פרידריק ויליאם מקמוני

פרידריק ויליאם מקמוני
לידה	28 בספטמבר 1863; Brooklyn Heights, ארצות הברית
פטירה	22 במרץ 1937 (בגיל 73); בית החולים דוקטורס, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות פרנקליף
מקום לימודים	בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות
תקופת הפעילות	1878–1937 (כ־59 שנים)
יצירות ידועות	Major General George B. McClellan, Nathan Hale
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (1896)
חתימה

פרדריק ויליאם מקמוני (באנגלית:Frederick William MacMonnies‏; 28 בספטמבר 1863 - 22 במרץ 1937) היה הפסל האמריקאי הידוע ביותר מבית הספר לאמנויות יפות בפריז. הוא היה גם צייר מוכשר מאוד.^[1]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1880 החל מקמוני בחניכות אצל אוגוסטוס סן-גאודנז, ועד מהרה הועלה לדרגת עוזר בסטודיו, והחל את ידידותו לכל החיים עם הפסל המוערך. מקמוני למד בלילה באקדמיה הלאומית לעיצוב ובליגת הסטודנטים לאמנות בניו יורק.

בשנת 1884 נסע מקמוני לפריז ללמוד פיסול באקול דה בו-ארטס, וזכה פעמיים בפרס הגבוה ביותר שניתן לסטודנטים זרים. בשנת 1888 פתח סטודיו בפריז והחל ליצור כמה מהפסלים המפורסמים ביותר שלו, אותם הגיש מדי שנה לסלון פריז. באטלייה שלו הוא הדריך אמנים בולטים כמו ג'נט סקודר ומרי פוטה.^[2]

הפסל "נייתן הייל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסל נייתן הייל בגודל טבעי היה העבודה הגדולה הראשונה שהשיג מקמוני. הוא הוקם בשנת 1890 בסיטי הול פארק, ניו יורק, והוצב ליד המקום בו חשבו שהוצא להורג נייתן הייל. העתקים של הפסל פזורים במוזיאונים ברחבי ארצות הברית, שכן מקמוני היה אחד הפסלים האמריקאים המוקדמים שהשלימו את שכרם על ידי מכירת רפרודוקציות לציבור. במוזיאון המטרופוליטן יש עותק, כמו גם במוזיאון לאמנות באוניברסיטת פרינסטון, הגלריה הלאומית לאמנות, מוזיאון האמנות של פיניקס, מוזיאון האמנות של אורלנדו, והמוזיאון לאמנות מיד במכללת אמהרסט.

עבודות גדולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1888, בתיווכו של סטנפורד וייט השיג מקמוני שתי עבודות גדולות בפיסול גן עבור אמריקאים בעלי השפעה: פסל דקורטיבי של מזרקת פאן של רוהליון, באחוזת ניו יורק של הבנקאי אדוארד אדמס. עבודה זו פתחה בפניו מעגל חברתי של ניו יורקים שהעריכו אמנות. עבודה נוספת הייתה עבור השגריר ג'וזף ה. צ'ואטה, בסטוקברידג', מסצ'וסטס.

בשנת 1889 קיבל ציון כבוד בסלון פריז לפסל "דיאנה" שלו ולעוד עבודות פומביות, כולל תבליטים על קשת וושינגטון הקבועה של סטנפורד ווייט, ניו יורק, ואנדרטת הייל סיטי פארק, שנחשף בשנת 1893.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, ויתר מקמוני על הקמת ביתו הגדול בפריז. הוא נסע מדי שנה לארצות הברית כדי לפגוש סוחרים ופטרונים, וחזר לפריז כדי לעבוד. מגוריו לטווח ארוך בצרפת היו בז'יברני.

בשנת 1891 הוא קיבל את הקמת המזרקת במרכז התערוכה העולמית של קולומביה בשיקגו בשנת 1893. יצירת המזרקה הדקורטיבית הגדולה הזו הפכה למוקד התערוכה והציבה את מקמוני כאחד הפסלים החשובים של אותה תקופה.

בשנת 1894 השיג לו סטנפורד וייט עוד עבודה יוקרתית ציבורית - שלוש קבוצות פסלי ארד עבור קשת הזיכרון לחיילים ולספנים ברחבת הצבא בברוקלין. קבוצות הדמויות המסובכות העסיקו אותו במשך שמונה השנים הבאות.

