פנאזופירידין

פנאזופירידין
שם IUPAC
	3-phenyldiazenylpyridine-2,6-diamine
שמות מסחריים בישראל
	סדורל (Sedural)
נתונים כימיים
כתיב כימי	C11H11N5
מסה מולרית	213.244 גרם למול
נתונים פרמוקוקינטיים
מטבוליזם	בכבד
זמן מחצית חיים	7.35 שעות
הפרשה	בשתן
בטיחות
מעמד חוקי	תרופת מרשם
סיכון לתלות	לא קיים
דרכי מתן	פומי
אינטראקציות עם תרופות אחרות	Prilocaine
מזהים
קוד ACT	G04BX06
מספר CAS	94-78-0
PubChem	4756
ChemSpider	21159427

פנאזופירידין (באנגלית Phenazopyridine) היא תרופה המשמשת כמשכך כאבים, לשם הקלה על תסמינים הנגרמים על ידי גירוי בדרכי השתן, כאב, צריבה ותחושת דחיפות בצורך מתן שתן. תסמינים אלו נגרמים עקב סיבות שונות כמו דלקת, ניתוח, או פרוצדורה רפואית ונזק בדרכי השתן. התרופה אינה מטפלת בגורם לתסמינים אלו, אך ביכולתה להקל עליהם במקביל לטיפול בגורם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנאזופירידינים סונתזו לראשונה בשנת 1914 ואומצו לראשונה על ידי US pharmacopeia בשנת 1928.

בישראל, נדרש מרשם רופא על מנת לקבל את התרופה.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנאזופירידין הוא משכך כאבים מקומי של דרכי השתן. תרופה זו מקלה על תסמינים של גירוי, כאב, צריבה ותחושת דחיפות עקב דלקת בדרכי השתן (UTI), ניתוחים או פרוצדורות רפואיות, או עקב נזק שנגרם לרקמה. במקרה של דלקת בדרכי השתן ומתן אנטיביוטיקה, אין ליטול את התרופה מעל 1-2 ימים, כיוון שהיא עלולה למסך על תסמיני הדלקת.

צורת מתן ומינון תרופתי: 100-200 מ"ג, דרך הפה (PO), שלוש פעמים ביום.

יש להקפיד ליטול את התרופה לאחר ארוחה, לשם הורדת הסיכון לתופעות לוואי הקשורות למערכת העיכול.^[1]

התוויות נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוויות נגד^[2]:

חולים עם אי ספיקת כבד
חולים עם אי ספיקת כליות
חולים בעלי G6PD- בעלי סיכון גבוה יותר לפתח אנמיה המוליטית ומטהמוגלובינמיה.

פרמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנגנון הפעולה של פנאזופירידין אינו ידוע לחלוטין. ישנם מחקרים המציעים כי התרופה גורמת לאפקט מקומי של שיכוך כאבים בשכבת הריר המרפדת את דרכי השתן. התרופה עושה זאת באמצעות עיכוב תעלות נתרן תלויות מתח ותתכן גם מעורבות של סיבי תאי עצב מקבוצה A.

לאחר מתן פומי, התרופה עוברת תהליך ספיגה מהיר במערכת העיכול ומגיעה לריכוזה המקסימלי בדם תוך 2-3 שעות (Tmax). האזור המדויק במערכת העיכול בו היא עוברת ספיגה אינו ידוע.

רוב המטבוליזם של התרופה מתרחש בכבד.

פינוי התרופה לאחר מתן פומי, מתרחש דרך הכליות והשתן. בקירוב, 41-65% מהמנה של התרופה מופרשים בשתן בצורתם המקורית^[3].

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות לוואי של פנאזופירידין כוללות (מהשכיח לנדיר):

כאבי ראש, סחרחורות, קלקול קיבה, שתן אדום-חום.
תופעות לוואי חמורות: הצהבה של העור/העיניים, שינוי בכמות השתן, שתן דמי או סימנים אחרים של בעיות בכליות, הקאות, חום, צמרמורות, עייפות, קוצר נשימה, דופק מהיר, פרכוסים.
תגובה אלרגית חמורה הכוללת פריחה, גירוד/נפיחות בעיקר של הפנים, הלשון והגרון, סחרחורת חמורה, קשיי נשימה.

היריון והנקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריית הריון - B, תרופה העוברת את השלייה. תרופה זו לא הראתה סיכון במחקרים שנעשו בבעלי חיים, אך אין מחקרים זמינים בבני אדם.
קטגוריית הנקה - לא ידוע האם התרופה עוברת בחלב האם לעובר. הפגיעה המשוערת בתינוק היונק נמוכה.

אינטראקציה עם תרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפנאזופירידין קיימת אינטראקציה עם Prilocaine - תרופה המשמשת לאלחוש מקומי, לרוב בשימוש בטיפולי שיניים. כאשר שתי התרופות נצרכות ביחד, עולה הסיכון לפיתוח תופעת לוואי מטהמוגלובינמיה. לכן, יש להיוועץ עם רופא לגבי שילוב שתי התרופות ולהיות במעקב.