פרומתאזין
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| (RS)-N,N-Dimethyl-1-(10H-phenothiazin-10-yl)propan-2-amine | |
| שמות מסחריים בישראל | |
|
פרומתאזין פרותיאזין | |
| נתונים כימיים | |
| מסה מולרית | 284.42 |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | 88% |
| מטבוליזם | כבדי |
| זמן מחצית חיים | 16-19 שעות |
| הפרשה | בשתן ובמרה |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | תרופת מרשם |
| קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון C (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C  |
| סיכון לתלות | נמוך |
| דרכי מתן | אוראלי, רקטאלי, שרירי, ורידי |
| מזהים | |
| קוד ACT |
R06AD02, D04AA10 |
| מספר CAS | 60-87-7 |
| PubChem | 4927 |
| ChemSpider | 4758 |
  | |
פרומתאזין (Promethazine) היא תרופה אנטי-היסטמינית ממשפחת הפנותיאזינים המשמשת לטיפול במגוון רחב של מצבים. התרופה משווקת בישראל תחת השמות פרומתאזין, פרותיאזין ופנרגן.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפרומתאזין שימושים רפואיים רבים. השימוש הראשון והעיקרי של התרופה הוא אנטי-היסטמין, כלומר טיפול בתסמיני אלרגיה כדוגמת נזלת וגירוד. התרופה משמשת גם לטיפול מונע בתסמיני מחלת הנסיעה, כאשר היא נלקחת בדרך כלל כ-30 עד 60 דקות טרם תחילת הנסיעה עצמה. פרומתאזין משמשת גם לטיפול בבחילות והקאות, בטיפול מונע במיגרנות, ובשילוב עם אופיאטים (כדוגמת קודאין) היא משמשת להקלה בתסמיני שיעול. לעיתים התרופה משמשת גם כתרופה פסיכיאטרית נוגדת-חרדה ומרגיעה. לפרומתאזין השפעה אנטי-פסיכוטית קלה יחסית[דרוש מקור].
תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תופעות הלוואי השכיחות ביותר של התרופה כוללות ישנוניות, יובש בפה, טשטוש בראייה, עייפות ובלבול. במקרים נדירים יותר התרופה עלולה לגרום לצהבת, לדיסקינזיה מאוחרת, לאופוריה (בעיקר בשילוב עם תרופות אחרות) או לפריחה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.