בשל תהילה שקיבל בתערוכה העולמית הקולומביאנית של 1893, הוא הוזמן לייצר פסל ציבורי גדול שמנציח את חלוצי המערב הישן האמריקאי, יצירתו היחידה בנושא זה. מקמוני החלה את העבודה בשנת 1906, והיצירה נחשפה בשנת 1911. האנדרטה מציגה תיאור של קיט קרסון, והיא מסמנת את סופו של שביל סמוק היל, מסלול פופולרי בקולורדו שעברו בו מחפשי זהב, והממוקם ליד נהר סמוקי היל.^[3]

בשנת 1908, הוקמה אנדרטת המלחמה שלו בפרינסטון, שנוצרה בשיתוף עם האדריכלים Carrere & Hastings, הממוקמת בפרינסטון, ניו ג'רזי. האנדרטה הושלמה עד שנת 1922.

לאחר 1915 כשחזר לניו יורק, המשיך בעבודתו המסוגננת הגדולה במזרקה לבניין העירייה של ניו יורק 1909–1922. עבודה זו הייתה נושא למחלוקת ניכרת מכיוון שהיא מתארת גבר שדורס מספר דמויות נשים, המייצגות נשים מרושעות. הדבר הביא לביקורת ציבורית.^[4] הפסל הועבר בשנת 1941 לאולם קווינס בורו הרחוק ולאחר מכן בדצמבר 2013 לבית הקברות גרין ווד בברוקלין.

האנדרטה האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1917 הוזמנה על ידי קבוצת אזרחים חשובים בניו יורק, עבודה על פסל לכבוד אלה שמתו בקרב הראשון על המארן, כמתנה לעם הצרפתי בתמורה לפסל החירות.^[5] הפסל, הממוקם במאו, צרפת, גובהו 22 מטרים. האדריכל היה הנאו-קלאסיסט האמריקאי תומאס הייסטינגס. העבודות על הפסל החלו בשנת 1924, והסתיימו בשנת 1932. בזמן חנוכתו, הפסל הזה היה אנדרטת האבן הגדולה בעולם.^[6]

אנדרטת מלחמת העולם הראשונה, באטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי, מכילה גרסת ברונזה של 9 מטרים של הפסל.^[7]

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסלון פריז הוענקה לו מדליית הזהב הראשונה שניתנה אי פעם לפסל אמריקאי. הוא נבחר ללגיון הכבוד הצרפתי. בשנת 1896 הוענק למקמוני הפרס הגדול בתערוכת פריז. זה היה עשור של פרודוקטיביות עצומה וסיפוק אישי.

במקביל הוא פיתח לאט קריירה שנייה של צייר. הוא קיבל הכרה ציבורית טובה בשנת 1901, כשקיבל אות כבוד בסלון פריז על הציור הראשון שהכניס אליו. הוא זכה גם במדליית כסף בתחרות האמנות באולימפיאדת הקיץ 1932.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1888 נישא מקמוני לאמנית אמריקאית אחרת, מרי פיירצ'יילד, שהתגוררה בפריז בעזרת מלגת לימודים לשלוש שנים. עם השלמת המלגה, היא ומקמוני נישאו והמשיכו לחיות ולעבוד בפריז, אף שחזרו לעיתים קרובות לארצות הברית.

הם חלקו את תשומת הלב בתערוכת שיקגו משנת 1893 כאשר הוזמנו ליצור את המזרקה הקולומביאנית המלכותית שהייתה מרכז היריד. מרי התבקשה לצייר ציור קיר ענק, "אישה פרימיטיבית", עבור הרוטונדה של בניין האישה. יצירת פנים, "אישה מודרנית", הגיעה מהציירת מרי קאסאט.

בני הזוג רכשו בית בז'ברני, מושבת האמנים שהקימה קלוד מונה. נולדו להם שלושה ילדים. אבל חיי הנישואים התפוגגו, כאשר פרידריק נסע לסטודיו שלו בפריז לביצוע פרויקטים גדולים. שם ניהל רומן ארוך שנים עם אמנית אמריקאית אחרת - אליס ג'ונס. הוא הגיש בקשה לגירושין בשנת 1909 ושנה לאחר מכן נישא לג'ונס ונולד לו בן (1910).

בהיעדרותו, האמן האמריקאי הגולה ויל היקוק לאו, שבילה את הקיץ בז'ברני, פיתח רומן עם אשתו של מקמוני - מרי. כשנפטרה אשתו של לאו, הם התחתנו בשנת 1909.

בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה מקמוני עבר להתגורר לצמיתות בארצות הברית בשנת 1915. הוא התגורר בעיר ניו יורק עד מותו.

פרידריך ויליאם מקמוני נפטר מדלקת ריאות בשנת 1937, בן 73. הוא קבור בבית הקברות פרנקליף, הרטסדייל, מחוז ווסטצ'סטר, קברו אינו מסומן.