פיליפה פוט
 | |
| לידה |
3 באוקטובר 1920 Owston Ferry, אנגליה, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
3 באוקטובר 2010 (בגיל 90) אוקספורד, אנגליה, הממלכה המאוחדת |
| השקפה דתית |
אתאיסט |
| מקום לימודים |
סאמרוויל קולג', אוקספורד |
| מוסדות |
אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס |
| זרם | פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה של הנפש |
| תחומי עניין | אתיקה נורמטיבית, אתיקה של הסגולה הטובה |
| עיסוק |
פילוסופית, אתיקאי, מרצה באוניברסיטה, סופרת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| פרסים והוקרה |
עמית האקדמיה הבריטית (1976) |
| בן או בת זוג |
M. R. D. Foot (21 ביוני 1945–1960) |
  | |
פיליפה רות פוט (באנגלית: Philippa Ruth Foot; 3 באוקטובר 1920 – 3 באוקטובר 2010) הייתה פילוסופית בריטית הידועה באופן מיוחד בעבודתה בתחום האתיקה. היא הייתה בין ההוגים אשר הניחו את היסודות לאתיקה של הסגולה הטובה (אנ') המודרנית, השואבת השראתה מן האתיקה של אריסטו. הגותה המאוחרת יותר של פוט מתאפיינת בשינוי מהותי לעומת דעותיה בעבודות הראשונות שפרסמה בשנות ה-50 וה-60 וניתן להבינה כניסיון למודרניזציה של תורת המוסר של אריסטו, תוך ניסיון להדגים כי ניתן להתאים את תורת אריסטו לימינו ובכך להתחרות בתורות מוסר מודרניות בולטות כגון תורות מוסר דאונטולוגיות ותועלתנות. חלק מעבודתה של פוט היה אבן פינה לעלייתה המחודשת של האתיקה הנורמטיבית (אנ') בתוך הפילוסופיה האנליטית, באופן מיוחד ביקורתה על תוצאתנות ((אנ') וכן נון-קוגניטיביזם (אנ'). דוגמה בולטת להגותה זו היא השיח הפילוסופי המתמשך על בעיית הקרונית.
ביוגרפיה והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוט הייתה בתה של אסתר קליבלנד (1893–1980) ונכדתו של נשיא ארצות הברית גרובר קליבלנד. אביה היה קפטן ויליאם סידני בנס בוסנקט (1893–1966), אשר שירת במשמר קולדסטרים של הצבא הבריטי ולאחר פרישתו ניהל מפעל פלדה. סבה מצד אביה היה השופט סר פרדריק אלברט בוסנקט והיה השופט השני בסדר החשיבות (באנגלית: Common Serjeant of London) בבית המשפט הפלילי של לונדון, האולד ביילי בין השנים 1900 עד 1917.
קודם ללימודיה באוניברסיטה, התחנכה בעיקר בביתה בידי מורים פרטיים. בראיון מאוחר יותר סיפרה כי שיטת לימוד זו הותירה אותה עם פערים גדולים בהשכלתה והיא נאלצה להתכונן במשך שנה שלמה, בקורסים בהתכתבות ובאמצעות מורה פרטי, לבחינות הכניסה לאוניברסיטת אוקספורד. בין השנים 1939–1942 למדה בסמרוויל קולג', באוניברסיטת אוקספורד, שם סיימה בהצטיינות לימודי תואר ראשון בפילוסופיה, מדע המדינה וכלכלה. בין השנים 1942–1947 עבדה בשרות המדינה ככלכלנית. עם תום עבודתה בשרות המדינה שבה לסמרוויל קולג' לשארית חייה. החל משנת 1947 שימשה כמרצה לפילוסופיה, עד לשנת 1950. בין השנים 1950–1969 שימשה עמיתה ומנחה בקולג', בין השנים 1969–1988 שימשה עמיתת מחקר בכירה ומשנת 1988 ועד מותה שימשה עמיתת כבוד. בקולג' היא בילתה שעות רבות בוויכוחים עם עמיתתה ג.א.מ. אנסקום, אשר שכנעה את פוט כי עמדתה ביחס לנון-קוגניטיביזם שגויה.
בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 שימשה כמרצה אורחת במספר אוניברסיטאות בארצות הברית: אוניברסיטת קורנל, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, אוניברסיטת העיר ניו יורק, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. בשנת 1976 מונתה לפרופסור בקתדרה על שם גריפין באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, שם לימדה עד שנת 1991, כשהיא מחלקת זמנה בין ארצות הברית לאנגליה. בשנת 1976 התקבלה כחברה באקדמיה הבריטית ובשנת 1983 הפכה לחברה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
פוט לא הייתה ממייסדות אוקספם, כפי שטוענים רבים בטעות, אך הייתה פעילה בארגון.[1] היא הייתה אתאיסטית.[2] בשנת 1945 נישאה להיסטוריון הבריטי מ.ר.ד. פוט, והיא התגרשה ממנו בשנת 1960. בתקופת מלחמת העולם השנייה חלקה דירה בלונדון עם הסופרת והפילוסופית אייריס מרדוק שהייתה אז חברתה הטובה ביותר.[3] בשנת 2004 התדרדרה בריאותה והיא הפסיקה להרצות ולעסוק בפילוסופיה. פוט נפטרה ביום הולדתה ה-90.[4]
ביקורתה על נון-קוגניטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודתה של פוט בשלהי שנות ה-50 הייתה בתחום המטא-אתיקה באופיה, ועסקה בניתוח שיפוט מוסרי ושיח מוסרי. מאמריה "טיעונים מוסריים"[5] ו"האמנות מוסריות"[6][7] היו מכריעים בשינוי הזרם המוביל של נון-קוגניטיביזם בתחום הגישות האנלטיות לתורות מוסר לאורך עשרות שנים.
את הגישה הנון-קוגניטיבסטית ניתן למצוא כבר בהגותו של דייוויד יום, אולם ניסוחה הבולט ביותר בפילוסופיה האנליטית ניתן בעבודותיהם של איי. ג'יי. אייר, צ'ארלס סטיבנסון ור. מ. הייר. הוגים אלה התמקדו במה שכונה "מושגים מוסריים דקים" כגון "טוב" ו"רע", "נכון" ו"לא נכון", תוך שהם טוענים כי לא ניתן להשתמש בהם כדי לאושש אמיתה כלשהי ביחס לאותו דבר שאליו הם מתייחסים, אלא כדי לבטא רגש, או (במקרה של הייר) ציווי. סוג זה של ניתוח מושגים מוסריים "דקים" היה קשור לחלוקה מיוחדת של מושגים קונקרטיים יותר, או "עבים", כגון "פחדן", "אכזר", או "תאבתן": אלה היו צריכים ליצור מרכיב "מעריך" יחד עם המרכיב הברור מאליו שהוא "תאורי בלבד".
מטרתה של פוט הייתה לבקר את ההבחנה הזו ואת התפיסה בדבר מושגים דקים. בזכות גישתה הייחודית להגנה על האופי הקוגניטיבי ובעל ערך אמת של שיפוט מוסרי, מאמריה קיבלו משקל מכריע בהעלאת השאלה של הרציונליזם של מוסר, כשאלה מרכזית. השיקולים המעשיים הכרוכים במושגים מוסריים "עבים" - "זה יהיה אכזרי, זה יהיה פחדני, זה שלה", או "הבטחתי לה שלא אעשה זאת" - מניעים בני אדם לנהוג בדרך מסוימת ולא בדרך אחרת, אולם הם תאוריים בדומה לכל שיפוט אחר המתייחס לחיי האדם. הם שונים ממחשבות כגון "זה יושלם ביום שלישי" או "נזדקק לעשרה ליטר צבע", לא במעורבות של ביטויים שאינם עובדתיים או של ביטויים "מוסריים" המביעים עמדה, אלא בעובדה שלבני אדם יש טעמים שלא לעשות מעשים שהם פחדניים או אכזריים.
פוט הקדישה את חייה לשאלה זו המופיעה בהגותה לאורך כל תקופות פרסומיה. ניתן למצוא את עיסוקה זה בשיח שהיא מנהלת עם פילוסופים אפלטוניים, קליקלס ותרסימכוס וכן עם ניטשה.
השכלתנות של מוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]
"למה להיות מוסרי?" - פרסומיה המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשאלה "למה להיות מוסרי?" (אשר עבור פוט תחלקה לשאלות משנה: "למה להיות צודק?" ו"למה להיות שקול?" ועוד) עברה גישתה של פוט מספר מהפכים מפתיעים. במאמרה "האמנות מוסריות" היא טענה כי תכונות טובות נלמדות - אומץ, שיקול דעת, חוש צדק וכדומה - ניתן לטפחן באופן שכלתני, ומכאן שיש טעם שכלתני לנהוג על פיהן. המושגים המוסריים ה"עבים" אותם היא הדגישה (מבלי שתשתמש במונח זה) בהגנת האופי הקוגניטיבי של שיפוט מוסרי באו יד ביד עם מאפיינים שניתן לטפחם באופן שכלתני, לדוגמה, תכונות טובות; באופן זה הם שונים מתאורים אקראיים של התנהגות. הנקודה המרכזית הייתה שההבדל (לדוגמה) בין "התנהגות צודקת" ו"התנהגות שהתרחשה ביום שלישי" לא היה נתון לשיפוט רגשי, כפי שאייר וסטיבנסון ניסו לטעון, או ציווי סודי כלשהו, כפי שהדבר היה לגרסת הייר.
