פסיקה (ריבית)

פסיקה היא מושג בהלכות ריבית. מהות המושג היא פסיקת מחיר של סחורה והעברת תשלום באופן מיידי ללא העברת הסחורה עצמה. מטרת הפסיקה היא קיבוע ערך הסחורה בזמן נתון ולא בזמן העברת הסחורה בפועל. מבואר במשנה בבא מציעא שבתנאים מסוימים מותר לפסוק על סחורה, אף שאינה קיימת עדיין או טרם הגיעה להישג ידו של המוכר, ואין בכך משום ריבית אף שהקונה קיבל סחורה במחיר מוזל, בעקבות כך ששילם מראש למוכר.

תנאים להיתר פסיקה

המשנה כותבת שלצורך ההיתר צריך אחד מתוך שני תנאים: "יצא השער" ו"יש לו".

יצא השער

תנאי אפשרי ראשון הוא שיצא השער: כלומר כבר יש לסחורה מחיר קבוע בשוק. במקרה כזה, אילו המוכר מעוניין, הוא יכול לקנות סחורה מהשוק ולמכור לקונה ובכך לסיים את מחויבותו. כל זמן שהמוכר לא עושה זאת, אפשר להניח שהוא רוצה למכור את הסחורה שלו, כך שהקונה לא מקבל רווח בעבור המתנת המעות. הגמרא כותבת שצריך שהשער יהיה שער קבוע.

יש לו

אם החפץ כבר קיים, מותר לקבל תשלום מראש על מנת להשאיר את מחיר הסחורה כמות שהוא. טעם ההיתר, הוא משום שנחשב כאילו הקונה קונה את החפץ מידית, היות שכבר ניתן למכור את החפץ. מבואר בגמרא שאין צורך שהחפץ יהיה קיים באופן מושלם אלא מספיק שהחפץ יהיה ניתן להשלמה על ידי המוכר, הכלל הוא שצריך שהחפץ יהיה מוכן לפחות תוך שתי פעולות של המוכר. אם החפץ מחוסר שלוש פעולות הרי זה נחשב כאילו אין למוכר את החפץ.

טעמי ההיתר

כתבו רש"י ותוספות שטעם ההיתר הוא משום שהמוכר מחוייב ללוקח לספק לו את הסחורה ואם לא יספק לו את הסחורה עובר במי שפרע על כן נחשב כאילו הלוקח כבר קנה את החפץ.

ברשב"א כתב שיש שתי טעמים. אחד, שהקונה אינו מרוויח כלום, שהרי אילו היה רוצה, היה יכול הלקוח לקנות את כל הפירות בזמן הפסיקה ממישהו אחר. טעם נוסף כתב הרשב"א, שהרי יהמוכר גם יכול לקנות בשוק, ונחשב כאילו יש לו.

אם ירד המחיר

אם פסקו על השער ובסופו של דבר, ירד המחיר ולא עלה, רבי יהודה אומר שאין הקונה מחויב לקבל את הפירות, אלא יכול לומר או תן לי מעותיי או תן לי פירות כפי השווי עתה רבנן אומרים שאם לא סיכמו אין הקונה יכול לדרוש את מעותיו כשירד המחיר, אך ניתן לסכם מראש שבמידה וירד המחיר יקבל הלוקח כמות פירות לפי השער של הפירעון ובמידה ויעלה המחיר יקבל הלוקח לפי השער של עתה, ואין בכך משום ריבית.

השוואה לסאה בסאה

הדינים בפסיקה דומים מאוד לדינים בהלוואת סאה בסאה, אם כי יש הבדלים מסוימים ביניהם. לדוגמה, בסאה בסאה, בשביל להתיר צריך שיהיה ללווה אפילו כנגד חלק מההלוואה, לעומת זאת, בפסיקה, צריך שיהיה למוכר סחורה כנגד כל המכירה.

ראו גם

• סאה בסאה
• חוזה עתידי

קישורים חיצוניים

• הערך "פסיקה (ריבית)", באתר המכלול
• מידע על כללא דריביתא בקטלוג הספרייה הלאומית