערוכת האמנות הגדולה בברלין. בשנת 1910 הוענק לו תואר פרופסור, שלא היה קשור להוראה. בשנת 1911, לאחר שפגש את קייזר וילהלם השני, הוא קיבל את מסדר הנשר האדום.
למרות ההתפתחויות האמנותיות האחרונות בתחילת המאה ה-20 ויל דבק בסגנונו. לאחר מלחמת העולם הראשונה כמעט ולא היו לו יצירות יוצאות דופן. הוא איבד את הונו בעקבות האינפלציה ונקלע לקשיים כלכליים קשים. [4] בשנות השלושים ניסה להסתגל לטעמים החדשים בהצלחה מועטה.
וילה נפטר ב-16 בפברואר 1941 באולפן בדיסלדורף. ב-21 בפברואר 1941 הוא הועבר לקרפן ונקבר בקריפטה המשפחתית מאחורי הטירה. במהלך חייו תכנן את המאוזוליאום עם הסלע הגדול.
הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני מלחמת העולם הראשונה נחשב פון וילה לאחד מ"נסיכי האמנים" של הציור בדיסלדורף" וייצג את הסגנון של סוף המאה ה-19. עבודותיו שוחזרו במגזינים, בלוחות שנה או כהדפסי אמנות.
ציוריו עזרו לשנות את דימוי אזור אייפל בצורה חיובית.[5] בניגוד לאמנים אחרים שציירו באזור לפניו כמו יוהאן וילהלם שירמר (1807–1863) וקרל פרידריך לסינג (1808–1880), שציוריהם הציגו תבניות נופים אידיאליים בפורמט גדול, וילה יצר נופים ריאליסטים תואמים למציאות. כמה מציוריו מתעדים את הייחודיות הגאולוגית של אזור אייפל, כמו ה"ויינפלדר מאר " אותו הוא הנציח בציורו האחרון.[6]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Wille, Fritz von. In: Hans Vollmer (Hrsg.): Allgemeines Lexikon der Bildenden Künstler von der Antike bis zur Gegenwart. Begründet von Ulrich Thieme und Felix Becker. Band 36: Wilhelmy–Zyzywi. E. A. Seemann, Leipzig 1947, S. 11.
- ^ M. Klütsch: Fritz von Wille und die Landschaftsmalerei der Düsseldorfer Schule. In: Ausstellungskatalog Daun 1979, S. 50–59.
- ^ Eifel-Collection, Fritz von Wille. Ausstellungskatalog, Städtische Kunsthalle, Düsseldorf 1904–1905.
- ^ Fritz von Wille. Leben und Arbeiten. Alte Buchkunst. Eifelmaler Rolf A. Tilemann-Schenck, Ausstellungskatalog, Bahnhof Jünkerath, mit Beiträgen von Alexandra Engelhardt, Hubertus Foester, Margot Klütsch, Hrsg. art collegium, Jünkerath/Eifel, Köln 2007, S. 8–17 (M. Klütsch); S. 18–22 (H. Foester).
- ^ Volksfreund, Ein Maler entdeckt die Eifel: Fritz von Wille starb vor 75 Jahren, Volksfreund, 2016-02-15 (בגרמנית)
- ^ Prof, www.heimatjahrbuch-vulkaneifel.de