פיליפ ביאלוביץ
 | |
| לידה |
25 בנובמבר 1925 איזביצה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
6 באוגוסט 2016 (בגיל 90) דלריי ביץ', ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| פרסים והוקרה |
צלב הקצין של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין |
| חתימה |
 |
  | |
.jpg)
פיליפ (פישל) ביאלוביץ (בפולנית: Fiszel Bialowicz; 25 בנובמבר 1929, איזביצה, פולין - 6 באוגוסט 2016, דלריי ביץ', פלורידה) היה תכשיטן אמריקאי ממוצא פולני-יהודי. הוא היה אחד מ-47 הניצולים ממחנה ההשמדה הנאצי סוביבור בפולין הידועים בשמותיהם והשתתף במרד ב-14 באוקטובר 1943. לדברי ז'ול שלביס, כך שרד את השואה. [1] הוא היה עד במשפט סוביבור בשנות ה-60 וה-70, ובמשפטו של ג'ון איוון דמיאניוק ב-2010, ופעל למען אנדרטה חדשה בסוביבור ב-2013. [2] [3]
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוביבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאלוביץ גורש ממקום הולדתו, השטעטל איזביצה, לסוביבור באפריל 1943 בגיל 13 בגלל יהדותו, עם אחיו שמחה בן ה-30. שמחה התחזה לרוקח ופיליפ שימש כעוזרו. [4]
הם עבדו בכפייה. פיליפ נאלץ לחפש חפצי ערך כמו כסף ותכשיטים שהוחבאו בלחם ותוצרת אחרת. לעיתים שימש גם כ"ספר" כדי לגזור את שיערן של הנשים לפני שנרצחו בתאי הגזים [5]
מדי פעם נקרא ביאלוביץ לסייע לקבוצת היהודים שאולצה לעבוד בתחנת הרכבת, בפינוי הקרונות, כשהגיעו טרנספורטים של יהודים. לשם כך, בהשגחת אנשי האס אס, נאלץ לדחוף את הקרונות כשהם עמוסים באנשים עד מחנה 3, שם הומתו האנשים בתאי הגזים. עם פתיחת דלתות הקרון לאחר הגעת הרכבות לתחנה, ראה ביאלוביץ שהרבה אנשים לא שרדו את הטרנספורט ושרובם היו על סף גוויעה ברעב. [6]
פיליפ ביאלוביץ, כמו אחיו שמחה, היה חבר בקבוצת ההתנגדות שמרדה בסוביבור ב-14 באוקטובר 1943. [7] משימתו הייתה לפתות אנשי אס אס בזה אחר זה למארב, על ידי דיווח כי נמצאו ממצאים יקרי ערך במטען של יהודים. 12 מאנשי האס אס בסוביבור נהרגו כך על ידי המורדים. לאחר המרד הצליחו ביאלוביץ ואחיו להסתתר אצל משפחת איכרים פולנית.[8]
עד בתיקים משפטיים משנות ה-60 עד 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה, ביאלוביץ עבד כרופא שיניים בגרמניה. לאחר מכן היגר לארצות הברית, שם עבד כצורף עד פרישתו. [9] בשנות ה-60 וה-70 העיד במשפטי סוביבור בהאגן. בשנת 1963 תיאר את חוויותיו כחבר זמני במה שנקרא פיקוד התחנה ותיאר את הגעת הטרנספורטים של יהודים ממחוז גליציה. [10] בשנת 1974, בתמליל חקירה בקונסוליה הכללית הגרמנית בניו יורק, הוא הצהיר כי בהתבסס על חוויותיו במחנה, לא רק חברי אס אס בודדים היו מעורבים בפעולות נגד אסירים, אלא ההשתתפות ברציחות הייתה הנורמה של אנשי האס אס במחנה ההשמדה. [11]
יחד עם ניצול סוביבור תומאס בלאט, ביאלוביץ היה עד תביעה במשפטו של דמיאניוק ב-2010 בארצות הברית. שניהם היו תובעים משותפים בהליך זה. כאסיר עבודה במחנה ההשמדה סוביבור, שבו שימש דמיאניוק כשומר אס אס, דיווח ביאלוביץ כיצד השומרים הובילו אסירים לתוך תאי הגזים עם כידונים, אך לא זכרו את דמיאניוק באופן ספציפי. [12]
מחויבות לאנדרטה בסוביבור ב-2013[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 2013 פנה ביאלוביץ במכתב לנורברט לאמרט, נשיא הבונדסטאג, בבקשה שהבונדסטאג יזום את השתתפותה הכספית של גרמניה בבניית אתר הנצחה חדש באתר בו עמד בתקופת מלחמת העולם השנייה מחנה ההשמדה סוביבור. האנדרטה הקודמת של סוביבור נאלצה להיסגר ב-2011 בגלל חוסר מימון. אתר הנצחה חדש לחללי סוביבור, מתוכנן ומוערך בעלות של שלושה מיליון יורו.
