פירמידת בול

פירמידת בול
Ball's Pyramid
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1982, לפי קריטריונים 7, 10
שטח האתר	0.2 קמ"ר
חלק מתוך	קבוצת איים הלורד האו
נתונים גאוגרפיים
מיקום	ים טסמן
קואורדינטות	31°45′15″S 159°15′06″E / 31.754166666667°S 159.25166666667°E
שטח	0.2 קילומטר רבוע
אורך	1.1 קילומטר
גובה מרבי	562 מטר
נתונים מדיניים
מדינה	אוסטרליה
אוכלוסייה	0
אזור זמן	UTC+10:30
על שם	הנרי לידג'ברד בול
מגלה	הנרי לידג'ברד בול
תאריך גילוי	1788
	(למפת אוקיאניה רגילה) פירמידת בול

פירמידת בּוֹל (באנגלית: Ball's Pyramid) הוא אי קטן באוקיינוס השקט הנמצא כ-600 קילומטרים ממזרח לאוסטרליה, כ-20 קילומטרים דרומית מזרחית לאי הלורד האו. האי הוא פקק געשי, שריד לחרוט מגן וקלדרה שנוצרו לפני כ-7 מיליון שנים. גובה פסגת האי 562 מטר, צורתו כסהר שרוחבו המרבי כ-200 מטר ואורכו כקילומטר. האי הוא חלק מ"הפארק הימי האי לורד האו".

סביב פירמידת בול יש כמה איונים לוויינים. צוק אובסרווטורי (Observatory Rock) ואיון ויטשיף (Wheatsheaf Islet) שוכנים כ-800 מטרים בכיוון מערב צפון מערב, ומערב דרום מערב בהתאמה. בקצה המערבי של קבוצת האיונים סביב פירמידת בול מתנשא "הצוק הדרום מזרחי" (Southeast Rock), צוק זקוף השוכן כ-3.5 קילומטרים דרומית מזרחית לפירמידת בול. כמו אי הלורד האו וכמו שרשרת ההרים התת-ימיים על שם הלורד האו, מתרוממת פירמידת בול מהרמה התת-ימית המכונה "Lord Howe Rise", שטח של קרקעית האוקיינוס, שגם האי הלורד האו הוא חלק ממנו, שעומקו נמוך יחסית לקרקעית האוקיינוס שמסביבו. רמה זו היא חלק מזילנדיה, יבשת ששקעה לפני כ-20 מיליון שנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי קרוי על שמו של הסגן הנרי לידג'ברד בול (Henry Lidgbird Ball) שגילה אותו ב-1788 במסע שבו גילה גם את אי הלורד האו (ראו את פרק ההיסטוריה בערך ההוא). האדם הראשון שנחת על האי היה כנראה הנרי וילקינסון (Henry Wilkinson), גאולוג ממחלקת המכרות של מדינת ניו סאות' ויילס שהגיע לאי ב-1882.

הטיפוס המוצלח הראשון לפסגה היה ב-14 בפברואר 1965. את הטיפוס ביצע צוות של מטפסי צוקים ממועדון מטפסי הצוקים של סידני (Sydney Rock Climbing Club) שכלל את בריידן אלן, ג'ון דייוויס, ג'ק פטיגרו ודייוויד ויטהאם^[1]

קדם לכך ניסיון ב-1964 על ידי צוות אחר מסידני שכלל את ההרפתקן דיק סמית (שאז היה רק בן 20) וחברים נוספים מתנועת הצופים של אוסטרליה. הם נאלצו לסגת לאחר חמישה ימים כשאזלו להם המים והאוכל. סמית חזר לאי ב-1979 יחד עם מטפסי הצוקים ג'ון וורל ויו וורד, והם הצליחו לטפס עד לפסגה. בהגיעם למעלה פרשו את דגל ניו סאות' ויילס שניתן להם על ידי נוויל רן (Neville Wran), ראש ממשלת מדינת ניו סאות' ויילס והכריזו על האי כטריטוריה אוסטרלית (טקס רשמי שמשום מה לא נערך קודם לכן).

מטפס הצוקים ריק וייט (Rick White) הצליח לטפס לבדו לפסגה בלא שימוש בחבלים תוך שעה ו-45 דקות.

הטיפוס על האי נאסר ב-1982 בתוספות לחוק האי לורד האו, וב-1986 נאסרה הגישה לאי כליל על ידי מנהלת אי הלורד האו. ב-1990 נעשה שינוי במדיניות והותר לטפס על האי בתנאים מגבילים, שבשנים האחרונות התבטאו בצורך לקבל רישיון מהשר המופקד על הנושא בממשלת המדינה.^[2]

פאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2001 נחת צוות של אנטומולוגים ואנשי איכות הסביבה על פירמידת בול על מנת לקטלג את הפלורה והפאונה שלו. להפתעתם גילו אוכלוסייה של Dryococelus australis, חרק מסדרת המקלונאים. החרק נכחד בשנות ה-20 מאי הלורד האו והוגדר על ידי ה-IUCN כמין שנכחד. האוכלוסייה שהתגלתה הייתה קטנה ביותר, רק 24 פרטים בשטח של 6 מטרים על 30 מטרים מתחת לשיח Melaleuca בודד בגובה של 100 מטרים מקו החוף.^[3] השיח גדל בחרך בסלע שלתוך פעפעו מים מבעד לסדקים בסלע שמסביב. לחות זו קיימה צמחייה שופעת באופן יחסי ובמשך הזמן נוצרה שכבת רקבובית בעובי של כמה מטרים. ידיעות על אפשרות קיומו של החרק על האי הגיעו כבר ב-1964 כאשר דייב רוברטס שהשתתף בניסיון הטיפוס הכושל של 1964 חזר עם צילום של החרק, ואנשי המוזיאון האוסטרלי אמרו לו שחשבו כי נכחד.

בשנת 2003 חזר צוות מחקר משירות הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע של ניו סאות' ויילס לפירמידת בול ואסף שני זוגות של זכר ונקבה בגיל הפריון, זוג אחד נשלח לִמְגַדֵּל פרטי בסידני והשני לגן החיות של מלבורן. לאחר כמה קשיים ראשונים הם החלו להתרבות בשביה. המטרה הסופית היא ליצור אוכלוסייה מספיק גדולה על מנת לשחררם בחזרה באי הלורד האו.

בשנת 2014 ראה צוות טיפוס לא מורשה חרקי מקל חיים בקרבת פסגת פירמידת בול, בסבך של שיחים ממשפחת הגמאיים המושרשים בקרקעות דקות מאוד בגובה 500 מטר, מה שמרמז כי תחום התפוצה של החרק באי רחב יותר ממה שחשבו בעבר, וכי העדפות המזון שלו אינן מוגבלות ל-Melaleuca howeana.