"למה להיות מוסרי?" - תקופת הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
15 שנה לאחר פרסומה הראשון, במאמרה "מוסר כשיטה של ציוויים היפותטיים",[8] היא שינתה עמדתה בכל הנוגע לצדק ולעשיית טוב, סגולות טובות המתייחסות באופן מיוחד לבני אדם אחרים. אף שלכל אחד יש סיבה לטפח אומץ, שיקול דעת וחריצות, ללא קשר לשאיפותיו של אדם או לדברים שהוא מעריך, עדיין הרציונליות של מעשים צודקים ומעשים טובים חייבת להישען על מניעים אקראיים. אף שרבים הזדעזעו מן התזה שהעלתה, היא קיוותה שהתזה תעורר השראה. בפרשנותה לאמירה מפורסמת של עמנואל קאנט היא אמרה: "אין אנו חיילים מגויסים בצבא הסגולות הטובות, אלא מתנדבים"; העובדה שאין לנו הוכחה לחוסר הרציונליות של חלק מן האנשים הבלתי צודקים, לא צריכה להדאיג אותנו בהגיננו ובטפחנו צדק ועשיית טוב: אזרחיה של לנינגרד לא נדהמו מן המחשבה שרק העובדה המקרית שאזרחים אחרים היו שותפים להם בנאמנותם ובמסירותם לעירם היא שעמדה בינם לבין הגרמנים בעת השנים הנוראות של המצור.[9]
"למה להיות מוסרי?" - עבודותיה המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתיקה, אסתטיקה ופילוסופיה מדינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמעט כל פרסומיה של פוט עוסקים בתחום האתיקה הנורמטיבית או מטא-אתיקה. רק פעם אחת היא יצאה מגבולות תחומי העיסוק העיקריים שלה ועסקה באסתטיקה. היה זה בשנת 1970 בהרצאה לזכר הרץ שנתנה באקדמיה הבריטית, "על אמנות ומוסר" שבה היא מתארת את הניגודים בין שיפוטים מוסרים ושיפוטים אסתטיים.[10] פוט מעולם לא הראתה עניין בפילוסופיה מדינית, או ביחסים שבין אתיקה לפוליטיקה.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Virtues and Vices and Other Essays in Moral Philosophy. Berkeley: University of California Press; Oxford: Blackwell, 1978 (קיימות מהדורות מאוחרות יותר).
- Natural Goodness. Oxford: Clarendon Press, 2001.
- Moral Dilemmas: And Other Topics in Moral Philosophy, Oxford: Clarendon Press, 2002.
- Warren Quinn, Morality and Action, ed. Philippa Foot (Introduction, ix-xii), Cambridge : Cambridge University Press, 1993.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Philippa Ruth Foot 1920-2010, באתר האקדמיה הבריטית.
- Iris Murdoch: A Memoir of Philippa Foot
- Interview: Philippa Foot, ריאיון עם פוט משנת 2001.
- Philippa Foot: A Selected Bibliography (אורכב 23.06.2016 בארכיון Wayback Machine), ביבליוגרפיה של פוט עד לשנת 1996.
- פיליפה פוט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אוקספם נוסד בשנת 1942, שעה שפוט הייתה עדיין תלמידה באוניברסיטה. היא מופיעה כחברה בספרי הארגון החל משנת 1948.
- ^ The Grammar of Goodness. The Harvard Review of Philosophy, XI 2003, pp. 32-44
- ^ Susan Eilenberg, With A, then B, then C. London Review of Books, Vol. 24, No. 17, 5 September 2002. pp. 3-8
- ^ Philippa Foot, Renowned Philosopher, Dies at 90. New York Times, October 9, 2010
- ^ Philippa Foot, Moral Arguments. Mind, Vol. 67, No. 268, pp. 502-513
- ^ Philippa Food, Moral Beliefs. Proceedings of the Aristotelian Society 1959, pp. 83-104
- ^ פליפה ר. פוט, האמנות מוסריות. בספר: מקראה בפילוסופיה בת-זמננו (ליאו ראוך, עורך). הוצאת יחדיו, 1983. עמ' 398-380
- ^ Philippa Foot, Morality as a System of Hypothetical Imperatives. The Philosophical Review Vol. 81, No. 3, pp. 305-316
- ^ Philippa Foot, Virtues and Vices and Other Essays in Moral Philosophy. pp. 167
- ^ Morality and Art