עד כה, פולין, הולנד, סלובקיה וישראל הסכימו לתמוך בפרויקט בשני מיליון יורו. עם זאת, ביאלוביץ הביע תקווה שהממשלה בברלין מבינה עד כמה חשוב פרויקט ההנצחה ותמיכה בו על ידי הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.[8]
כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Philip „Fiszel“ Bialowitz: A Promise at Sobibor: A Jewish Boy’s Story of Revolt and Survival in Nazi-Occupied Poland. University of Wisconsin Press, 2010, ISBN 978-0-299-24800-0
ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Franziska Bruder: Hunderte solcher Helden. Der Aufstand jüdischer Gefangener im NS-Vernichtungslager Sobibor. Berichte, Recherchen und Analysen. Unrast, Hamburg 2013, ISBN 978-3-89771-822-7.
- Jules Schelvis: Vernichtungslager Sobibór. Aus dem Holländischen von Gero Deckers (= Zentrum für Antisemitismusforschung: Dokumente, Texte, Materialien, Band 24). Metropol, Berlin 1998, ISBN 3-926893-33-8.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיליפ ביאלוביץ. ניצול מחנה המוות סוביבור
- הצהרת פיליפ ביאלוביץ מיום 21 בינואר 2010 במשפטו של ג'ון דמיאניוק (עם קישור למקור בשפה האנגלית)
- הקלטה של פיליפ ביאלוביץ משנת 1943, Bildungswerk Stanizlaw Hantz
- ניצולי המרד . ערך על פיליפ ביאלוביץ באתר Sobiborinterviews.nl – ניצולי מחנה ההשמדה (אנגלית)
- קלאוס הקינג: ראיון עם ניצול סוביבור: "הרגע הכי טוב בחיי" 23 בספטמבר 2014
- Philip Bialowitz nie żyje. Był ostatnim polskim Żydem, który przeżył obóz zagłady w Sobiborze, wiadomosci.onet.pl 8 August 2016, (polnisch)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jules Schelvis: Vernichtungslager Sobibór, S. 12, 199ff.
- ^ Holocaust hero passes away at 90, israelnationalnews.com vom 8. August 2016, abgerufen am 10. August 2016 (englisch).
- ^ (אורכב [חסר תאריך] ב sdjewishworld.com [Error: unknown archive URL]).
- ^ Franziska Bruder: Hunderte solcher Helden, S. 130–132. Nach Jules Schelvis, Vernichtungslager Sobibór, S. 284, war Philip schon im Januar 1943, drei Monate vor seinem Bruder, nach Sobibór deportiert worden.
- ^ Jules Schelvis: Vernichtungslager Sobibór, S. 87, 284.
- ^ Jules Schelvis: Vernichtungslager Sobibór, S. 82 f.
- ^ Jules Schelvis: Vernichtungslager Sobibór, S. 199–203
- ^ 1 2 Rosalia Romaniec: Ein Überlebender aus Sobibor. Deutsche Welle, 14. Oktober 2013; abgerufen am 8. August 2016.
- ^ Philip Bialowitz: Sobibor Death Camp Survivor (1925–2016). Auf Blogspot, abgerufen am 8. August 2016 (englisch).
- ^ Jules Schelvis: Vernichtungslager Sobibór, S. 82f., 281.
- ^ Franziska Bruder: Hunderte solcher Helden, S. 166.
- ^ Demjanjuk-Prozess: „Wir hörten die Schreie aus den Gaskammern“. süddeutsche.de, 17. Mai 2010, abgerufen am 8. August 2016.